טילים נגד טילים אינם הפתרון הנכון והיעיל במצב של מלחמה
טילים נגד טילים אינם הפתרון הנכון והיעיל במצב של מלחמה.
לכן צריך לדעת שלא ניתן לאורך זמן לבנות על ההגנה שנקבל מהטילים שמיועדים ליירט את הטילים, הרקטות הפגזים והכתב”מים שתוקפים אותנו .
הסבר כללי:
הטילים נגד הטילים היו והינם פתרון חלקי במצבים של המב”מ, היא המלחמה שבין המלחמות.
מב”מ הוא מצב של תקריות אש שמתרחשות מעת לעת, חלקם מתפתחות לימי קרב בודדים, גם למבצעים מוגבלים וכד’.
הטילים נגד טילים יעילים ברמה גבוה או בינונית ביירוט של מעופפים מסוגים שונים כגון: רקטות בליסטיות קלות וכבדות, חלקם רקטות לטווח קצר וחלקם רקטות לטווח בינוני, טילים בליסטים מדויקים וגם כטב”מים שטסים בגבהים הבינונים והגבוהים.
הטילים נגד הטילים יעילים פחות כשנדרש להתמודד עם מס’ מצבים כגון:
א, מצב של מטחים כבדים בהם נדרש בו זמנית ליירט מס’ רב של איומים.
ב, כאשר נדרש ליירט מטרות שטסות נמוך כגון טילי נ”ט וכטב”מים .
ג, יירוט טילים מהדור החדש של הטק”ק, טילים שמתמרנים במהלך טיסתם ליעד.
קרדיט: דובר צה”ל
החסרונות של הטילים נגד טילים:
1,הבעיה הכלכלית עלויות מטורפות.
א, עלות הרכש והתפעול של הטילים נגד טילים גבוהה מאוד. לעיתים עלות זו גבוה פי עשרות מהעלות של האיום אותו הם חייבים ליירט.
לכן בהגדרה מס’ הטילים נגד טילים תמיד יהיה מוגבל. במציאות מספרם תמיד יהיה קטן משמעותית ממס’ האיומים.
זה המצב בכל העולם, זה המצב גם בארה”ב העשירה והחזקה שבמעצמות. חסרים לכולם טילים נגד טילים.
ב, עלות הלוגיסטיקה והתחזוקה של הטילים גבוהה מאוד.
המדובר במערכת טכנולוגית מורכבת של אלפי טילים שחייבים לאחסן אותם, לשמור על המלאי במצב מבוזר ובמצב תקין וגם לבצע מעת לעת בדיקות תקופתיות.
ג, עלות הרכש של הסוללות מהם משוגרים הטילים אדירה.
עלות זו מסתכמת בעשרות ולעיתים מאות מליוני דולר לסוללה אחת. גם כאן נדרשים לתחזוקת הסוללה ברמה גבוהה, לאימונים ולתרגולים תכופים של צוותי המפעילים כמו גם להכשרת כוח אדם מקצועי חדש.
ד, הטילים הם מוצר מתכלה.
הטילים, אתם כבר יודעים, הם לשימוש חד פעמי. במלחמה צריך לרכוש ומייד טילים חדשים שיחליפו את הטילים ששוגרו.
אבל זמן הייצור של הטילים ארוך מאוד וכולל הסתמכות על שרשרת אספקה גדולה.
לכן אם לאויב רקטות וטילים רבים אזי סביר שלאחר זמן קצר של מלחמה, הצד המותקף, המתגונן, יחל לנהל כלכלת ירוטים ולאחר עוד זמן קצר גם יוותר חסר הגנה.
קרדיט: משרד הביטחון
2. הבעיה האיכותית
א, כל טיל יירוט מתאים ליירוט בתחום מסוים ואינו מתאים ליירט בתחום אחר.
כך כיפת ברזל מתאימה ליירוט של איומים קרובים, איטיים ומנמיכי טוס.
חץ 2 מתאים רק ליירוט של איומים רחוקים, מהירים ומגביהי טוס.
חץ 3 מתאים רק ליירוט של איומים רחוקים, מהירים ובמצב בו הם רק מחוץ לאטמוספרה.
לכן אנחנו מפעילים להערכתי כ- 7 סוגי טילים שונים ומשגרים אותם מ כ- 6 סוגי סוללות.
מצב זה יוצר עומס לוגיסטי וכלכלי עצום על המערכת.
ב, יעילות היירוט.
זו אינה מושלמת, במקרים רבים משוגרים 2 טילים ליירוט איום אחד ונסתבר שלמרות המצב הזה אחוז מסויים ולא זניח של הטילים עדיין לא מיורט והם יפגעו ביעד.
ג, חלק ניכר מהטילים נגד טילים מיירטים בפוליגון, מיירטים קדימה וקצת לצד ולא למעלה.
לכן ההגנה האיזורית שלהם מוגבלת לכיוון מסויים.
יש לטילים נגד הטילים עוד חסרונות רבים ולא אפרט יותר.
קרדיט: רשתות חברתיות – תעשיה אווירית
הפיתרון : תותח הלייזר רב העוצמה.
תותח הלייזר רב העוצמה הוא אמצעי אחד שעושה את העבודה מהר מאוד ובעלות זניחה. האנרגיה הישירה מגיעה לאיום במהירות האור, בשבריר של שניה.
תותח הלייזר מגן על השטח בהיקף של 360 מעלות ולגובה, מיירט את האיום בשניות בודדות ומייד עובר ליירט את האיום הבא.
בנוסף, אין צורך לרכוש ולתחזק את הטילים נגד טילים בעלויות אסטרונומיות, וכך נוצר גם חיסכון אדיר בכוח אדם וציוד.
אבל נדרש תותח לייזר בהספק בסדר גודל של כ 1000 ק”ו.
יעילות תותח הלייזר היא ביחס לעוצמתו.
לגיבוי חייבים גם לייזר מוטס שם טווח היירוט היעיל גדול פי כמה.
קרדיט: האנליסט אלי בר און – מתמחה בכלכלה, טכנולוגיה של אמל”ח כטילים מדויקים ולייזרים רבי עוצמה, ראש צוות הגנה אקטיבית ואש מנגד של המכון לטרור של אוניברסיטת רייכמן ובחקר ביצועים. קרדיט לתמונות: תעשייה אווירית