טראמפ נגד פאוול

עד אתמול, הנשיא טראמפ הגביר את הביקורת הפומבית על יו”ר הפד ג’רום פאוול, כינה אותו “לוזר גדול” ואף דרש את פיטוריו המיידיים. עוד טען טראמפ כי פאוול “מאחר מדי וטועה” בכך שאינו מוריד את הריבית, בתקופה בה האינפלציה האטה לאחרונה בהשוואה לשנתיים האחרונות, אך עדיין נותרה מעל יעד הפד.

אתמול שינה הנשיא את גישתו והבהיר כי אין בכוונתו לפטר את פאוול לאחר שהשוק החל להפגין חשש מהתערבות פוליטית בעצמאות הבנק המרכזי.

איך הגענו עד לפה?

הפד, שהחל להוריד את הריבית בסוף שנת 2024 אך עדיין שומר אותה ברמה גבוהה יחסית, פועל בזהירות כדי לא ללבות את האינפלציה מחדש, במיוחד ברקע ציפיות האינפלציה, שעולות בין היתר עקב מדיניות המכסים של טראמפ.

הטלת המכסים צפויה להוביל להתייקרות מוצרים ולחצים אינפלציוניים נוספים, מה שמקשה על הפד להוריד את הריבית מבלי לסכן את יציבות המחירים. ​

אזכיר כי העימות הנוכחי אינו הראשון בין טראמפ לפאוול. במהלך כהונתו הראשונה, טראמפ מינה את פאוול ליו”ר הפד אך במהרה החל לבקר אותו על כך שאינו מוריד את הריבית בקצב הרצוי. הוא אף טען כי יש לו סמכות לפטר את פאוול, אך לא עשה זאת. אמנם טראמפ חזר בו מהכוונה לפטר את פאוול, אך הביקורת קיימת. שאלת גבולות ההתערבות הפוליטית במדיניות המוניטרית נותרה פתוחה, וההיסטוריה מלמדת על הסכנות שבערבוב התחומים הללו.

ולאלו השואלים האם לא יהיה נכון להוריד ריבית ברקע עליית מחירים, ניקח את המקרה הטורקי כמקרה מבחן (היות ואין שפע של דוגמאות דומות).

במהלך העשור האחרון, נשיא טורקיה ארדואן קידם מדיניות כלכלית לא שגרתית, שהתבססה על האמונה כי ריביות גבוהות גורמות לאינפלציה, בניגוד לקונצנזוס הכלכלי הרווח. הוא הדיח מספר נגידי בנק מרכזי שהתנגדו ללחץ שלו להורדת ריבית, כולל את הנגיד במרץ 2021 יומיים לאחר שהעלה את הריבית ל-19% בניסיון לבלום את האינפלציה. ​

כתוצאה מהתערבות זו, הלירה הטורקית צנחה, האינפלציה האיצה והאמון של משקיעים זרים התערער. ב-2021, הלירה איבדה 44% מערכה, והאינפלציה הגיעה לשיא של מעל 80% ב-2022. רק לאחר מינוי צוות כלכלי חדש ב-2023 חזרה טורקיה למדיניות מוניטרית מסורתית, שכללה העלאות ריבית משמעותיות. במרץ 2024, הריבית הגיעה ל-50%, והאינפלציה החלה לרדת.

המקרה הטורקי מדגים את הסכנות שבהתערבות פוליטית במדיניות מוניטרית: פגיעה באמון המשקיעים, אינפלציה גבוהה וחוסר יציבות כלכלית. בארה”ב, למרות הלחצים הפוליטיים, עצמאות הפד מהווה מגן מפני תרחיש דומה.

על פי חוקי הפדרל ריזרב, ניתן לפטר את יו”ר הפד רק בשל “סיבה מוצדקת”, כלומר בשל התנהגות בלתי הולמת או חוסר כשירות, ולא בשל מחלוקות מדיניות. מעולם לא פוטר יו”ר פד מכהן, והצעד הזה ייחשב חסר תקדים. נכון לעכשיו, בממשל ממתינים להחלטת בית המשפט העליון בנושא סמכויות הנשיא לפטר ראשי סוכנויות עצמאיות, החלטה שעשויה להשפיע גם על הפד.

בשורה התחתונה, למרות שינוי הטון האחרון מצד טראמפ, העימות בין השניים מדגיש את החשיבות של עצמאות הבנק המרכזי בשמירה על יציבות הכלכלה. התערבות פוליטית במדיניות המוניטרית עלולה לערער את אמון המשקיעים, להוביל לאינפלציה גבוהה ולפגוע בצמיחה הכלכלית. ההיסטוריה מלמדת כי שמירה על גבולות ברורים בין הפוליטיקה לכלכלה היא חיונית לשימור האמון בשווקים.​

קרדיט: ערוץ הטלגרם  תשואת יתר – וול סטריט   קרדיט לתמונות: תשואת יתר – וול סטריט