אנאטומיה של קריסה: האוצר האמריקאי חושף מספרים מזעזעים. המשמעויות!
הדוחות הכספיים המאוחדים של משרד האוצר של ארצות הברית לשנת הכספים 2025 מדווחים על סך נכסים של 6.06 טריליון דולר לעומת סך התחייבויות של 47.78 טריליון דולר.
זהו יתרה נטו שלילית של 41.72 טריליון דולר. ומספר זה אינו כולל את הביטוח הלאומי ומדיקר, אשר על פי חוזה של משרד האוצר האמריקאי מוסיפים עוד 50 עד 70 טריליון דולר בהתחייבויות לא ממומנות על פני 30 שנה.
סטיב האנקה ודיוויד ווקר כתבו ב"פורצ'ן" ב-23 במרץ שמספרים אלה מהווים חדלות פירעון תחת כל מסגרת חשבונאית סטנדרטית. משרד האוצר לא השתמש במילה זו. אף ממשלה ריבונית שמנפיקה מטבע עתודה משלה לא מכנה את עצמה חדלת פירעון. אבל המספרים הם של משרד האוצר עצמו. הם מתפרסמים ב- Treasury.gov .
הם מבוקרים. והם מראים ממשלה שהתחייבויותיה עולות על נכסיה ביחס של כמעט 8 ל-1.
עכשיו תשימו את המלחמה מעל.
הריבית השנתית על החוב הלאומי הגיעה ל-1.22 טריליון דולר בשנת הכספים 2025. זה יותר מתקציב הביטחון. יותר מ-Medicare. בקשת התוספת למלחמה עבור הסכסוך האיראני עולה על 200 מיליארד דולר.
הפדרל ריזרב אינו יכול לקצץ את הריבית משום שאינפלציית האנרגיה המונעת על ידי מצרי הורמוז דחפה את ה-PCE ל-2.7% ועולה. כל נקודת בסיס שהפד מחזיק היא נקודת בסיס שמצטברת כנגד חוב ברוטו של 39 טריליון דולר. המלחמה שהייתה אמורה להימשך שבועות עולה כעת מאות מיליארדים, בעוד שעלות המימון שלה עולה עם כל חבית נפט שלא עוברת במצר.
החשבון הוא מעגלי ומואץ. המלחמה מעלה את מחירי האנרגיה. מחירי האנרגיה מזנקים באינפלציה. האינפלציה מונעת קיצוצי ריבית. ריביות גבוהות יותר מגדילות את עלות שירות החוב של 39 טריליון דולר. עלויות שירות חוב גבוהות יותר מרחיבות את הגירעון. הגירעון המוגדל דורש הלוואות נוספות. ההלוואות מתרחשות בריביות גבוהות יותר משום שהמלחמה עדיין מתנהלת. למעגל אין יציאה כל עוד המצר סגור.
יפן צופה מהצד השני של סחר ה"נשיא". חברות ביטוח חיים מחזיקות בנכסים זרים בשווי 5 טריליון דולר, כשהם משוקללים במידה רבה לאג"ח ממשלתיות של ארה"ב. הבנק המרכזי של יפן מהדק את הבקרה. אגרת החוב היפאנית ל-10 שנים תגיע ל-2.278%. אם מוסדות יפניים יתחילו לחזור לארצם, הקונה השולי הגדול ביותר של חוב אמריקאי יהפוך למוכר בדיוק ברגע שארה"ב תצטרך ללוות 200 מיליארד דולר נוספים למלחמה.
היואן נכנס לפער. כל מכלית שמשלמת 2 מיליון דולר ביואן בתחנת האגרה של משמרות המהפכה היא עסקה שאינה דורשת תשלום בדולר.
כל עסקה דו-צדדית בין רוסיה לסין ברובלים וביואן היא זרימת סחר שאינה עוברת דרך SWIFT.
הסחר בתוך מדינות בריקס הגיע ל-500 מיליארד דולר בשנת 2025, כאשר יותר ממחציתו סולקה במטבעות מקומיים.
חלקו של הדולר ביתרות הגלובליות ירד מ-72% בשנת 2000 ל-56.9%. תחנת האגרה של הורמוז לא רק חוסמת את זרימת הנפט. היא מדגימה בזמן אמת שאנרגיה עולמית יכולה להסתדר ללא הדולר. וההדגמה מתרחשת בזמן שמנפיק הדולר מפרסם דוחות כספיים המציגים התחייבויות נטו של 41.72 טריליון דולר.
משרד האוצר אינו חדל פירעון. מדינה ריבונית שמדפיסה מטבע עתודה משלה תמיד יכולה לעמוד בהתחייבויותיה. אבל למנגנון העמידה בהתחייבויות אלו, לקיחת הלוואה בריביות גבוהות יותר ויותר, הדפסה כאשר הלוואה הופכת לבלתי ניתנת לקיימא, ניפוח כאשר ההדפסה הופכת לגלויה, יש מחיר. עלות זו נמדדת בכוח קנייה, באמינות ובנכונות של מחזיקי נכסים זרים להמשיך ולממן ממשלה שהדוחות שלה מראים התחייבויות פי שמונה מנכסיה, תוך כדי שהיא נלחמת במלחמה שהיא לא יכולה להרשות לעצמה לנצח בה או להפסיד בה.
הנפט לכוד מאחורי המיצר. האמינות הפיסקלית לכודה מאחורי המספרים. והמספרים הם של משרד האוצר. ( האנאליסט שאנאקה אמסלם)
