חייבים לחזור לעקרונות ההיסטוריים של תורת הביטחון
כחלק משידרוג היכולת הביטחונית של מדינת ישראל לאחר אירועי ה-7 לאוקטובר, צה”ל וממשלת ישראל חייבים לחזור לעקרונות הקלאסיים של תורת המלחמה.
זו תורת המלחמה שעקרונותיה פותחו כבר לפני אלפי שנים וגם הוכיחו עצמם במשך אלפי שנים.
מומלץ לא לאפשר ל “מומחי” הביטחון מטעם עצמם גם אם הם אלופים ורמטכ”לים לשעבר לנתב את היכולות הצבאיות של המדינה בהתאם לתאוריות ביטחוניות הזויות, תיאוריות שמעולם לא הוכיחו את עצמם.
קרדיט: ויקיפדיה
להלן הסבר שמתמקד בשתי עיקרים ויש עוד רבים:
1, גודל הכוח הלוחם.
היסטורית הוכח כי כמעט תמיד צבא גדול, והכוונה לצבא יבשה קרבי גדול, ינצח במלחמה (לא תמיד בקרב זה או אחר) צבא קטן יותר ומשמעותית.
זו תובנה אסטרטגית.
זה גם ההגיון של השכל הישר.
מאחר ומדינת ישראל כתוצאה מהתנגדות מדינות האיזור לקיומה, מדינת ישראל חייבת להיות ערוכה למלחמה רב זירתית, אזי היא נדרשת לצבא יבשה (הכוונה לחלק הקרבי של צבא היבשה) גדול מאוד.
כך היה עד שנת 1986, התעצמנו והתעצמנו.
אחר כך היה כאן ליקוי מאורות.
צה”ל החליט שהוא לא זקוק לגייסות.
צבא היבשה הקרבי קוצץ וקוצץ ושוב קוצץ ואת התוצאות המרות אנחנו קוצרים היום.
מסקנה: מאחר וכעת נסתבר שצה”ל הנוכחי לא יכול להלחם במתקפה ובמקביל ב 3 זירות ,ברור שהיתה זו טעות אסטרטגית אדירה לקצץ את גודל זרוע היבשה.
כך צה”ל הקטן נלחם כעת בעזה וביו”ש ומצוי במצב של מלחמת התשה ללא קץ מול החיזבאללה בלבנון.
עיקר העומס מוטל על מסגרות ולוחמים מועטים.
לכן חייבים ומייד כמאמץ לאומי להכפיל את גודל החלק הקרבי של צבא היבשה.
2, כיתור ומניעת אספקה
היסטורית הוכח כי האויב מוכרע בקלות כאשר הוא מכותר. כך הכוח המכותר לא מקבל אספקה של אנשים, תחמושת ומזון ונחרץ גורלו להישמד או להיכנע.
כך היה במרבית המלחמות החשובות בהיסטוריה לרבות המצור הרומאי על ירושליים וכיתור הארמיה 3 ע”י צה”ל במלחמת יום הכיפורים.
אז מדוע בתחילת המלחמה לא תקפנו מייד בציר פילדלפי וחסמנו את צינור החמצן של החמאס?
זאת במקביל לתקיפה שהיתה מהתחלה בצפון הרצועה ואז כוח החמאס היה נתון למתקפה קלאסית בתנועת מלקחיים.
להערכתי המערכת הבטחונית והמדינית לקו בחוסר הבנה בטחונית ברמה הקשה ביותר.
נבערות בטחונית.
בהמשך נתייחס לכשלים נוספים.
קרדיט: האנליסט אלי בר און – מתמחה בכלכלה, טכנולוגיה של אמל”ח כטילים מדויקים ולייזרים רבי עוצמה, ראש צוות הגנה אקטיבית ואש מנגד של המכון לטרור של אוניברסיטת רייכמן ובחקר ביצועים. קרדיט לתמונות: