עושים סדר בנושא הלייזר

עקרונות שרצוי שהציבור צריך להבין בתחום של היירוט באמצעות קרני הלייזר:

קרדיט: דובר צה”ל

 

עובדה
היירוט באמצעות קרני הלייזר הוא העתיד שהופך לאחרונה, ובמהירות, להווה של מערכות ההגנה נגד האיומים האוויריים המתעצמים בארץ ובעולם לאחרונה, וביחוד לאחר ההכרזה של חברת רפאל על ההצלחה האחרונה במלחמה ביירוט של כטב”מים של החיזבאללה באמצעות מערכת הלייזר.

לאחרונה גם נסתבר לי שמרבית הציבור, לרבות, לצערי, גם מרבית העוסקים בביטחון ,לא מבינים כלל איך המערכת הזו עובדת ומה הם המגבלות הגדולות של המערכת.

ההסברים שבימים האחרונים שמעתי בתקשורת היו חלקיים ולעיתים קרובות הם גם לא היו מדויקים.

 

אציין מס’ עקרונות, יתרונות וחסרונות עיקריים:

1, עובדה, קרן הלייזר היא הדרך הפיסיקלית היחידה המאפשרת העברה של אנרגיה במהירות האור ולפיכך באפס זמן (המהירות היא כ 300 אלף ק”מ לשניה). העברה היא של אנרגיה ישירה באוויר מהנקודה בה נוצרת האנרגיה לנקודת מטרה מוגדרת, העברה היא גם למרחקים גדולים.

עובדה פיסיקלית: העברת כל האנרגיה שנוצרה אינה מוחלטת.

מדוע?

א, הקרן מתפזרת בשיעור גדל והולך וזאת כתלות במרחק שהקרן עוברת ולכן:

לא כל האנרגיה במוצא – תגיע ליעד, ככול שהיעד רחוק יותר הוא יקלוט פחות אנרגיה.

ב, הקרן מאבדת אנרגיה כתוצאה של פגיעה במהלך הדרך בחלקיקי אבק, מים, חלקיקים אחרים וכד’, וכך שוב ככול שהטווח גדול יותר כך אובדן האנרגיה יהיה גדול יותר.

מסקנה שהיא עובדה: לא כל האנרגיה במוצא תגיע ליעד .

מסקנה: אם רוצים אנרגיה רבה על המטרה אזי ככול שהטווח הנדרש ליירוט המטרה הוא גדול יותר כך נאלץ לשגר יותר אנרגיה מנקודת המוצא.

הדרישה המבצעית היא ליירט את האיומים בטווח הגדול ביותר שניתן גם טווח של עשרות ק”מ כך נצמצם את הסכנה.

 

2, היירוט מתבצע ע”י ריכוז אנרגיית קרן הלייזר על כתם קטן על המטרה.

הסבר: הדרך המאפשרת את יירוט האיום היא חימום הכתם על המטרה, נניח הטיל או הכטב”ם, לטמפרטורה גבוה מאוד.

כך החום הגבוה שנוצר על הכתם חודר מהר מאוד לגוף הטיל או הכטב”ם ומפוצץ את חומר הנפץ שמאוחסן בטיל או את הדלק במיכל הדלק של הכטב”מ וכד’. לכן גם כשהטיל מצוי בתנועה מהירה מאוד עדיין מערכת האיכון של תותח הלייזר חייבת לשמור על הדיוק של העברת האנרגיה לאותו הכתם הקטן שנבחר בעת תחילת נסיון היירוט על הטיל.

אני מדגיש הטיל מצוי בתנועה מהירה במרחב האווירי והכתם של האנרגיה על הטיל חייב להיות מואר כל הזמן וללא תזוזה עד להשמדת הטיל.

היירוט לא יתבצע ללא מיקוד על כתם מוגדר באיום האווירי.

 

מסקנה: הצלחת תותחי הלייזר ליירט את כל האיומים ,גם בטווח של עשרות ק”מ, איומים לרבות רקטות, טילים, פגזים וכטב”מים ,מחייבת הצלחה בפיתוח של 2 נושאים עיקריים:

1, עוצמת לייזר גבוה מאוד. הספק היציאה הנדרש הוא של מאות רבות של ק”ו.(עד 1000 ק”ו)

2, שמירה על כתם גדול ככול שניתן על מטרה אווירית שנעה במהירות רבה במרחב. קשה מאוד לשמור על דיוק הפגיעה כאשר הכתם של האנרגיה על המטרה המהירה היא זעיר.

שילוב של 2 העיקרים הנ”ל מחייב יותר שטף אנרגיה גדול על המעטפת החיצונית של הטיל.

רק אז, בשמירה על 2 העיקרים, האנרגיה הרבה שמוטלת על המטרה תוכל, ובתוך פרק זמן של שניות ספורות, לחדור לגוף האיום ולגרום ליירוטו.

האם היום יש בעולם לייזר יעיל ליירוט כל איום אווירי?    עדיין לא אבל אין לי ספק שיהיה.

מדוע? מאחר והסכנות כתוצאה של האיומים האוויריים המדויקים, הסכנות לאוכלוסיה ולמתקנים החיוניים מתעצמות ובהיקף עצום כל יום.

עובדה: הטילים נגד טילים יקרים מאוד ולכן בהגדרה הם מעטים מאוד ביחס לכמות האיומים, והם לא יוכלו להדוף את המתקפות של האיומים האויריים המדויקים.

תותח הלייזר מופעל ע”י חשמל זו מחסנית שאינה נגמרת.

בנוסף, קיים היתרון של עלות היירוט באמצעות קרן הלייזר שהיא אפס ביחס לעלות האדירה של היירוט באמצעות טילים ועלויות התחזוקה, הלוגיסטיקה וההפעלה של סוללות הטילים נגד טילים.

קרדיט: האנליסט אלי בר און – מתמחה בכלכלה, טכנולוגיה של אמל”ח כטילים מדויקים ולייזרים רבי עוצמה, ראש צוות הגנה אקטיבית ואש מנגד של המכון לטרור של אוניברסיטת רייכמן ובחקר ביצועים.    קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות