שובם של קרבות האוויר והפעם ירוטים מטווח ארוך וזו התפתחות מסוכנת שמחייבת מענה

מבוא

אתמול הופל מטוס קרב חדיש מתוצרת צרפת, מטוס סוג ראפאל של חיל האוויר ההודי, ע”י מטוס קרב חדיש אחר מתוצרת סין ה j10 של חיל האוויר של פקיסטאן.

זאת אחרי תקופה של עשרות שנים בהם היו בעולם מעט מאוד קרבות אויר בין מטוסי קרב מאוישים.

בתקופה הנ”ל היו מאות רבות של יירוטים של כטב”מים ע”י מטוסי קרב מאוישים אבל לא קרבות א”א.

האם זו מגמה מסוכנת? בוודאי! וגם לחיל האוויר הישראלי! שהוא גורם העוצמה מס’ 1 של מדינת ישראל.

 

הסבר

יירוט מטוסי קרב מתבצע כבר כ- 60 שנה ויותר ע”י סוללות של טילים נגד מטוסים.

ההצלחה הגדולה של סוללות טילי הנ”מ היתה במלחמת יום הכיפורים ב 1973, שם סוללות טילי הנ”מ הסובייטי שהופעלו ע”י צבאות מצרים וסוריה פגעו קשות במטוסי הקרב של ח”א הישראלי ולמעשה ניטרלו את חיל האוויר עד לימים האחרונים של המלחמה.

מאז שופרו ,ובגדול ,אמצעי התקיפה של חילות האוויר ובעיקר:

1, טילי האוויר קרקע ארוכי הטווח שמשוגרים כנגד איומים כגון סוללות טילי קרקע אוויר גם מטווח של מאות ק”מ.
הפצצות הגולשות המדויקות שמשוגרות ממטוסי הקרב גם מטווח של עשרות ק”מ ויותר כנגד סוללות טילי הקרקע אוויר.

2, פותחו כטב”מים שתוקפים מדויק ובנחילים ושמסוגלים לחסל את סוללות טילי הנ”מ ללא סיכון לטייסים.

מעשית סוללות טילי הנ”מ שמרביתם כבדות וסטטיות הפכו להיות “ברווזים במטווח”.

 

להלן החידוש האחרון שיסכן כבר בעתיד הקרוב את מטוסי הקרב ומטוסים בכלל: פיתוח וכניסה לשימוש של טילי אוויר אוויר ארוכי טווח.

טילים שמיועדים ליירט מטוסים מטווחים של 100 ק”מ ויותר וגם מעל ל 200 ק”מ.

נודע כי סין מפתחת טילי אויר אויר לטווח של 1000 ק”מ.

 

 

הסיכון גם גדול בגלל העובדות הבאות:

1, טילי האוויר אוויר קטנים משמעותית מטילי הקרקע אוויר והם משוגרים ממטוסי הקרב שיכולים להיות בכל מקום.

לכן קשה מאוד למטוסי הקרב התוקפים לאתר את הטילים המסוכנים המשוגרים כדי ליירט אותם.

2, טילי האוויר אוויר מהירים מאוד, מתמרנים בחדות והם סכנה גדולה למטוסים הקרב.

צריך להערך כנגד הסכנה הזו ולפתח מענה הגנתי ומענה התקפי כי היא, בזכות סין ואולי גם רוסיה, כבר כאן.

קרדיט: האנליסט אלי בר און – מתמחה בכלכלה, טכנולוגיה של אמל”ח כטילים מדויקים ולייזרים רבי עוצמה, ראש צוות הגנה אקטיבית ואש מנגד של המכון לטרור של אוניברסיטת רייכמן ובחקר ביצועים.    קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות