איום הדלק המוצק: מהו טיל ה"סג'יל" האיראני והאם ה"חץ" יכול לו?

בהתפתחות יוצאת דופן ומכרעת בתוך ההסלמה הצבאית המתמשכת, טהרן הודיעה רשמית על הכנסה לשרות מבצעי את מה שמתואר כ"יהלום שבכתר" של מערכת הטילים שלה, הטיל הבליסטי "סג'יל", ועל השימוש בו לראשונה לפגוע במטרות בתוך ישראל.

 

הטיל הבליסטי "סג'יל" (Sejjil) הוא אחד הטילים המתקדמים, המהירים והקטלניים ביותר בארסנל הלא-קונבנציונלי של איראן, המהווה קפיצת מדרגה טכנולוגית משמעותית. שימושו המבצעי מול ישראל מסמן עליית מדרגה דרמטית בעימות. 
מהו טיל הסג'יל ותכונותיו העיקריות?
הסג'יל הוא טיל בליסטי דו-שלבי לטווח בינוני (MRBM), שפותח באופן עצמאי באיראן. בניגוד לטילים האיראניים הישנים מסדרת "שיהאב", הייחודיות שלו טמונה במערכת ההנעה שלו: 
    • הנעה בדלק מוצק: זהו היתרון האסטרטגי הגדול ביותר שלו. טילים מבוססי דלק נוזלי דורשים תהליך תדלוק ממושך ומורכב של מספר שעות רגע לפני השיגור, דבר החושף אותם ללווייני מודיעין ותקיפות מנע. הסג'יל, המונע בדלק מוצק, מאוחסן כשהוא תדלוק ומוכן לשיגור מיידי תוך דקות בודדות. 
    • טווח ומהירות: הטיל בעל טווח מבצעי של כ-2,000 עד 2,500 קילומטרים, המכסה בקלות את כל שטח מדינת ישראל מלב איראן. הוא מגיע למהירויות היפרסוניות בשלב הטיסה (מאך 8 עד 10), ומסוגל להגיע לישראל בתוך כ-7 דקות בלבד מרגע שיגורו. 
    • ניידות גבוהה: בזכות הדלק המוצק, ניתן לנייד את הטיל בקלות על גבי משגרי משאיות (TEL) ולשגר אותו בחשאיות מתוך "ערי הטילים" התת-קרקעיות של איראן. 
    • ראש קרב ודיוק: הסג'יל נושא ראש נפץ במשקל של 500 עד 1,000 ק"ג. גרסאותיו המתקדמות (סג'יל-2) כוללות כנפוני הנחיה בראש הקרב, המעניקים לו יכולת תיקון מסלול ודיוק פגיעה (CEP) של פחות מ-10 עד 50 מטרים מהמטרה. בנוסף, איראן טוענת כי הוא מצופה בחומרים סופגי מכ"ם המקשים על גילויו. 

משמעות הכנסתו לשימוש מבצעי
השימוש המבצעי בסג'יל משנה את משוואת ההרתעה מכמה סיבות:
    1. צמצום זמן ההתרעה: מהירותו האדירה וזמן הכנתו הקצר לשיגור הופכים את היכולת להשמיד אותו על הקרקע ("ציד משגרים") לקשה ביותר. [1, 2]
    2. יכולת חדירה מוגברת: איראן משגרת את הסג'יל כחלק מ"מטחים מעורבים" (לצד כטב"מים וטילים אחרים כמו 'ח'ייבר שקאן') במטרה להעמיס על מערכות ההגנה האווירית ולמקסם את סיכויי החדירה של ראש הנפץ הכבד. 
    3. כינוי "הטיל הרוקד": בשל יכולת התמרון המיוחסת לו בגבהים, הוא זכה לעיתים לכינוי זה, המעיד על הניסיון האיראני לאתגר את מערכות היירוט הבליסטיות. 

האם לישראל יש תשובה אליו?
כן, לישראל יש מענה טכנולוגי ומבצעי ממוקד לסוג איומים זה. מערך ההגנה הרב-שכבתי של ישראל נבנה לאורך עשורים בדיוק מול איומים מסוגו של הסג'יל:
    • מערכת "חץ 3" (Arrow 3): זהו המענה המרכזי והישיר לסג'יל. מערכת החץ 3 מיועדת ליירט טילים בליסטיים ארוכי טווח עוד מחוץ לאטמוספירה (בחלל), הרחק משטח ישראל. יירוט בגובה כזה מנטרל את האיום בשלב מוקדם ומונע נזק משני של שברי טיל או חומרים מסוכנים.
    • מערכת "חץ 2" (Arrow 2): מספקת שכבת הגנה נוספת ומיירטת טילים בליסטיים בשלבים גבוהים בתוך האטמוספירה, במידה והטיל הצליח לחדור את השכבה הראשונה.
    • מערכות מכ"ם מתקדמות: מערך המכ"מים הלאומי (כגון "אורן ירוק" ו"אורן אדיר"), בשילוב עם תמיכה וסנכרון מלא של מערכות גילוי ולוויינים אמריקאיות באזור, מסוגלים לזהות את שיגור הסג'יל מיד עם היציאה מהמשגר, לחשב את מסלולו ולספק התרעה מוקדמת מדויקת לעורף ולמערכות היירוט.

בעוד שהסג'יל מציב אתגר מורכב בשל מהירותו וזמן ההכנה הקצר שלו, מערכות ההגנה הישראליות הוכיחו פעם אחר פעם יכולת יירוט מוצלחת של טילים בליסטיים איראניים מתקדמים ומהירים באותה קטגוריה.