לאור בריאותו המדרדרת במהירות של ארדואן והצפת התקשורת הטורקית בתמונות פידאן , נראה כי מלחמת הירושה כבר מתנהלת במלוא עוזה
חאקאן פידאן, שר החוץ הנוכחי של טורקיה וראש סוכנות הביון הלאומית (MİT) לשעבר, מסומן כיום כאחד המועמדים המובילים והחזקים ביותר לרשת את הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן. הבלטתו התקשורתית המסיבית היא חלק ממאבק ירושה יצרי וסמוי מן העין בתוך האליטה של מפלגת השלטון (AKP), המאיץ בשל הדיווחים המתגברים על הידרדרות במצבו הבריאותי של ארדואן והתקרבות סוף כהונתו החוקית (המתוכננת ל-2028).
המשמעויות הפוליטיות, האסטרטגיות ותמונת המצב של טורקיה ב"יום שאחרי":
הסיפור מאחורי עלייתו של פידאן
- מאיש הצללים לחזית הדיפלומטית: פידאן כיהן במשך 13 שנים כראש הביון הטורקי והיה "קופסה שחורה" של סודות המדינה. מינויו לשר החוץ ב-2023 נועד להעניק לו לגיטימציה ציבורית, חשיפה בינלאומית ופרופיל אזרחי שחיוניים עבור מועמד לנשיאות.
- בניית דמות ה"מנהיג השקול": התקשורת המקורבת לממסד הביטחוני ממתגת אותו כאינטלקטואל קר רוח, אסטרטג על ומי שמסוגל לדבר עם מנהיגי העולם "בגובה העיניים". הוא מייצג עבור הבוחר הטורקי עוצמה לאומית שאינה זקוקה לצעקות, אלא נשענת על עובדות וכוח צבאי.
- הסבת משרד החוץ לחמ"ל ביטחוני: תחת הנהגתו, משרד החוץ הטורקי עבר רפורמה עמוקה ושילב לתוכו בכירים לשעבר מהמודיעין. הדבר הפך את הדיפלומטיה הטורקית לכלי תכנון אסטרטגי אגרסיבי, המשלב עוצמה רכה, כטב"מים והשפעה מודיעינית (למשל באפריקה ובלוב).
משמעות מאבק הירושה
השליטה התקשורתית של פידאן אינה מעידה על כך שארדואן בחר בו רשמית. למעשה, מתנהל קרב איתנים בין שני מחנות מרכזיים:
- מחנה השושלת המשפחתית: ארדואן ובני משפחתו מעדיפים להשאיר את הכוח במשפחה, כשהשמות הבולטים הם בנו, בילאל ארדואן, או חתנו, יצרן המל"טים המצליח סלצ'וק באירקטר.
- מחנה הביטחוניסטים והמנגנון המדינתי: תומכי פידאן (וראש הביון הנוכחי, אבראהים קאלין) רואים בו את האדם המנוסה והמתאים ביותר לשמור על יציבות המשטר ומעמדה הגיאופוליטי של טורקיה.
הערה אסטרטגית: פידאן מחזיק במידע רגיש ומסוכן ביותר על בכירי המשטר ומשפחת ארדואן מימיו במודיעין. כוח זה הופך אותו למועמד טבעי, אך גם לאיום פוטנציאלי שהמשפחה עשויה לנסות לדחוק הצידה (למשל באמצעות מינוי לתפקיד דיפלומטי מרוחק) כדי להבטיח את חסינותה.
איך תראה טורקיה ביום שלאחר ארדואן?
| תחום | תחת מנהיגות של חאקאן פידאן ("ארדואניזם 2.0") | תחת מנהיגות של האופוזיציה החילונית (CHP) |
|---|---|---|
| מדיניות פנים | המשך השלטון הסמכותני, תוך הישענות מוגברת על מנגנוני הביטחון והמודיעין לייצוב המדינה. | ניסיון להשיב את הדמוקרטיה הפרלמנטרית, שיקום מערכת המשפט והחלשת אחיזת הדת במדינה. |
| כלכלה | ניסיון לייצב את הכלכלה באמצעים ריאליים ופתיחות לשווקים גלובליים, אך תחת פיקוח הדוק של מקורבי השלטון. | רפורמות מבניות עמוקות, מלחמה באינפלציה, וניסיון למשוך השקעות מערביות מסיביות. |
| יחסי חוץ ואזור | "ריאליזם גאה": טורקיה כמעצמה עצמאית שאינה מחויבת למערב, העמקת הציר הביטחוני עם איראן, והרחבת השפעה במזרח התיכון ובאפריקה. | חזרה למדיניות מסורתית יותר, הידוק הקשרים עם ברית נאט"ו והאיחוד האירופי, והפחתת מעורבות צבאית הרפתקנית בחו"ל. |
| היחס לישראל | עמדה לעומתית ואגרסיבית. פידאן התבטא בחריפות נגד ישראל, תומך בחמאס ובאיראן, ורואה בישראל גורם מערער יציבות, אם כי יפעל מתוך שיקולים אסטרטגיים קרים. | גישה פרגמטית יותר; ניסיון לשקם את הקשרים הדיפלומטיים והכלכליים הרשמיים, תוך שמירה על תמיכה בסיסית בנושא הפלסטיני. |
אם פידאן יתפוס את המושכות, טורקיה לא תחזור לימיה כבת ברית מערבית קלאסית. היא תהיה מדינה מנוהלת ומאורגנת יותר מאשר תחת ארדואן, אך שאיפותיה האימפריאליות והאידאולוגיה הלאומנית-איסלאמיסטית שלה רק יקבלו גיבוי של שיטות עבודה מודיעיניות מתקדמות.
