“איראן מבצעת פעילויות גרעיניות חשאיות תוך שימוש בחומרים לא מוצהרים”: פרטים מהדו”ח הסודי האחרון של סוכנות סאב”א . חלק ב’
אתר מריבן
“הערכת הסוכנות את המידע העומד לרשותה מצביעה על כך שבשנת 2003 איראן ערכה מספר ניסויי נפץ באתר זה. בארבעה מהניסויים הללו, איראן השתמשה במערכות נפץ חצי כדוריות מלאות ותיעדה את הניסויים הללו עם מצלמה מהירה אחת לפחות. איראן גם התכוננה להשתמש בציוד גלאי נויטרונים בניסויים הבאים באתר זה, וב-15 באפריל 2003 היא ערכה ניסוי הכנה למגן הנפץ של ציוד זה.”
הסוכנות מזכירה נקודה שכבר הועלתה: איראן החלה להרוס את אתר מריוון לאחר שנמצאו דגימות אורניום בטורקוזבאד. לאחר מכן היא עיכבה את גישת הסוכנות למרייוון ומאוחר יותר אפשרה דגימה. לאחר מכן, “הסוכנות ציינה כי המקלטים באתר ניסויי הנפץ במרייוון הוסרו”. הסוכנות שאלה מדוע, ואיראן השיבה כי זה “לא תקין מבחינה טכנית”.
“בהתבסס על הערכה נוספת של מידע הקשור לאמצעי הגנה, הסוכנות סבורה כי איראן התכוונה בשנת 2003 להמשיך לייצר מקורות נויטרונים במריוואן, דבר שהיה מצריך שימוש בכמויות קטנות של אורניום טבעי או מדולדל.”
איראן טענה מאוחר יותר כי ייתכן שחלקיקי האורניום מקורם בפעילות כרייה של מדינה חברה אחרת בשנות ה-60 וה-70 (למעשה ברית המועצות). טענה זו הובילה את הסוכנות לבטל את תיק מריוון, למרות שהיו ספקות רבים לגבי טענה זו.
הסוכנות ציינה כעת כי, כמו במקרה של לביזן, ביטול המקרה אינו משמעו “פתרון” שלו. הסוכנות אומרת כי הערכתה “נותרה שאיראן ביצעה מספר ניסויי נפץ באתר זה בשנת 2003. ניסויים אלה השתמשו במערכות נפץ שלמות ותועדו על ידי לפחות מצלמה אחת במהירות גבוהה. איראן התכוונה גם להשתמש בגלאי נויטרונים בניסויים עתידיים ובחנה את המיגון שלהם עבור ניסויים אלה”.
קרדיט: רשתות חברתיות
אתר וראמין
הסוכנות טוענת שהאתר היה קשור ללוויזן ולמרכז המחקר לפיזיקה גרעינית. כאשר איראן סגרה חלק מתוכנית הגרעין שלה בשנים 2003-2004, חומרים – כולל חומרים גרעיניים – “מוינו, סווגו והועברו” מווראמין.
“ציוד זה כלל את כל הציוד החיוני למתקן להמרת אורניום, כולל גלילי UF6 קטנים אך מזוהמים מאוד (ואולי מלאים), חומרים להפקת אורניום כגון טריבוטיל פוספט, ציוד להפקת והמרה של אורניום, כימיקלים מבוססי פלואור (כגון חומצה הידרופלואורית ואשלגן דיפלואוריד) וציוד לניטור קרינה.”
הסוכנות טוענת שאיראן סיווגה שמונה מתוך 13 משלוחי החומרים כ”לא חיוניים” וחמישה כ”חיוניים”. אחד מחמשת המשלוחים כלל “גלילי UF6 קטנים” ו”חומרים מיוחדים” אחרים. כל הפריטים הללו סווגו כבעלי “רמת הזיהום הגבוהה ביותר”.
בשנת 2020, איראן עיכבה שוב את גישת הסוכנות, אך בסופו של דבר אושרה דגימה, והסוכנות זיהתה עקבות של אורניום סינתטי. על פי הדיווח, “מכולות שהועברו מווראמין במהלך הסגר… הועברו בסופו של דבר לטורקוזאבאד” ואוחסנו שם עד 2018.
ממשלת איראן הציעה מאז מספר הסברים למקור החומר שסבא”א הגדירה כ”לא תקף מבחינה טכנית”, כולל היותו תוצאה של חבלה. בשנה שעברה, איראן אף טענה כי אין אתר בווראמין שסבא”א הייתה צריכה לדעת עליו.
הסוכנות הגיעה למסקנה כי איראן ביצעה פעילויות מחקר ופיתוח במחזור הדלק הגרעיני בווראמין וכי האתר היה “מתקן ניסיוני לא מוצהר לעיבוד וטחינת עפרת אורניום והמרתה לתחמוצת אורניום, ואולי בקנה מידה מעבדתי ל-UF4 ו-UF6”.
הסוכנות אומרת כי תוכנן גם “מתקן ייצור בקנה מידה מלא”, אך לא ברור האם מתקן זה אכן נבנה. מכיוון שאיראן לא הגיבה, הסוכנות מסיקה כי עדיין אינה יכולה לקבוע האם החומר הגרעיני בווראמין נוצל, שולב עם חומר מוצהר, או שעדיין נמצא מחוץ למערכת ההגנה.
טורקוזבאד
אין שום דבר חדש לגבי האתר הרביעי, טורקוזבאד. הסוכנות אומרת שזה מצביע על כך ש”החומר הגרעיני ו/או הציוד המזוהם ביותר המאוחסן באתר זה מקורו בווראמין, JHL, אולי Lavizan-Shian, וממקומות אחרים”.
“בעוד שחלק מהמכולות המאוחסנות בטורקוזבאד נפתחו באתר, ייתכן שאחרות הוסרו לחלוטין בשנת 2018 והועברו למיקום לא ידוע.” מיקומן הנוכחי של מכולות אלה “נותר לא ברור”.
בפגישה ב-28 במאי, איראן חזרה על הסברה למקור החומר הגרעיני, שכולו תוצאה של חבלה זרה. “איראן טענה כי רשת חשאית של איראנים – חלקם בעלי אזרחות כפולה – בשיתוף פעולה עם אזרחים זרים משלוש מדינות לפחות, עסקה בפעילויות שמטרתן, בין היתר, ליצור האשמות מפוברקות כדי להכפיש את איראן.”
הסוכנות אומרת כי “כאשר נשאלה, איראן לא הצליחה לספק כל ראיה לפעילות חתרנית בטורקוזבאד, למרות שמצלמות אבטחה היו פעילות במקום”.
