מיריב לאויב: מדוע טורקיה רואה כעת בישראל איום? – חלק א’
החלטתה של טורקיה לנתק את כל הקשרים משקפת כיצד אנקרה רואה כעת את ישראל לא רק כיריב אזורי, אלא כאיום ישיר על ביטחונה ועל האינטרסים האסטרטגיים שלה.
בשינוי דרמטי ביחסי טורקיה-ישראל, אנקרה הודיעה בסוף אוגוסט על השעיה מוחלטת של הסחר עם ישראל, סגירת נמליה בפני ספינות ישראליות והגבלות על המרחב האווירי שלה לטיסות של מדינת ישראל.
בעוד שהמהלך תוכנן רשמית כמחאה נגד רצח העם של ישראל בעזה , אנליסטים טוענים שהוא חורג הרבה מעבר לתגובה מוסרית.
אלא שהמהלך משקף לחצים פנימיים גוברים על הנהגת טורקיה, חישובים פוליטיים מורכבים וחששות ביטחוניים הקשורים לסוריה ולתפקידה של ישראל שם .
ההחלטה התקבלה בעקבות ישיבת חירום של הפרלמנט הטורקי שכונסה כדי לדון בהתקפה הישראלית על עזה, שם אזרחים סובלים מהרס רחב היקף ורעב שיטתי .
ההכרזה הגיעה במקביל להצהרתו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו על הכרה ברצח העם הארמני בשנת 1915 – צעד שנתפס באנקרה כפרובוקציה מחושבת שמטרתה להביך את טורקיה.
בעוד שמדינות רבות מכירות באירועים כרצח עם, טורקיה דוחה את המונח, מכירה בזוועות אך מכחישה השמדה שיטתית וטוענת לכאוס בזמן מלחמה ואבידות טורקיות כבדות.
“החלטת אנקרה משקפת “איזון זהיר בין שיקולים הומניטריים לאינטרסים פוליטיים”, אמר פורקן חליט יוגלו , מומחה לביטחון בינלאומי במכון למזרח התיכון, ל”ניו ערב” .
“מבחינה היסטורית, טורקיה נקטה עמדות תקיפות בתמיכה במטרות הומניטריות, בין אם בפלסטין ובין אם במקומות פחות קשורים גיאוגרפית, כמו מצוקתם של מוסלמים אויגורים בסין.”
אבל הוא טוען כי לא ניתן להפריד את החלטתה של אנקרה משאיפותיה הגיאופוליטיות הרחבות יותר.
