האם מתקפות ארה"ב לאחר הפסקת האש מצביעים על הכנות להשתלטות על אתרי נפט איראנים?
מתווה התקיפות של ארה"ב באיראן מאז חתימת מזכר ההבנות והפסקת האש נועד להבטיח את חופש השיט הבינלאומי ולמנוע מאיראן לשבש את הסחר הימי במצר הורמוז, ולא לשם כיבוש פיזי של אתרי נפט איראניים.
פיקוד המרכז האמריקני (CENTCOM) והממשל האמריקני מבהירים בעקביות כי הפעולות הצבאיות הן תגובתיות וממוקדות בהסרת איומים מיידיים על כלי שיט מסחריים. בהתאם לכך, ניתן לאפיין את דפוס הפעולה והמטרות של ארה"ב לפי הנקודות הבאות:
מאפייני מתווה התקיפה האמריקני
- נטרול יכולות שיבוש ימיות: התקיפות מתמקדות באופן מובהק בנכסים המאפשרים לאיראן לשבש את התנועה הימית, כמו השמדת עשרות סירות מהירות של משמרות המהפכה (IRGC), מכ"מי חוף המשמשים למעקב, ואתרי שיגור של טילים נגד ספינות ומערכי כטב"מים.
- שלילת הגנה אווירית ופגיעה בפיקוד: כדי לאפשר חופש פעולה אווירי ולצמצם סיכונים לכוחותיה, ארה"ב תוקפת בעקביות מערכות הגנה אווירית (כמו סוללות טילים קרקע-אוויר) ומתקני פיקוד ושליטה באזורי החוף (בנדר עבאס, קישם, סיריק).
- תגובה ישירה להפרות איראניות: ארה"ב פועלת במתווה של "גביית מחיר כבד" בתגובה לפעולות איראניות ספציפיות. גל התקיפות האחרון הוגדר כמענה מיידי לפגיעה איראנית בשלוש מכליות מסחריות (קטארית, סעודית וליברית) במצר.
מטרת התקיפות: הגנה על השיט מול תיאוריית כיבוש אתרי הנפט
- הגנה על חופש השיט והכלכלה העולמית: מצר הורמוז הוא עורק כלכלי קריטי שדרכו עובר כ-20% מאספקת הנפט העולמית. היעד האמריקני המוצהר הוא מניעת מצור איראני ושמירה על "המסדרון הבינלאומי" פתוח ובטוח לכל המדינות.
- שלילת מניע של "כיבוש אתרי נפט": אין עדות או הצהרה על כוונה אמריקנית לכבוש פיזית או להשתלט על מתקני נפט בשטח איראן. עם זאת, התקיפות משולבות עם לחץ כלכלי כבד – במקביל לתקיפות הצבאיות, ארה"ב ביטלה את פטור הסנקציות הזמני שהוענק לאיראן לייצוא נפט, דבר המהווה מנוף לחץ על טהרן במהלך המו"מ.
- איומים על תשתיות: המתווה האמריקני עשוי להתרחב לפגיעה בתשתיות אנרגיה וכלכלה איראניות (כמו נמל הייצוא באי ח'ארג, תחנות כוח ומתקני התפלה) כצעד ענישתי והרתעתי, אך הדבר נעשה כחלק מאסטרטגיית הרתעה ולא כהכנה לכיבוש קרקעי.
