האם נראה בקרוב כטב"מים פקיסטנים בשמי ירדן ?
הכלכלה בירדן במצב קשה מה שלא מאפשר לה לקנות מערכות נשק זרות מלבד אלו המוענקות לה בחינם ע"י ארה"ב. האם השת"פ החדש עם צבא פקיסטן בנושא כטב"מים הוא למראית עין בלבד או שיש כוונת רכש מאחוריה ? אילו מערכות יש לפקיסטן שהן עדיפות על אילו האמריקאיות ?
היחסים הביטחוניים בין ירדן לפקיסטן אינם למראית עין בלבד, אלא משקפים כוונת רכש ומודל כלכלי ייחודי, המאפשר לירדן לעקוף את מגבלות התקציב החנקניות שלה. בעוד שארה"ב מספקת לירדן סיוע צבאי קבוע (FMF), היא מטילה מגבלות פוליטיות וטכנולוגיות מחמירות על השימוש בו.
מודל הרכש הירדני והיתרונות של המערכות הפקיסטניות על פני אלו האמריקאיות:
1. מדוע לא מדובר ב"למראית עין"? (מודל המימון)
הביקור של המלך עבדאללה במפעלי תעשיית ההגנה הפקיסטנית (GIDS), לצד פגישות רשמיות של מפקדי מערך הכטב"ם, מראים כי ירדן מחפשת פתרונות מעשיים משלוש סיבות כלכליות ואסטרטגיות:
- מימון עוקף תקציב ירדני: רכש צבאי ירדני מפקיסטן אינו ממומן בהכרח מכספי הממלכה, אלא מבוסס לעיתים קרובות על מימון וסובסידיות של מדינות המפרץ (בעיקר ערב הסעודית ואיחוד האמירויות), הרואות בפקיסטן שותפה אסטרטגית ומשקיעות מיליארדים בתעשיית ההגנה שלה.
- ייצור מקומי והוזלת עלויות: פקיסטן מציעה מודל של "העברת טכנולוגיה" (Transfer of Technology). ירדן, באמצעות זרוע הפיתוח הצבאית שלה (JODDB), שואפת להרכיב רכיבים או לייצר כטב"מים פקיסטניים בשטחה, מה שמוזיל דרמטית את עלויות התחזוקה לטווח ארוך.
- צורך מבצעי דחוק: ירדן מתמודדת עם איום קריטי של הברחות סמים ונשק בגבול סוריה באמצעות רחפנים וכטב"מים. היא זקוקה לכמויות גדולות של כלי טיס ומערכות יירוט בעלות נמוכה, דבר שארה"ב אינה מספקת ביעילות.
2. היתרונות של מערכות פקיסטניות על פני מערכות אמריקאיות
פקיסטן אינה מתחרה בארה"ב באיכות הטכנולוגית הקיצונית, אך המערכות שלה (כמו משפחת כטב"מי ה-Shahpar) מציעות יתרונות שהופכים אותן לעדיפות עבור ירדן:
| מאפיין | מערכות אמריקאיות (לדוגמה: MQ-9 Reaper / Gray Eagle) | מערכות פקיסטניות (לדוגמה: Shahpar-II / Shahpar-III) | היתרון עבור ירדן |
|---|---|---|---|
| עלות רכש ותחזוקה | יקרות להחריד. מחיר כלי בודד ומערכות תמיכה מגיע לעשרות מיליוני דולרים. | זולות משמעותית (Cost-Competitive). עלות ייצור ורכש נמוכה, המותאמת למדינות בעלות תקציב מוגבל. | מאפשר הצטיידות בצי גדול של כטב"מים למשימות שחיקה וסיור גבולות רציף. |
| חופש פעולה פוליטי | מגבלות שימוש (End-User Restrictions). ארה"ב מחייבת אישור מראש על יעדי תקיפה, מיקום הפעלה וסוגי משימות. | אפס מגבלות פוליטיות. פקיסטן מוכרת נשק ללא תנאים פוליטיים או התערבות בריבונות הירדנית. | ירדן יכולה לפעול באופן עצמאי לחלוטין נגד מיליציות פרו-איראניות או מבריחים בגבולותיה. |
| גמישות טכנולוגית | "קופסה סגורה". לא ניתן לשלב מערכות הגנה או נשק ממדינות אחרות ללא אישור היצרן האמריקאי. | ארכיטקטורה פתוחה. גמישות מלאה לשילוב מערכות קשר, לוחמה אלקטרונית או חימוש ממקורות זרים (כולל סיניים או עצמיים). | מאפשר לירדן להתאים את הרחפנים במדויק לצרכי ההגנה האווירית האסימטרית שלה. |
| יכולות מבצעיות ממוקדות | מיועדות למשימות אסטרטגיות ארוכות טווח, לעיתים יתירות עבור הגנת גבולות פשוטה. | ה-Shahpar-III (כטב"ם ה-MALE החדש של פקיסטן) מציע שהייה של 24 שעות בגובה 35,000 רגל ונשיאת 500 ק"ג חימוש. | מספק את אותה פונקציונליות טקטית של הגנת גבולות ואיסוף מודיעין, בשבריר מהמחיר האמריקאי. |
בשורה התחתונה: שיתוף הפעולה הוא מעשי לחלוטין. ירדן משתמשת בסיוע האמריקאי החינמי עבור מערכות הלחימה המרכזיות שלה (כמו מטוסי F-16 ומערכות הגנה אווירית), אך פונה לפקיסטן כדי לבנות מערך כטב"מים זול, גמיש ורחב, שיוכל לפעול מדי יום במשימות ביטחון שוטף ללא פיקוח מוושינגטון.
