הקרב על הנילוס מחריף: שלושת הסכרים החדשים שמאיימים לייבש את מצרים
גורם רשמי בממשלת אתיופיה, שדיבר בעילום שם, אמר כי לארצו יש תוכניות ועיצובים הנדסיים לבניית שלושה סכרים חדשים גדולים בחלקים העליונים של הנילוס הכחול. הוא הוסיף כי הביצוע יהיה תלוי במימון ובתנאים לוגיסטיים, וציין כי טרם הושקו מכרזים בינלאומיים או שותפויות רשמיות עבור פרויקטים אלה.
בניית שלושת הסכרים החדשים באתיופיה (מנדאיה, קראדובי ובקו אבו/מאביל) צפויה להחריף משמעותית את המשבר הגיאופוליטי באגן הנילוס. הפרויקטים הללו, המתוכננים לקום במעלה הזרם של "סכר הרנסאנס" (GERD), ייצרו רצף סכרים (קסקדה) שיעניק לאתיופיה שליטה חסרת תקדים על זרימת המים במערכת הנילוס הכחול.
ההשפעות והתגובות הצפויות:
ההשפעה על אספקת המים למצרים
-
- איום קיומי מיידי בשלבי המילוי: ההשפעה הקריטית ביותר תתרחש בזמן מילוי מאגרי המים של הסכרים החדשים. אם אתיופיה תמלא אותם במקביל (כפי שהצהירה שבכוונתה לעשות), הדבר יגרע עשרות מיליארדי קובים של מים מזרימת הנהר, ירוקן חלקית את אגם נאצר במצרים ויפגע ביכולת הפקת החשמל של סכר אסואן.
- שליטה חד-צדדית בעתות בצורת: החשש הגדול ביותר של מצרים אינו בשנים גשומות, אלא בשנות בצורת. החזקת נפחי מים עצומים במאגרים אתיופיים תאפשר לאדיס אבבה לקבוע כמה מים יוזרמו למטה, דבר שעלול לייבש שטחים חקלאיים נרחבים במצרים ולפגוע באספקת מי השתייה.
- אידוי מים מוגבר: המאגרים החדשים יגדילו את שטח הפנים של המים באזורים הרריים, מה שיוביל לאובדן קבוע של מים כתוצאה מאידוי וחלחול, ויקטין את סך המים המגיעים למצרים.
תגובת מצרים: זעם ופעילות דיפלומטית-צבאית
מצרים רואה בנילוס עניין של "חיים או מוות", שכן היא תלויה בו לכ-97% מתצרוכת המים שלה. תגובתה צפויה להיות אגרסיבית:
-
- דחייה מוחלטת והסלמה רטורית: מצרים כבר הביעה זעם רב על התוכניות. היא תגדיר את המהלך כהפרה בוטה של החוק הבינלאומי ותדרוש פיצויים והפסקה מיידית של הפרויקטים.
- החרפת הלחץ הדיפלומטי הבינלאומי: קהיר תפנה מיד למועצת הביטחון של האו"ם, לליגה הערבית ולארה"ב כדי להטיל סנקציות כלכליות על אתיופיה ולמנוע ממוסדות פיננסיים בינלאומיים להעניק לה מימון לסכרים אלו.
- התניית הדיאלוג בהסכם מחייב: מצרים תסרב לכל משא ומתן עתידי שאינו כולל ערבויות משפטיות נוקשות ומחייבות לגבי מכסות המים השנתיות שלה (העומדות על 55.5 מיליארד קוב).
- רמיזה לאופציה צבאית: בעוד שמצרים מעדיפה פתרון דיפלומטי, מומחים מעריכים כי שליטה אתיופית מוחלטת בנהר עשויה לדחוק את קהיר לשקול פעולות צבאיות או חשאיות כדי לבלום את הפרויקטים לפני השלמתם.
תגובת סודאן: מלכוד בין יתרונות לסיכונים
סודאן נמצאת במצב מורכב ופגיעה במיוחד בשל מיקומה הגיאוגרפי, המושפע ישירות מכל שינוי בזרימה:
- חשש כבד מניהול חד-צדדי: סודאן תצטרף למצרים בדרישה לעצור כל צעד חד-צדדי. ללא תיאום יומיומי מדויק, הפעלה פתאומית של הסכרים באתיופיה עלולה לגרום לשיטפונות הרסניים בסודאן או לחילופין לייבוש פתאומי שישבית את הסכרים הסודאניים (כמו סכר רוסיירס).
- תמיכה עקרונית ביתרונות ההנדסיים: בניגוד למצרים, סודאן מפיקה גם תועלת מסוימת מסכרים באתיופיה: הם מסדירים את זרימת הנהר, מונעים הצפות עונתיות קשות, ומאפשרים לה לרכוש חשמל זול מאתיופיה.
- דרישה להסכם תפעול משותף: בשורה התחתונה, סודאן תתייצב לצד מצרים במישור המדיני, ותדגיש כי בניית הסכרים החדשים היא קו אדום אלא אם כן אתיופיה תחתום על הסכם רב-לאומי מחייב שיאפשר לסודאן לקחת חלק בניהול ותיאום זרימת המים בזמן אמת.

