הניסיון הטורקי להשתלט על לבנון ממבט על – או – האם לבנון תסכים להחליף כיבוש איראני-חיזבאללה בכיבוש טורקי ?
הניסיון הטורקי לבסס השפעה בלבנון משקף שאיפה של רג'פ טאיפ ארדואן למצב את טורקיה כמעצמה אזורית מובילה, תוך ניצול ואקום כוח שנוצר באזור והחלשות ציר ההתנגדות האיראני. מהלך זה נתקל בהתנגדות פנימית עזה בלבנון ובאינטרסים מנוגדים מצד ישראל, ארצות הברית וערב הסעודית.
תמונת המצב המלאה של הסיפור הגיאופוליטי, האסטרטגיות, והעמדות של השחקנים המרכזיים:
1. הסיפור מאחורי הקלעים וההתנגדות הפנימית בלבנון
בעקבות הטלטלות האזוריות האחרונות (ובהן נפילת משטר אסד בסוריה השכנה, שבה טורקיה רשמה הצלחה והשפעה כבירה), ארדואן מזהה הזדמנות פז להפגין נוכחות בביירות. לאחרונה הוא אף אירח באנקרה את ראש ממשלת לבנון, נוואף סלאם, והבטיח סיוע נרחב.
עם זאת, בתוך לבנון קיימת התנגדות פנימית שקטה אך עמוקה למהלך, בייחוד בקרב פוליטיקאים וחברי פרלמנט מהעדה הסונית – שלכאורה היו אמורים להיות קהל היעד הטבעי לחסות טורקית:
-
- הזיכרון ההיסטורי: פוליטיקאים לבנונים סוחבים איתם זיכרון קולוניאלי מר וכואב מתקופת שלטון האימפריה העות'מאנית בארץ הארזים.
- רתיעה מהאידאולוגיה: מנהיגים סונים מתונים ומערביים בלבנון חוששים מהאג'נדה האסלאמיסטית הניאו-עות'מאנית של ארדואן.
- נאמנות לחסות הסעודית: העדה הסונית בלבנון מעדיפה באופן מסורתי את החסות והתמיכה הכלכלית ארוכת השנים של ריאד על פני התערבות טורקית.
2. האסטרטגיה הטורקית מאחורי המהלך
טורקיה מפעילה דיפלומטיה רב-ממדית (סיוע הומניטרי, אנרגטי וצבאי) כדי להשיג מספר יעדים אסטרטגיים:
-
- בלימת הדומיננטיות של ישראל: ארדואן רוצה למנוע מלבנון להיכנס לחלוטין ל"סדר אזורי חדש" המובל על ידי ישראל, קפריסין ויוון במזרח הים התיכון, ולסכל הסכמים ימיים או מדיניים שיחלישו את מעמדה הכלכלי-ביטחוני של טורקיה.
- יצירת משקל נגד לאיראן וחיזבאללה: טורקיה מנסה להיכנס לתוך הוואקום של דעיכת ציר ההתנגדות האיראני, כדי למצב את עצמה כאדריכלית של הסדר האזורי החדש.
- נוכחות צבאית רשמית: אנקרה הציעה באופן מעשי לקחת חלק פעיל בכוח רב-לאומי (במסגרת נאט"ו) שיתפרס בדרום לבנון, כשהכוחות הטורקיים יהוו את השדרה המבצעית שלו.
3. התגובה הטורקית לפעילות הסיכול של ישראל
ישראל רואה במהלכים הטורקיים בסוריה ובלבנון ניסיון מסוכן של ארדואן לייצר "טבעת חנק" אסטרטגית סביב גבולה הצפוני, ופועלת דיפלומטית וצבאית כדי לבלום את המגמה.
-
- רטוריקה תוקפנית: ארדואן מגיב בחריפות רבה לפעולות המבצעיות של ישראל בלבנון ובסוריה, ומצהיר בפומבי כי "ביטחונה של טורקיה מתחיל בביירות ובדמשק" וכי התקיפות הישראליות מאיימות ישירות על טורקיה.
- לחץ דיפלומטי על המערב: טורקיה מנסה להשתמש במינוף המדיני שלה כדי ללחוץ על הקהילה הבינלאומית ועל ארה"ב לעצור את הצעדים הישראליים, תוך אזהרה מפני "מזימות ישראליות" בים התיכון.
4. עמדת ארצות הברית
ממשל טראמפ מציג עמדה מורכבת:
-
- רוח גבית לארדואן: הנשיא דונלד טראמפ רוחש הערכה ליחסיו עם ארדואן ורואה בטורקיה (כחברת נאט"ו) כלי יעיל להשגת יציבות, דחיקת ההשפעה האיראנית וחלוקת הנטל הצבאי במזרח התיכון.
- מלכוד מול ישראל: עם זאת, הלחץ הטורקי-סורי על טראמפ לכפות על ישראל נסיגות או ויתורים נתקל בקושי, כאשר טראמפ הבהיר בשיחות סגורות כי הוא מתקשה לשנות את החלטותיה הלאומיות של ההנהגה הישראלית.
5. עמדת ערב הסעודית
ערב הסעודית, הספונסרית הכלכלית והפוליטית המסורתית של העדה הסונית בלבנון, נוקטת אסטרטגיה זהירה:
- שימור השפעה ללא התנגשות: ריאד אינה מעוניינת לאבד את אחיזתה בביירות לטובת המודל האסלאמיסטי של אנקרה. יחד עם זאת, היא מנהלת מדיניות גידור ("Hedging") מול השינויים הגיאופוליטיים ומעדיפה לא להגיע לעימות חזיתי גלוי שיקלקל את יחסיה עם טורקיה.
- תיאום מוגבל: סעודיה משתתפת בשיחות תיאום רב-לאומיות רחבות יותר (לצד מצרים, קטאר וטורקיה) בנוגע לעתיד לבנון, אך מקפידה שהאינטרסים של המדינות הערביות המתונות יישמרו מול השאיפות הניאו-עות'מניות של ארדואן.
