כולם מדברים על תוכנית טרמפ לעזה

דברי הנשיא טרמפ על אפשרות קליטת העזתים שירצו להגר מרצועת עזה למדינות ערביות כדוגמת מצרים וירדן, חוללו סערה תקשורתית של תגובות, החל מדברי מנהיגי מדינות ועד לאחרון הטוקבקיסטים וקשקשני הרשתות החברתיות.

לכולם יש מה לומר, יש מי שמתייחסים לדברי טרמפ בצורה עניינית, ויש כאלה שמפרסמים קשקושים שלא בהכרח קשורים למה שטרמפ אמר, אלא לאג’נדה שבשמה ועבורה הם מדברים.

כלי התקשורת הערבים מפרסמים כתבות, מאמרי דעה ודברי פרשנים בנוגע לדברי טרמפ, וצריך לזכור שבמדינות השכונה, אין חופש עיתונות כמו שיש בישראל ובמערב, ובמקרים רבים כלי התקשורת הערבים משמשים כשופרות השלטון וגם אם אין ציטוט מנהיגים ובעלי שררה מטעם המשטר, רוח הפרסומים יהיה בהתאם לקו המנחה של המשטר.

ברשתות החברתיות הערביות הרוחות סוערות אף יותר, ולצד פרסומים של כל מי שרוצה להתייחס לדברי טרמפ לחיוב או לשלילה, תוכלו למצוא פרופוגנדה פלסטינית / חמאסית, ופרסומי שנאה והסתה רבים של תומכי חמאס ושאר ארגוני הטרור הפלסטינים, ושאר שונאי ישראל ושונאי תרבות המערב, המתנגדים לדברי טרמפ ולעקירת / הגירת פלסטינים מעזה.

האבסורד שיש מי שמצד אחד דוגלים באפשרות הגירה חופשית של כל אדם שרצה להגר מארצו לכל מקום אחר, חלקם אף טוענים שחובת מדינות היעד של המהגרים לקבל אליהן את המהגרים, ומצד שני מתנגדים להגירת פלסטינים מעזה, גם אם הם רוצים כבר שנים לברוח מעזה של חמאס, ומצדיקים את הסירוב של ירדן ומצרים לקלוט לשטחן את העזתים.

דברי טרמפ שוברי המוסכמות, גרמו לא רק לסערה תקשורתית בגין “תוכנית טרמפ לפינוי עזה” שיש המכנים “תוכנית טרמפ להקמת ריביירה בעזה”, אלא גם היות ודבריו פתחו לדיון מחודש את נושא הפתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני וגם את מה שמוגדר “הסוגייה הפלסטינית”.

עד כמה שסוערות הרוחות בעקבות דברי הנשיא טרמפ בנוגע לעתיד עזה והעזתים, ועד כמה שהעיתונים והרשתות מלאים בפרסומים הקשורים לדבריו, בניגוד לרושם שניתן לקבל מהכיסוי התקשורתי שניתן בישראל לפרסומים בכלי התקשורת הערבים, זה לא הנושא היחיד הממלא את העיתונים, ולא הדבר היחיד שמטריד את תושבי השכונה ולא הנושא היחיד בשיח הציבורי.

על אף שאצל רבים מתושבי מדינת השכונה העיסוק “בסוגיה הפלסטינית” קרוב לליבם לאחר אינדוקטרינציה של עשרות שנים ופרופוגנדה פלסטינית בלתי פוסקת, רבים במדינות ערב מתעניינים יותר בעליות המחירים, במיוחד לקראת חודש רמדאן שאמור להתחיל בסוף החודש / תחילת מרץ (תלוי בעדות זיהוי מולד הירח) והיות וחודש רמדאן מתקרב, אז כתמיד בשכונה מדברים על סדרות הרמדאן החדשות.

אספר לכם על קצה המזלג, שגם אם נעשה סריקה זריזה בעיתוני מצרים, אחת המדינות במוקד הסערה, נראה שנוסף לדיווחים על שיחות והסכמות של נשיא מצרים ומלך ירדן לגבי “השותפות בין מצרים וירדן” בכל הקשור “לשיקום מיידי של עזה והתנגדות לעקירת פלסטינים” או על דברי אחמד אל-טייב, האימאם הגדול של מסגד אל-אזהר בקהיר, שפרסם “קריאה לחכמי העולם לדחות את העקירה”, והוסיף: “אי תמיכה במדוכאים הופכת את העולם לג’ונגל” (ולכם אזכיר שלאחר ה 7 באוקטובר 23, פרסם הצדיק ברכה “לארגוני ההתנגדות” על מתקפת הטרור והטבח ואמר שהיא ראויה לשבח ומעוררת גאווה…) או מאמרי דעה עם כותרות כמו “עקירת פלסטינים פירושה חיסול העם הזה”, תוכלו לראות שמרבית הכתבות בעיתוני מצרים מוקדש כמו במדינות אחרות לעליית המחירים, או לבעיות דיור, וכמובן לסדרות הרמדאן, וכמובן לענייני פנים רבים, חלקם מעוררים שיח ציבורי ער.

ובמצרים כמו במצרים, תוכלו למצוא סיפורים רבים מעולם הפלילים שלפעמים חלקם הופכים לפיקנטריה, כגון הסיפור האישה שהותקפה על ידי כלתה, שמערערת על עונש המאסר של שבועיים שנגזר לאשת בנה, שהיכה גלים ברשת לאחר שהתפרסם סרטון בו רואים את האישה מכה וגוררת את חמותה, וכמובן סיפורים הקשורים לבעיות שוק הנדל”ן המקומי, כולל על סירוב חברות נדל”ן לפצות את הקבלנים על עליית מחירי חומרי הבניין, דבר שמעצים את מצוקת הקבלנים, גורם לקשיים ופיגורים בפרויקטי בינוי ועלול לגרור לגל פשיטות רגל.

לסיכום אומר שעם כל העניין הער של העולם הערבי בדברי טרמפ לגבי העזתים ושיקום עזה, וכל הרעש התקשורתי וסערת הרשת סביב הנושא, למרות הרושם שעלול להיווצר מהכיסוי התקשורתי בנושא, זה לא הדבר העיקרי שמעסיק את תושבי השכונה המזרח תיכונית. כל מדינה והצרות שלה, כל חברה והבעיות שלה, ויש גם לא מעטים בשכונה, שפשוט נמאס להם מהפלסטינים.

קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון    קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות