הצבת מטרות מדיניות בעת הזאת? זה קצרות רואי ובסיס למחלוקות פוליטיות. דעה

חשוב להיערך צבאית ומיניסטריאלית “ליום שאחרי” במגוון תרחישים עליהם צריך להתכונן, עוד עכשיו, וזאת מבלי להגדיר בפומבי.

יחד עם זאת, קביעת החלטה כזאת או אחרת….
1) תתפרש כפולטית ותחל פילוג דעות אמיתי בעם, ומירוץ פוליטי בקרב המפלגות השונות.
זאת אינה העת.

2) תייצר על ישראל לחץ בינלאומי נקודתי שיקטין את הסיכוי להגיע למטרה. (במו”מ אתה משאיר לעצמך מקום להתפשר).

3) יסית את כל ציר הטרור במטרה לסכל את ההחלטה.

נושא ההחלטה על “היום שאחרי” יוותר לעת בחירות, לאחר השגת המטרה הצבאית של פירוק התשתיות הארגוניות של חמאס.
או, על תקן הגויים יאמרו, היהודים יעשו (האופציה המוצלחת ביותר של מדינאי/מצביא).

בנוסף לכך, לדעתי אם החמאס יצא למתקפה בידיעה שישראל תיכנס לעזה, תכבוש, תחסל ותעצור, אז צריך לחשוב מחוץ לקופסה.

בעיניו ,לישראל אין סבלנות/אורך-רוח והיא תיסוג בשלב כזה או אחר (ככל שמהר יותר, בעיניו, הניצחון מובהק יותר).

לכן ביעדים צריך להגדיר את ההפך ממה שסבר.
*- יש לנו אורך רוח.
*- אנחנו כאן כדי להישאר.
*- נכנס ונצא כאוות נפשינו, אם כמו עכשיו בעוצמה, ואם בהמשך לכסח דשא (ממש כמו בגדה).

יישות שפלשה מצדיקה משפטית ומוסרית כיבוש.
אפשר להכריז על תוכנית (בשלב זה עדיין רק תוכנית) התיישבות אזרחית ו/או צבאית.
אפשר גם להגדיר בזמן, שככל שיעבור זמן רב יותר עד לשחרור חטופינו, ההתיישבות בחבל עזה תגדל.

שנית, מאסרים. עוד ועוד מאסרים.
לא חייב להיות רק של לוחמים, כל גורם שהשתייך למנגנוני אירגוני הטרור בכל צורה ראוי וצריך להיעצר.
יתרה מכך, גם גורמים שלא קשובים, למשל כאלו שלא מתפנים בפקודה וכו’ יכולים להיאסר.
סוגיה כואבת. שתכאב.
רצחו וחטפו כדי לשחרר והובילו למצב הפוך.

האחרון הוא עונש המוות.
משם כבר לא יהיה שחרור אסירים.
גם כאן, הוא לא חייב להיות מוחל מיידית אלא לרחף לשם לחץ ובמידת הצורך להיות מיושם.

לגבי לבנון, התרחיש דומה.
אך שם יש צורך להיות אלימים בהרבה וחשוב להשתמש בכמות גדולה של חומר נפץ זול (למה לא לייצר בורקאן כחול לבן, זול והרסני שייושם באופן שיטתי על תאי שטח נבחרים?), כך שלא יהיה לאויב לאיפה לחזור ברצועת הביטחון שתוקם.

קרדיט: ט. שטיינברגר מקבוצת נציב