הסכם מול החות’ים? סיפורן של דרשות יום שישי במסגד כמשל

מילים רבות נכתבו על הבדלים בהודעות האמריקאיות והחות’יות לגבי ההסכם שנחתם בתיווך עומאן, שבו החות’ים הסכימו לכאורה שלא לתקוף ספינות אמריקאיות ואולי גם ספינות סוחר אחרות, והאמריקאים התחייבו להפסיק לתקוף את החות’ים.

מצד אחד הנשיא טרמפ אמר שהחות’ים נכנעו, ומצד שני החות’ים אומרים שהם ניצחו את אמריקה שנכנעה.

לאחר חתימת ההסכם האמריקאים הפסיקו להפציץ את החות’ים, שהצהירו שההסכם מול האמריקאים לא קשור לתקיפות נגד ישראל, ושהם ימשיכו לתקוף ספינות ישראליות, וכפי שאנחנו רואים, החות’ים ממשיכים לתקוף את ישראל בטילים וכטב”מים.

כשמדברים על הסכמים מול החות’ים, צריך לזכור שבמהלך שנות מלחמתם של החות’ים על השליטה בתימן, הם חתמו על הסכמים רבים מול גורמים שונים ושהם לא ידועים באי כיבוד ההסכמים עליהם חתמו, בין אם מדובר בהסכמים מול האו”ם, או ארגונים בין לאומיים אחרים, או המול הסעודים, או מול מנהיגי שבטים או בריתות שבטים בתימן.

לחות’ים לא משנה אם חותמים על הסכם שביתת נשק, או הסכם אחר, הם פשוט לא מתכוונים למלא אחר הסכמים ואין להם בעיה לשקר ולרמות את מי שמולם הם חותמים הסכמים, שהרי מבחינתם הם “כופרים”.

כדי שתבינו את תפיסת העולם של החות’ים בקשר לחתימת הסכמים, אספר לכם את סיפורו של הסכם שהם חתמו מול השייח’ עבדאללה בן מוחמד חפיז אללה א-זום (عبدالله بن محمد حفظ الله الزوم) השייח’ של שבט זום, ומנהיג שבטי בולט בנפת חובייש (حبيش = Hubaysh) שבמחוז איב (إب = Ibb) על חלוקת הטפות יום שישי במסגד אל-קובה (مسجد القبة = Al-Kouba Mosque = מסגד הכיפה).

בהסכם נקבע שתהייה החלפה בין מטיפי דרשות יום שישי בחלוקה חודשית, כאשר בשני ימי שישי יהיו מטיפים סונים ובשניים יהיו מטיפים מטעם החות’ים השיעים.

רק שהחות’ים כדרכם לא התכוונו לכבד את ההסכם שחתמו, וגם ביום שישי האחרון, הגיע מטיף פרו חות’י לשאת את דרשת יום השישי, בפעם הרביעית ברציפות, כשהוא מלווה בשוטרים חמושים ממשטרת חובייש, שגם איימו בנשק על המטיף הסוני שנשא את דרשת יום השישי בפני המתפללים, בדרישה להפסיק את הדרשה, כדי שהמטיף החות’י יוכל לדרוש את דרשת יום השישי במקומו.

המתפללים שנכחו במקום נעלבו וזעמו, ותושבי נפת חובייש כולה זועמים, ויחד עם מנהיגי השבטים הם מוחים נמרצות על הפרת ההסכם, וכועסים על ניצול בית התפילה בכל מקום בו שולטים החות’ים, כבמה לכפיית האג’נדה הדתית והפוליטית של החות’ים, שנועדה לשנות את הזהות הדתית והדתית ולגיוס המתפללים לשורות המיליציות החות’יות.

אוסיף שהמסגד ששמו המלא הוא “מסגד כיפת בית א-זום” נמצא בכפר דלאמה (ظلمة = Dhalma) בנפת חובייש, והוא בעל חשיבות היסטורית בתימן, במיוחד אצל בני מחוז חובייש, מה שמקנה להתגרות החות’ית זווית נוספת במסגרת מלחמת התודעה המלווה את המערכה החות’ית להשתלט על תימן.

אציין שהמסגד נבנה ע”י שייח’ יעקוב אל-זום על פי תכנון אדריכלי של מוחמד בן אידריס אל-חוביישי (محمد بن أدريس الحبيشي = Muhammad ibn Idris al-Habshi) ושמסגד זה הוא בעל שם זהה למסגד מפורסם שנמצא בעיירה ג’יבלה (جبلة = Jibla) הנמצאת דרומית לעיר איב, ושניהם בעלי מבנה כמעט זהה, ואוסיף ששני המסגדים מוכרים גם בשם “מסגד כיפת שייח’ יעקוב אל-זום”.

לסיום שוב אומר שלפי תפיסת העולם החות’ית, מותר להם לשקר ולרמות את הכופרים מולם הם מנהלים מו”מ, ולחתום על הסכם שאין להם כל כוונה לקיים. כך הם נהגו בעבר, וכך הם ינהגו בעתיד. ואזכיר שכופרים מבחינת החות’ים, הם כל מי שלא הולכים בדרכם של החות’ים.

קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון      קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות