חורבן תרבות המערב – בין לוס אנגל’ס לפריז. דעה

1. המהומות הקשות בלוס אנג’לס מלוות עם דגלי מקסיקו. אם בעבר לוס אנג’לס (עיר ארורה של אנרכיה היסטורית) הייתה על מחאות אזרחיות, כאן יש מחאה אתנית ברורה בדרישה להפוך את ארה”ב לגבול פתוח.

וזו השורה התחתונה: הדור החדש של המהגרים הוא אזרח לכל דבר, יש לו קול הצבעה בקלפי מרמת המדינה עד לרמת העירייה. יש כבר השפעה בעיתונות, תקשורת ואקדמיות ועם משחקים דמוגרפים כבר רוב בשכונות, ערים ואקדמיות.

2. מספיק בדמוקרטיה להיות קבוצת לחץ של 5% ומעלה, כשאתה מרוכז בערים מסוימות – ואתה גורם לזעזוע אזרחי וכלכלי. לא צריך רוב או אפילו שליש. ישראל היא מדינה מאוד ריכוזית בממשל שלה אז אנחנו מכירים את “השפעת 5%” מקואליציה/אופוזיציה, במשטרים פדרליים יש לכך משמעות עמוקה יותר.

2. ארה”ב בשיאה הצליחה להוציא 400-500 אלף מהגרים בשנה. וזה היה בשנת 2013. מאז ארה”ב בפקידות שלה, בערים ובמדינות שלה הפכה לפרוגרסיבית יותר. המשמעות היא שגם אם טראמפ תיאורטית, יכפיל את השיא לעבר הוצאת מיליון מהגרים בשנה – יקח לארה”ב 12 שנים לנקות את המהגרים שרק משטר ביידן הוביל.

3. מה המשמעות?
– פוליטיקאים פרוגרסיבים לא יכולים להגיד “לא” להגירה וגבולות פתוחים. זו התאבדות אלקטורלית.
– פוליטיקאים שמרנים עם “כן” לא מסוגלים להביא ביצוע. בעוד הפרוגרס צריך ללחוץ על כפתור “הכנס” קליל, השמרן צריך על כפתור “הוצא” לשלם בפעולה פיזית מעשית קשה.

4. הסכנה למלחמת אזרחים:

הישראלי בחו”ל רואה את משבר ההגירה דרך עיני הסכסוך הערבי-יהודי, אך זו טעות. בישראל יש חיץ ברור: התבוללות אפסית, הפרדה בין שכונות, והחברה הערבית אינה חלק מהאליטה הכלכלית, התקשורתית או התרבותית.

במערב המצב שונה. המהגרים כבר נטועים עמוק – בני זוג, קולגות, חברים לספסל הלימודים, חיי לילה ותרבות. שיעור הנישואים הבין גזעיים בארה”ב הוא גבוה, שיעור הזרים באירופה בערים הגדולות הוא עצום.

כשהאמריקאי הפרוגרסיבי שחי בעיר הגדולה שומע על “העפת מהגרים”, הוא שומע מסרים נגד העובדים שלו, החברים שלו ואולי אשתו. כשהאירופאי הלא נוצרי שומע על “העפת מהגרים”, זו המשפחה שלו.

יש המון ביקורת על עודף השפה הערבית במרחב הציבורי אך מהטמטום הפרוגרסיבי יצא דבר טוב אחד: בעוד הערבי בישראל עם מבטא, הערבי הגרמני דובר גרמנית רהוטה. בכך שישראל הכירה בשפה הערבית כרשמי, הערבים נשארו בערביותם.

5. התערבות מעצמות זרות:

אין אירועים המוניים שקורים סתם. קטאר וסעודיה כבשו את אירופה דרך ההגירה וקבוצות כדורגל. סין עם נכסים ואוכלוסייה חזקים בארה”ב. בזמן האחרון אוקראינה נתנה מכה קשה לרוסיה – מי אמר שהתגובה הרוסית תהיה בהכרח “מלחמה מול נאט”ו או ארה”ב”, כשאפשר לערער את המערב כל כך בקלות מבפנים?

דוגמה לכך הייתה בישראל עם “שומר חומות”. חמאס הפעיל את תומכיו בישראל. אבל חמאס הוא ארגון אויב וקל להילחם בתשתית שלו. לעומת זאת בעידן הכלכלי – קשה להגדיר את קטאר, סין או מקסיקו כמדינות “אויב”.

ומה הפתרון?

כפי שכתבתי בעבר לא לחינם טראמפ בעד הפינוי ההומניטרי לעזתים. זו מכבסת מילים לעשות נורמליזציה עולמית לגירוש אוכלוסין המוני – לצד נורמליזציה למדינות קולטות. למעלה מ-100 אלף עזתים היגרו, מעבר רפיח סגור, אך ההרס העצום ברצועה המתמשך לצד עליית כנופיות ומשפחות פשיעה מעידים כי האזור הולך לקראת קריסה חברתית. (כשמיליציות מתחרות לחמאס מצליחות לייצר שליטה, זה סימן ערב מלחמת אזרחים. רק שלהבדיל מסוריה או עיראק, עזה אזור מישורי ומלחמת אזרחים במאבק על שליטה בלתי נמנעת)

כפי שנכתב: לא רק שהוצאת מהגרים החוצה זו פעולה סיזיפית ואיטית כשמדובר במיליונים, אלא עם השלכות חברתיות וכלכליות קשות. מהרמה החברתית-חוקתית, עד לרמת הידיים העובדות במשק ועימותים מול מדינות אם.

ואתם ישראלים יהודים יקרים, אם אתם חיים בארצות המערב: אין לכם עתיד. מחכה למערב תקופה אלימה בעוד שהמערב יצטרך להכריע – או חירות לאומית, או כניעה בפני המהגרים. המשמעות של 2 הדרכים האלו היא על ספקטרום מלחמת האזרחים, התערבות מעצמות זרות או מכה כלכלית קשה.

העולם הולך למחזות קשים מאוד של עימותים דמוגרפים ואתניים. לא צריך שמהגרים יהיו “רוב”, הכאוס כבר החל. זו השעה לעלות לישראל. ובהקשר הישראלי – כשם שהמערב יהיה חייב לעשות ריקון אוכלוסין מסיבי, אנחנו חייבים להיות עם תכניות אופרטיביות שניישם בעתיד ובשעה הנכונה – מול רמאללה, ג’נין ואזורים עוינים עם דרכון כחול.

יהיו שנים קשות מאוד שממתינות למערב. אתם לא רוצים להיות שם. לעלות לישראל מיד.

קרדיט: ערוץ טופז רם       קרדיט לתמונות: מדינת ישראל