אסטרטגיה ישראלית חדשה מתגבשת בשמי לבנון. חלק א’

מטוס טס באוויר. טיל שלא רואים, אבל כן רואים את פגיעתו: מכונית שהופכת תוך שניות לאודי אש, או דירה שהופכת לכדור להבות.

המטרה היא מנהיג פוליטי או מפקד בכיר של חיזבאללה.

הסצנה חוזרת על עצמה.

בלבנון, הפסקת אש מוצהרת…זה בשטח.

אבל בשמיים ממשיכים לטוס כטב”מים ישראלים, ומבצעים תקיפות מדויקות שהשפיעו הרסניות לא רק על הארסנל הצבאי של חיזבאללה אלא גם על מבנה ההנהגה שלה.

כשחיזבאללה סופגת את המכות הקטלניות, עולות שאלות: איך ישראל משיגה דיוק כזה בפגיעה במטרותיה? האם מדובר בהתקדמות טכנולוגית טהורה, כמו בינה מלאכותית וכטב”מים? או שיש משהו יותר מסוכן? האם הסתננות אנושית לשורות חיזבאללה מנוצלות כדי להקל על ביצוע תקיפות? מה האסטרטגיה והיעדים הישראליים כאן?

קרדיט: רשתות חברתיות

“פריצה ביטחונית באמצעות סוכנים”

יעד אחר יעד, המסר ברור: היד הישראלית מספיק ארוכה כדי להגיע לכל נקודה בלבנון, והעין הישראלית רואה את מה שלא אמור להיראות.

מפקד הגדוד המוטס של צבא לבנון לשעבר, תת-אלוף בדימוס ג’ורג’ נאדר, תיאר את המבצעים הישראליים האחרונים כ”מורכבים ביותר, המסתמכים על שילוב נדיר של טכנולוגיה מתקדמת וחדירת מודיעין אנושי (יומינט)”. הוא ציין כי “זיהוי המנהיגים החדשים שהחליפו את אלו שחוסלו נעשה באמצעות טכניקות מתוחכמות הכוללות קול וזיהוי פנים”. נאדר שאל: “מהיכן השיגה ישראל את שמות המפקדים והמנהיגים החדשים? התשובה פשוטה: באמצעות חדירה אנושית יעילה”.

נאדר ממשיך, “אפילו מזכ”ל חיזבאללה חסן נסראללה, הידוע באמצעי האבטחה המחמירים ומגוריו במקומות מבוצרים, לא היה חסין מניסיונות מעקב. דיווחי מודיעין בינלאומיים הצביעו על כך שחדירת סוכן למעגל הפנימי שלו סייעה באיתור מיקומו”.

הוא סבור כי “מה שאנו עדים לו היא מערכת חיסול מתוחכמת ורב-ממדית המשלבת בינה מלאכותית, טכנולוגיה מתקדמת ועבודה אנושית מדויקת. השילוש הזה מסביר את הצלחת המבצעים האחרונים ואת ההשפעה העמוקה שהיתה להם על המבנה של חיזבאללה, הן מבחינה מבצעית והן מבחינה מוסרית”.

חוקר העניינים המדיניים נידאל אל-סבעא מצדו סבור כי התקפות אלו “משקפות שילוב של עליונות טכנית ישראלית וחדירה לשרותי ביטחון הפנים בתוך מבנה החיזבאללה. ברור שלישראל יש רשימת מטרות שהיא מתמודדת איתם ברצף, המבוססת על מידע מדויק ומתעדכן כל הזמן. זה מאפשר לה לבצע במהירות פעולות מחושבות בקפידה המנצלות את מגבלות החיזבאללה או שהן מעבר לגבולות יכולתו של החיזבאללה (למנוע זאת)”.

קרדיט: דובר צה”ל

שקט וחוסר אונים

למרות המהלומות הרצופות שספג חיזבאללה מאז 27 בנובמבר, שגבו את חייהם של חלק גדול מהמנהיגים הבכירים שלו, הוא לא הגיב. נאדר מייחס זאת ל”חולשה אמיתית ביכולתו להגיב, ולא לבחירה אסטרטגית (שגויה)”.

“זה לא בהכרח שחיזבאללה לא רוצה להגיב”, אומר נאדר. “האמת היא שאין לו יותר את היכולת. הוא סובל מירידה מבצעית ניכרת וסדק במבנה ההנהגה שלו, המלווה במצור מדיני פנימי וחיצוני הולך וגובר”.

הוא הוסיף, “גם אם יחליט להגיב, מה הוא בעצם יכול לעשות? האם יש לו יכולת לבצע מבצע איכותי שמותיר השפעה? הנתונים העדכניים מצביעים על כך שהיכולת הזו כמעט ולא קיימת, במיוחד לאחר איבוד הכיסוי הפוליטי שסיפקו כמה בעלי ברית, ועם הבידוד הגובר שלו במישור הערבי והבינלאומי”.

נאדר מסיים באומרו, “הצהרות חיזבאללה משקפות מצב של היסוס ובלבול. לפעמים הוא מדבר על מחויבות להחלטות המדינה, ופעמים אחרות הוא מאיים להגיב. אבל המציאות בשטח אומרת לנו שהוא במצב קריטי: נצור פוליטית, חסר אונים מבחינה צבאית, וכל הרפתקה חדשה עלולה לעלות לו ביוקר… והוא יודע זאת”.

אל-סבעא מצדו סבור כי חיזבאללה אינו מבקש כעת להגיב, אלא מתמקד ב”שלב ההערכה וההיערכות מחדש”, וציין כי חיזבאללה, “למרות האבדות, עדיין מחזיק בסד”כ צבאי גדול, החורג מכמה בחינות מיכולותיו של צבא לבנון עצמו. עם זאת, חיזבאללה גם קורא במדויק את המחויבות הפנימית של המדינה והרגישות של המדינה בזירה הבינלאומית ובקהילה המקומית, במיוחד עם קטיעת קווי האספקה ​​שלו מסוריה, מה שדוחף אותו לדחות את קבלת ההחלטה להתעמת”.

קרדיט: אלחורה     קרדיט לתמונות: אלחורה