קצרצר לפרשת "בהעלותך" – שתי דרכי גיבוש העם

בס"ד
קצרצר לפרשת בהעלותך – אמר ר' יונתן [זקס] – גורל וייעוד – שתי דרכי גיבוש העם
בפרשתנו מסופר שמשה נצטווה לעשות שתי חצוצרות ולהשתמש בהן "לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת'". הפעם מציג הרב זקס הסבר סמלי לכך מהגותו של הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק מבוסטון. לדבריו, קהילות ואומות נוצרות בשתי דרכים: 1) על רקע הישרדותי – להגנה מאויב, תגובה לאיום שמבחוץ, וזה ה"מחנה"; 2) על רקע ייעודי-משימתי – להגשמת חזון משותף, יוזמה עצמית מקורית, וזו ה"עדה".
שתי דרכי הגיבוש האלה קיימות בעמנו. הראשונה היא "ברית גורל", שהתחילה בשעבוד המשותף שלנו במצרים, שם נעשינו עבדים שלא ברצוננו, וה' הוציאנו משם ולקח אותנו להיות לו לעם.

גם במהלך ההיסטוריה חווינו סבל משותף. מכאן נובעת הסולידריות בין כל בני העם. השנייה היא "ברית ייעוד", הברית בהר סיני, שבה אנחנו בחרנו לעצמנו את תפקידנו ומשימתנו כשהכרזנו "נעשה ונשמע" – להיות לעם ה', להעיד על שכינתו בעולם מכוח אורח חיינו ומעשינו הטובים והמיטיבים. הראשונה מאפיינת עם, והשנייה מאפיינת דת; והזיהוי "יהודי" הוא של עם ודת יחדיו, דבר המיוחד לנו.

גם כשקיימים הבדלים אידיאולוגיים משמעותיים, יהודי השומע על צרת עם ישראל, אינו מתבדל, אינו "פורש מדרכי הציבור", אלא לכל הפחות חש שיתוף בסבל, ומתוך ערבות הדדית הוא אף משתדל לסייע.
כך ראינו כבר אצל משה, שגדל בארמון המלוכה המצרי. כשגדל ויצא לשטח וראה את סבל העברים המשועבדים, חש הזדהות עם בני עמו ("וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם") וניסה לפעול למענם.
כשגורלם של יהודים במדינות שונות היה שונה לחלוטין בין מדינה למדינה, לא הגורל איחד אותם אלא הייעוד; וכאשר נוצרו הבדלים משמעותיים ביניהם לגבי הייעוד, הגורל חוזר ומאחד אותם. [ודומה שהמחשה ברורה לכך אנו רואים בתקופה זו במדינת ישראל, כאשר ברית הגורל שבה ומלכדת אותנו.]

נחתום בדברי הרב זקס: "… אלא שבעיתות משבר אנחנו עדיין מסוגלים להיענות לקריאתה של האחרית המשותפת… עבותות של זיכרון משותף קושרות בינינו, ומפעם לפעם אף מצליחות לחדש בנו את תחושת הייעוד המשותף".
(ראו באתר הרב זקס, "מחנה ועדה", בהעלותך תשע"ט; שיג ושיח, א, עמ' 152-150; הרב י"ד סולובייצ'יק, "קול דודי דופק", איש האמונה, ירושלים תשכ"ח, בפרט עמ' 106-86.)

בברכת שבת שלום ובשורות טובות,

קרדיט: הפרופסור (אמריטוס) עמוס פריש – לשעבר ראש החוג לתנ"ך באוניברסיטת בר אילן