עזה – פסגת חירום ערבית, כבוד מצרי ומאבקי כוחות

רוחות סוערות סביב הפסגה

אין ספק שקראתם שלל דיווחים ופרשנויות על פסגת החירום הערבית בקהיר, שתתקיים היום אחר הצהריים, ואמורה לדון בתוכנית ערבית מוסכמת על עזה, כתוכנית נגדית / חליפית לתוכנית טרמפ.

אציין שאתמול, ביום שני, התקיימה בקהיר ישיבת הכנה של שרי החוץ לקראת פגישת פסגת החירום המתקיימת היום.

הפסגה הערבית בקהיר מגיעה אחרי הפסגה שהייתה בחודש שעבר בריאד ושהסתיימה ללא הסכמות לגיבוש תוכנית או פתרון ליום שאחרי המלחמה / היום שאחרי חמאס בעזה.

לקראת הפסגה שתתקיים היום, מספרים לנו מה אומרות (או אולי מה שאומרים שאומרות) מצרים, סעודיה ואולי מדינות נוספות, ובשולי הדיווחים אנו לומדים שלא כל ראשי מדינות ערב הגיעו, וחלקן שלחו נציגים בדרגים נמוכים יותר.

לדוגמה, עבד אל-מג’יד תבון (عبد المجيد تبون = Abdelmadjid Tebboune) נשיא אלג’יריה החליט שלא להשתתף בפסגת החירום, ושלח במקומו לקהיר את אחמד עטאף (أحمد عطاف = Ahmed Attaf) שר החוץ האלג’ירי.

 

בפרסומים בעיתונות באלג’יר נאמר שהנשיא החליט שלא להגיע לקהיר כמחאה על “חוסר האיזון והליקויים שפגעו בתהליך ההכנה לפסגה” ואף דברים חריפים יותר על תהליך הכנת הפסגה כגון “תהליך זה היה מונופול על ידי קבוצה מצומצמת וצרה של מדינות ערביות שרק השתלטה על הכנת תוצאות הפסגה הקרובה בקהיר ללא כל תיאום עם שאר מדינות ערב, שכולן עוסקות בסוגיה הפלסטינית.” וכן נאמר שהנשיא “נסער ממעורבות מספר מדינות והדרת מדינות אחרות, כאילו התמיכה בעניין הפלסטיני הפכה היום לנחלה בלעדית של אחדים ולא של אף אחד אחר, בעוד שצריך לחזק את האחדות של השורות הערביות ולחזק את תמיכתן של כל מדינות ערב סביב המטרה הפלסטינית.”

לא מרבים אצלנו לדבר על אלג’יריה, אחת המדינות העוינות יותר לישראל, שבשנה החולפת עשתה לנו צרות רבות יותר מהרגיל, היות וניצלה את חברותה הזמנית ב של האו”ם, ואולי אף יותר כאשר הייתה בינואר השנה נשיאת מועצת מועצת הביטחון. (אינשאללה, אכתוב לכם בקרוב על אלג’ריה)

אפשר לראות נקודת אור אחת ביחסי ישראל-אלג’יריה, או יותר נכון בצרות שאלג’יריה עושה לישראל, בכך שבסוף השנה תסתיים תקופת כהונתה במועצת הביטחון של האו”ם, ובכך תיחלש יכולתה להזיק ליחסי החוץ של ישראל, להציק, לסכסך ולגרום צרות.

 

גם קייס סעיד ( قيس سعيد = Kais Saied) נשיא תוניסיה החליט לא להשתתף בפסגה בקהיר ושלח את מוחמד עלי נפתי (محمد على النفطي = Mohamed Ali Nafti) שר החוץ התוניסאי, ומלשכת הנשיא יצאה הודעה שאומרת “תוניסיה תאשר מחדש את תמיכתה האיתנה והבלתי מעורערת בזכויות הפלסטינים, ובראשן הקמת מדינה עצמאית וריבונית בכל פלסטין, שבירתה ירושלים”.

יש לציין שהיעדרות ראשי מדינות יכולה להיחשב כפגיעה בכבודה ומעמדה של מצרים ושל א-סיסי, הנשיא המארח, ולכן תוכלו למצוא בעיתונות המצרית והערבית ציטוטים מפי גורמי משטר מזוהים או עלומים, שדוחים את הביקורת המפורשת והנרמזת, ואומרים ש”אין זה נדיר שחלק מהמדינות, הן בפסגה זו והן בפסגות קודמות, שולחות נציגים במקום מלכים או נשיאים” וכן נאמר “שליחת נציג רשמי מטעם ראש המדינה מהווה השתתפות רשמית. המטרה היא להבטיח ייצוג רשמי ועמדות מאוחדות מכל המדינות”.

ניתן להבין שהיעדרות חלק מראשי המדינות פגעה במצרים בנקודה רגישה, כשגורם עלום צוטט אומר “זה לא מפחית מהשתתפותם, שכן פקידים אלה מדברים בשם מדינותיהם בדיוק כפי שנשיאים ומלכים עושים. גם אם נציג מחמיץ ישיבות מסוימות בדרג גבוה, ההסכמים הסופיים תמיד מוצגים בישיבת הסיכום לאישור קולקטיבי של כל המשלחות המשתתפות”.

 

וכדי לשמור על הכבוד המצרי, מועתז אחמדין (معتز أحمدين = Mootaz Ahmadein) לשעבר שגריר מצרים לאו”ם, הבהיר שבפסגות הבינלאומיות משתתפים נציגים מטעם כל מדינה, והוסיף כי השתתפות בכל רמה מבטיחה ייצוג רשמי, והוסיף: “אם הנשיא מגיע, זה אידיאלי. אם זה ראש הממשלה, זה גם טוב. אם שר מייצג את המדינה, זה סביר. גם אם זה הנציג הקבוע או השגריר במדינה המארחת, זה לא מפחית מהנוכחות של המדינה”, ואף הדגיש ואמר “גם אם מדינה נעדרת לחלוטין מפסגה, ההחלטות עדיין מתקבלות בקונצנזוס.”

מעניין יהיה לשמוע מה יאמר ראש הרש”פ בפסגת החירום הערבית על היום שאחרי בעזה, ואיך יתייחסו אליו ולדבריו משתתפי הפסגה, ולא פחות מעניין יהיה לשמוע את דברי אל-ג’ולאני, הנשיא (הזמני) של סוריה החדשה, ואת דברי ג’וזף עאון, נשיא לבנון החדש, והאם שני אלה ידברו לא רק על שיקום עזה, אלא גם על הציפיות (או שמא דרישות) שלהם לשיקום סוריה ושיקום לבנון.

 

אציין שכבר אתמול לאחר ישיבת ההכנה של שרי החוץ, החלו להתפרסם דיווחים על טיוטת ההצהרה לפסגת החירום הערבית בקהיר, ובהם מדברים על שבין הסעיפים השונים יש אימוץ של התוכנית המצרית לשיקום עזה, וכמובן דחייה חד משמעית לעקירת הפלסטינים מעזה, וכמובן שסעיפים אלה ואחרים התקבלו “בתיאום מלא” בין מדינות ערב והפלסטינים (דבר שעומד בסתירה לדברים הנאמרים באלג’יריה…)

כמובן שמדווח שבהצהרה לא נעדרים הסעיפים המדברים על קראיה “להפסיק את התוקפנות הישראלית בגדה המערבית, כולל התנחלויות, אפרטהייד, הריסות בתים והחרמת קרקעות.”

ואיך אפשר שלא להזכיר בפסגת חירום ערבית על היום שאחרי בעזה, בלי גינוי של ההתקפות הישראליות על סוריה כהפרה בוטה של ​​החוק הבינלאומי והסלמה מסוכנת המגבירה את המתיחות והקונפליקט, וגם את לבנון לא שכחו ומדווח על סעיף המדגיש את ההכרח ביישום הסכם הפסקת האש בלבנון על כל הוראותיו ועמידה בהחלטת מועצת הביטחון 1701.

קרדיט: אירנ”א

 

לא אוכל לדעת מה יהיו ההחלטות שיתקבלו בפסגת החירום בקהיר, ומה תהייה ההצהרה שתפורסם, אבל מדינת ישראל צריכה להקשיב היטב לדברים שיאמרו בדיוני הפסגה ולנאומי ראשי המדינות ונציגיהם, לראות את הדינמיקה ואת המתחים בין המדינות, את יחסי הכוחות בין מחנות שונים ואת שיתופי הפעולה בין מדינות ובין המחנות השונים.

בהתאם להצהרה שתפורסם, ולדברים שנאמרו בפסגה, על מדינת ישראל לבחון היטב את הצעדים המתבקשים מצד ישראל ולנהוג בהתאם הן במישור המעשי והן במישור ההצהרתי והתודעתי, תוך הקפדה על שמירת האינטרס הישראלי.

קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון    קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות