דרמטי: פקיסטן עוזרת לשבור את המצור הימי האמריקאי על איראן. תגובה קשה צפויה!

דיווח: במהלך אסטרטגי מרכזי, פקיסטן אישרה רשמית לאיראן לבצע סחר עם מדינות שלישיות דרך שטחה. כעת, כל מדינה שלישית יכולה לייצא סחורות לאיראן באמצעות נתיבי היבשה של פקיסטן.

 

• עקיפת המצור הימי: בעוד שהצי האמריקני חוסם את נמלי איראן ומצר הורמוז, הנתיבים היבשתיים של פקיסטן מאפשרים לסחורות להגיע לנמלי קראצ'י וגוואדר ומשם לעבור במשאיות לתוך איראן.
• מיסוד נתיבי סחר: פקיסטן הגדירה 6 נתיבים רשמיים העוברים דרך בלוצ'יסטן (כמו גוואדר–גאבד וקראצ'י–טאפטן) תחת פיקוח מכס, מה שהופך את הסחר למסודר וקשה יותר לעצירה מאשר הברחות.
• שחרור צווארי בקבוק: ההחלטה התקבלה בזמן שלמעלה מ-3,000 מכולות המיועדות לאיראן תקועות בנמלי פקיסטן בשל חוסר היכולת לשלוח אותן בים.

• איום בסנקציות משניות: הממשל האמריקני (תחת הנשיא טראמפ) עשוי לאיים בסנקציות על חברות לוגיסטיקה ובנקים פקיסטניים שיאפשרו את המעבר, במטרה להפוך את הנתיב ליקר ולא כדאי.
• לחץ דיפלומטי: ארה"ב כבר הביעה מורת רוח מכך שאיראן מסרבת לשיחות ישירות ומשתמשת במתווכים פקיסטנים. וושינגטון עשויה לדרוש מפקיסטן להגביל את המעבר לסחורות הומניטריות בלבד (מזון ותרופות) כתנאי להמשך הסיוע הביטחוני.
• החרפת המצור: ייתכן שארה"ב תגביר את הפיקוח המודיעיני על הגבול היבשתי כדי לוודא שרכיבים צבאיים או חומרים הקשורים לתוכנית הגרעין אינם עוברים בנתיבים אלו.

• מניעת קריסה כלכלית: היכולת לייבא מוצרי יסוד וחומרי גלם דרך היבשה מפחיתה את סכנת המחסור החריף בשווקים הפנימיים, שהיה עלול להוביל לתסיסה אזרחית.
• שחיקת יעילות המצור: ככל שנתיב פקיסטן יתרחב, המצור הימי האמריקני הופך לפחות אפקטיבי ככלי לחץ מוחלט. איראן יכולה להראות לעולם (ולארה"ב) שהיא אינה מבודדת לחלוטין.
• חיזוק הקשר עם סין: נתיב זה מתחבר לפרויקט ה-CPEC (המסדרון הכלכלי סין-פקיסטן), מה שמאפשר לסין להמשיך להזרים סחורות לאיראן בנתיב יבשתי מאובטח יחסית.
• קלף מיקוח: איראן משתמשת בנתיבי היבשה כחלופה למצר הורמוז, מה שמאפשר לה להמשיך ולאיים בסגירת המצר מבלי לפגוע אנושות בכלכלה של עצמה (כל עוד הנתיב הפקיסטני פעיל).