מדוע מזכר ההבנות האמריקאי-איראני הוא מרשם לכישלון?
מזכר ההבנות בן 14 הסעיפים שנחתם בין ארה"ב לאיראן ביוני 2026 מייצר דאגה עמוקה בישראל, כאשר מומחים כמו ריאה רדי (Ria Reddy) מזהירים כי העמימות המכוונת שלו משרתת בעיקר את האינטרסים של טהראן. ההסכם, שנועד להביא לסיום העימות הצבאי, מותיר את הסוגיות המהותיות פתוחות לפרשנות. הניסיון ההיסטורי מלמד כי משטרים סמכותיים מנצלים פרצות כאלה כדי לקבוע עובדות בשטח.
תמונת המצב של המזכר
מזכר ההבנות (MoU) שנחתם בימים האחרונים מורכב משני שלבים מרכזיים, המייצרים מנופי לחץ אסימטריים לטובת איראן:
- שלב ראשון (מיידי): הפסקת פעולות צבאיות בכל החזיתות (כולל לבנון), פתיחת מצר הורמוז לשיט מסחרי, והענקת הטבות כלכליות נרחבות לאיראן (הסרת סגר, הפשרת כספים וקרנות שיקום).
- שלב שני (עתידי): כניסה ל-60 ימי משא ומתן על סוגיית הגרעין האיראני ונושאים נוספים.
- ההטיה המובנית: איראן מקבלת סיוע כלכלי והקלת סנקציות באופן מיידי, בעוד הוויתורים שלה בתחום הגרעין נדחים לדיונים עתידיים ומנוסחים בעמימות.
האם זהו "מרשם בטוח לכישלון"?
על פי ניתוח המכון לחקר המלחמה (ISW) ומכוני מחקר מובילים בוושינגטון, התשובה היא כן, מהסיבות הבאות:
- הפרדת הכלכלה מהגרעין: ההסכם מעניק לטהראן הישגים כלכליים קריטיים לפני שהתחייבה להגבלות ממשיות על תוכנית הגרעין שלה, מה שמפחית את המוטיבציה שלה להתפשר בהמשך.
- ניצול עמימות טקסטואלית: המשטר האיראני הוכיח בעבר (כמו בהסכם ה-JCPOA ב-2015) יכולת גבוהה לתמרן בתוך "שטחים אפורים" של הסכמים בינלאומיים כדי להמשיך להעשיר אורניום.
- לגיטימציה אזורית: עצם החתימה מעניקה לאיראן לגיטימציה מחודשת ומחלישה את משטר הסנקציות הגלובלי עוד לפני שהושגו הבנות ארוכות טווח.
האם ישראל גילתה פרצה?
ישראל אינה צד חתום במזכר ומביעה התנגדות נחרצת למתווה הנוכחי. הפרצות המרכזיות שישראל ומערכת הביטחון מזהות ומדגישות כוללות:
- חופש פעולה בלבנון: הנוסח מדבר על "הפסקת פעולות צבאיות בכל החזיתות, כולל לבנון". ישראל מזהה כאן פרצה מסוכנת שבה חזבאללה יוכל להשתקם ולתקן עמדות בחסות הפסקת האש, בעוד חופש הפעולה המבצעי של צה"ל יוגבל בינלאומית.
- העדר פיקוח גרעיני מוגדר: המזכר אינו כולל בשלב זה הגבלות על רמות העשרת האורניום או דרישה לפירוק צנטריפוגות, מה שמאפשר לאיראן לשמר את מעמדה כמדינת סף גרעינית.
- התעלמות מרשת הפרוקסי: ההסכם מתמקד בעימות הישיר בין ארה"ב לאיראן, ומותיר מרחב תמרון רחב למיליציות האיראניות הפועלות בעיראק, סוריה ותימן להמשיך לפעול נגד מטרות ישראליות תחת מעטה של "חוסר שליטה ישירה" מטהראן.
