משבר מוטיבציה בחיזבאללה: לוחמי מילואים מסרבים להתייצב ללחימה ובלית ברירה מגייסים בני נוער

כן! קיימת תופעת סרבנות והתחמקות מגיוס בקרב פעילי מילואים ולוחמים בחיזבאללה במהלך סבבי הלחימה מול ישראל.

• היקף מוגבל אך גובר: לא מדובר בסרבנות הממוטטת את הארגון, אלא בתופעה ממוקדת שהחלה לצוף בעיקר בקרב מערך המילואים ובקרב משפחות שיעיות בדרום לבנון ובדאחיה.
• התחמקות שקטה: התופעה מתבטאת בסירוב להתייצב לקריאות גיוס, "היעלמויות" של פעילים, ונטישת עמדות בעקבות השחיקה הכבדה של הארגון. 

1. הפקרת המשפחות והעקורים: הסיבה הבולטת ביותר היא הטיפול הלקוי של הנהגת חיזבאללה במשפחות הלוחמים שנעקרו מבתיהם בדרום לבנון. לוחמי מילואים רבים סירבו להתייצב לאחר שמשפחותיהם נותרו ללא קורת גג או נתקלו בעוינות באזורי הקליטה בלבנון. 
2. משבר פיננסי כבד: חיזבאללה נקלע למצוקה תקציבית חסרת תקדים. הארגון הקפיא או קיצץ משמעותית תשלומים, קצבאות ומלגות למשפחות הרוגים ופצועים (באמצעות מוסדותיו כמו בנק "אל-קרד אל-חסן" וקרן "א-שהיד"). היעדר התגמול הכלכלי פגע במוטיבציה של לוחמי המילואים, שחלקם תלויים בכך למחייתם. 
3. השחיקה הפיקודית: חיסול שרשרת הפיקוד הבכירה וההיסטורית של הארגון יצר משבר אמון פנימי עמוק. 

• נקיטת סנקציות ואיומים: כדי לבלום את התופעה, הנהגת חיזבאללה עברה להשתמש בלשון איומים קשה. הארגון קבע משוואה שלפיה פעיל שמסרב להתייצב יורחק מיידית מהארגון, ויישללו ממנו וממשפחתו משכורות, סיוע סוציאלי וביטוח בריאות.
• פגיעה באיכות כוח האדם: הסרבנות במערך המילואים מאלצת את חיזבאללה להסתמך על גיוס מסיבי של פעילים צעירים ופחות מנוסים כדי למלא את השורות.
• ערעור הלגיטימציה הפנימית: תופעה זו חושפת סדקים ב"חברה המקבילה" ובמנגנון הרווחה שחיזבאללה בנה במשך עשורים, שהיה עמוד התווך של נאמנות העדה השיעית אליו.