מסר אזהרה איראני לישראל: מציגה את מערכת ההגנ”א הרוסית S-300 בטלוויזיה

איראן הפגינה את כוחה הצבאי ביום רביעי, והציגה את מערכת ההגנה האווירית S-300 מתוצרת רוסית לצד מערכת ההגנ”א בוואר-373 מתוצרת מקומית במהלך תרגיל מתוקשר. המהלך היה איתות ברור לישראל לכך שטהרן עדיין מסוגלת לחלוטין להגן על המרחב האווירי שלה, למרות תקיפות אוויריות ישראליות באוקטובר שלדברי גורמים ישראליים גרמו נזק משמעותי לתשתית ההגנה האווירית של איראן.

העיתוי של התמרון לא היה מקרי, והוא הגיע יום אחד בלבד לאחר שראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו נפגש עם נשיא ארה”ב דונלד טראמפ כדי לתכנן אסטרטגיה לגבי שאיפותיה הגרעיניות וההשפעה האזורית של איראן.

שני הצדדים חזרו על עמדתם הקשוחה – ישראל וארה”ב לא יאפשרו לאיראן לפתח נשק גרעיני. טראמפ המשיך בקמפיין “הלחץ המקסימלי” שלו, במטרה לשתק את כלכלת איראן על ידי צמצום יצוא הנפט לאפס.

ב-26 באוקטובר פתחו מטוסי קרב ישראלים בגל של תקיפות מדויקות על מפעלי טילים ומטרות צבאיות בתוך שטח איראן, כשהם מכוונים לאתרים ליד טהראן ומערב איראן. התקיפות הגיעו לאחר מתקפה איראנית חסרת תקדים ב-1 באוקטובר, שבה שיגרה טהראן כמעט 200 טילים בליסטיים לעבר ישראל , באחת התקיפות העזות ביותר בעת החדשה.

התקשורת הממלכתית האיראנית הגיבה ביום רביעי בשידור צילומים של תרגיל הגנה אווירית מתואם. הצילומים הראו שיגור סימולטני של טילי יירוט מה-S-300 הרוסי ומערכות Povar-373 מתוצרת מקומית, בטענה שניטרלו בהצלחה איום מדומה של האויב. המסר היה ברור: רשת ההגנה האווירית של איראן נותרה מבצעית במלואה ומסוגלת להתמודד עם כל ניסיון תקיפה.

“אויביה של איראן חושבים בטעות שההגנה האווירית ארוכת הטווח שלנו הושבתה באוקטובר”, הכריז השידור, ודחה את הטענות כי טהראן הפכה חשופה ופגיעה.

לאחר התקיפות הישראליות, טען שר הביטחון הישראלי דאז, יואב גלנט, כי המתקפה דרדרה משמעותית את מצבה הצבאי של איראן, והחלישה את יכולותיה ההתקפיות וההגנתיות. הוא הזהיר כי כל עימות עתידי יגרום לאיראן להתאמץ מאוד עם תרצה להגיב ביעילות, טענה שנראה כי מפגן הכוח האחרון של איראן נחוש להפריך.

ה-S-300 היא סדרה של מערכות טילי קרקע-אוויר רוסיות ארוכות טווח שפותחו על ידי NPO Almaz, כאשר הגרסה הראשונה, ה-S-300P, נכנסה לשירות בשנת 1979. המערכת תוכננה ליירוט מטוסים, טילי שיוט ובהמשך טילים בליסטיים, מה שהופך אותה לכלי הגנה אווירית רב-תכליתית. במהלך השנים פותחו מספר גרסאות שכללו שיפורים בטכנולוגיה וביכולות התפעוליות.

ה-S-300P, שנקרא נאט”ו SA-10 Grumble, הייתה הגרסה הראשונה שתוכננה בעיקר עבור כוחות ההגנה האווירית הסובייטית כדי להתגונן מפני תקיפות אוויריות וטילי שיוט. גרסה זו כללה מערך מורכב עם מכ”מים נפרדים לחיפוש ארוך טווח, חיפוש בגובה נמוך והנחיית טילים, והייתה מסוגלת לסיבוב של 360 מעלות.

ה-S-300 נמכר גם לחו”ל, ונכנס לשירות במדינות רבות כמו אלג’יריה, ארמניה, אזרבייג’ן, בלארוס, סין, יוון, הודו, איראן, קזחסטן, רוסיה, סלובקיה, סוריה, אוקראינה, ונצואלה וויאטנם. כל מדינה קיבלה תצורות או שדרוגים שונים בהתאם לצרכי ההגנה שלה.

בתרחישים מבצעיים זכו לשבחים ביצועי ה-S-300 באימון, עם אחוזי הצלחה גבוהים מול מגוון מטרות, כולל טילים בליסטיים. הוא נפרס באזורי סכסוך כמו סוריה והשתמשו בו בתפקידים לא שגרתיים, כמו התקפות קרקעיות במהלך הסכסוך באוקראינה, מה שמוכיח את גמישותו ואת יכולת ההסתגלות האסטרטגית של רוסיה לשימושים שלה.

התכנון של המערכת כולל פריסה מהירה וטקטיקות “אש וברח”, הם רק חלק מהלקחים המכריעים מעימותים קודמים שבהם מערכות ההגנה האוויריות נפגעו בגלל האופי הסטטי שלהן.

עם הפיתוח של ה-S-400, שגרסאותיו הראשוניות כונו ה-S-300PMU-3, ייצור ה-S-300 הופסק ברובו, למרות שהוא נשאר בשירות עם שיפורים ושדרוגים כדי לעמוד מול איומים מודרניים.

קרדיט: ערביכ דפנס    קרדיט לתמונות: תסנים