איראן מפעילה מפעלי צללים לייצור נשק על אדמת עיראק המיועד לתדלק סכסוכים אזוריים
בפינות תת-קרקעיות חשוכות, ובאזורים צבאיים סגורים שגם המדינה לא נכנסת אליהם, אימפריית נשק בראשות איראן מתרחבת בשקט מלב עיראק.
זה לא רק משלוחים שעוברים מעבר לגבולות. מדובר במפעלים משולבים, מומחים תחת כיסוי דיפלומטי וטכנולוגיה צבאית מתקדמת שנבנית ונבדקת בתוך עיראק – הכל תחת חסותם של כוחות הגיוס העממי (אלחשד אלשעבי) הנאמנים לאיראן.
מכטב”מים מתאבדים ועד טילי ראאד 1 ארוכי טווח, כלי נשק אלה אינם מיוצרים עוד רק בטהרן, אלא גם בג’ורף אל-סכר, אל-זפאראניה, עין אל-תמר ואל-נהראוואן, מה שמלבה סכסוכים בתימן, סוריה ולבנון.
התוצאה? כולם מאשימים את עיראק , שהיא עצמה שקועה ברשתות הפצת נשק, ומאוימת במעורבות במלחמות שאינן נוגעות לה.
למרות ניסיונות ממשלת עיראק להדגיש את הצורך להגביל את החזקת הנשק למדינה, המציאות בשטח מצביעה אחרת, כאשר עשרות מיליציות עדיין מתחזקות את מאגרי הנשק שלהן ופועלות כזרוע אזורית של טהרן.
במהלך המלחמה נגד דאעש לפני מספר שנים, איראן הצליחה להעביר חלק מהטכנולוגיה הצבאית שלה לעיראק והקימה תשתית לייצור ואחסון נשק, בשיתוף פעולה עם פלגים חמושים עיראקיים הנאמנים לטהרן.
מפעלי הנשק המסונפים למינהל הייצור הצבאי של רשות הגיוס העממי מייצרים כטב”מים וטילים בליסטיים לטווחים שונים. הם גם מפתחים טנקים וכלי רכב משוריינים רוסיים, מערכות תקשורת דיגיטליות, חדרי פיקוד ובקרה, ארטילריה כבדה, פגזים, חלקי חילוף, כלי נשק בינוניים וקלים ותחמושת.
למרות שכוחות הגיוס העממי (PMF) מדברים לעיתים על פיתוח יכולות נשק, פוליטיקאים עיראקים רבים ואפילו מומחים ,המקורבים הן למפלגות השלטון והן לאופוזיציה ,סירבו לדון בנושא.
מומחים ופוליטיקאים שרואיינו טוענים כי הטיוח נובע מחשש להיות מטרה של שירותי המודיעין של משמרות המהפכה האיראניים, אשר, בתיאום עם מיליציות עיראקיות, אחראים על הגנת מומחים איראניים ואתרי ייצור נשק וטילים.
חליל נאדרי, מנהיג מפלגת החופש הכורדית של איראן באופוזיציה, מציין כי איראן ממשיכה לספק למיליציות שלה בעיראק נשק ושולחת נשק וחלקי חילוף דרך עיראק למיליציות שלה בתימן ובלבנון.
נאדרי הוסיף, “משמרות המהפכה נוקטים בשתי שיטות לאספקת נשק למיליציות בעיראק ובאזור: הראשונה היא לשלוח נשק ישירות, והשנייה היא לשלוח חלקי חילוף ומומחים המתמחים בתעשיית הנשק למדינות אלו”.
נאדרי מציין כי חלקי החילוף לנשק מגיעים בחלקים נפרדים כדי למנוע חשד, בעוד שהמומחה האיראני נכנס במסווה של עובד דיפלומטי ולאחר מכן עובר לאתר ייצור הנשק.
נאדרי מציין כי כלי הנשק שיוצרו על ידי כוחות הגיוס העממי בעיראק, ובמיוחד כלי טיס וטילים, לא נועדו רק לחמש מיליציות בתוך עיראק, אלא סופקו גם על ידי משמרות המהפכה למיליציות החות’יות ולחיזבאללה הלבנוני.
לדברי נאדרי, מפעלי הנשק של כוחות הגיוס העממי מפוזרים על פני אזורים שונים בעיראק. חלקם נמצאים מתחת לאדמה, נסתרים לחלוטין מהעין, בעוד שאחרים ממוקמים באזורים צבאיים סגורים שגם סוכנויות ממשלתיות עיראקיות אינן יכולות לגשת אליהם. אלה כוללים את המפעלים הממוקמים בעיירה ג’ורף אל-סכר, דרומית-מערבית לבירה בגדד.
קרדיט: אלחורה קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות