הצעות “לפתרון הבעיה של עזה” וסכנות לצידן

בוחשים בקדרה

כל העולם בוחש בנעשה ברצועת עזה, ומנסה להכתיב לישראל מה מותר לה לעשות ובעיקר מה לא, ונראה שמדינות רבות ובהן בנות ברית וידידות של ישראל, כבר הספיקו לשכוח את זוועות טבח השבת השחורה של 7 באוקטובר 2023, ומנסות לכפות על ישראל שלא לתקוף ברפיח את ארגוני הטרור הפלסטינים ובראשם חמאס.

יש מנהיגי מדינות שעושים מעשים שאולי נראים יפה ונחמד, כגון הצנחת חבילות סיוע מעל רצועת עזה (ולפעמים על ראשי העזתים או על בתיהם) אבל אם אהיה עדין בניסוח, אומר שמעבר לכותרות בעיתונות וצילומים נחמדים והרגשה הטובה של “הנה עשינו משהו לטובת “המסכנים החפים מפשע” בעזה”, ובכך משתיקים חלק מהביקורת הפנימית במדינותיהם, אבל לא ממש עוזרים במשהו (ואציין שלעזתים יש טענות על איכות וטעם מנות המזון המוצנח…) ובמקביל מפעילים לחץ על ישראל, בזמן שיכלו במקום להצניח חבילות על ראש העזתים, יכלו לשלוח סיוע בכמות גדולה עשרות מונים, לא היו שולחים את הסיוע באוניות לנמלים במצרים או ישראל, ומשם לאחר בידוק ביטחוני, במשאיות לרצועה.

 

ויש מנהיגים שמציעים הצעות שונות ומשונות כדי “לפתור את הבעיה” או מסבירים לנו “איך ישראל צריכה להילחם בחמאס”

אנחנו שומעים על הצעות של כניסת כוחות בין לאומיים שונים לרצועה, שחלקן מדברות על “פתרון הבעיה” וחלקן על מי ינהל את הרצועה ביום שאחרי, וזה בהנחה שהן יואילו ברוב טובן “לתת לישראל” להמשיך להילחם בחלאות ארגוני הטרור הפלסטיני, כולל כניסה לרפיח.

בעקבות כל הרעש התקשורתי על דברים שאנחנו שומעים, והלחישות הרועמות על דברים שאנחנו לא שמעים, תרשו לי להזכיר לכם שהצעות שונות ומשונות החלו לצוץ כבר בחודש אוקטובר האחרון, שהזיכרון עוד היה טרי, וחלק מהעולם “הנאור” הוכה בהלם מהאכזריות וממדי הטבח שביצעו החלאות מארגוני הטרור הפלסטיני באזרחי ישראל, ומחטיפת מאות ישראלים, בהם נשים וגברים, תינוקות וזקנים.

קרדיט: ג’סור פוסט

 

הצעה הזויה ומסוכנת כדוגמה

אזכיר לכם הצעה אחת לדוגמה שהציע עמנואל מקרון, נשיא צרפת, כאשר ביקר בארץ באוקטובר האחרון – שהקואליציה הבינ”ל נגד דאעש, תרחיב את המנדט שלה ותילחם נגד חמאס ברצועת עזה. הצעה כזו יכלה להיות משעשעת, אילו לא הייתה מגוחכת ואבסורדית, ויכולה לשמש לנו כתמרור אזהרה לבחינת כל הצעה על כניסת גורמים בין לאומיים או אזוריים שלכאורה יעשו את מה שצריך בעזה.

אציין שהקואליציה הבינ”ל נגד דאעש, מונה 87 שותפים, ושארה”ב אמורה לעמוד בראשה. הקואליציה הוקמה ב 2014, ואמורה לפעול נגד דאעש במספר מישורים. בהם פעילות צבאית בשטח, ובמקביל גם לפגוע בפעילות הכלכלית ובגיוס הכספים של הארגון, להילחם בתעמולה הדאעשית ובגיוס טרוריסטים חדשים לארגון, ולמנוע מעבר מגויסים וטרוריסטים ממדינות העולם למדינות בהן פעיל דאעש, ואפילו לפעול לייצוב ושיקום אזורים ששוחררו משליטת דאעש.

את “הצלחת” הקואליציה הגדולה אנו רואים בפעילות הבלתי פוסקת של דאעש במחוזות רבים בעולם, באסיה, במזרח התיכון ובאפריקה ותאי טרור של דאעש שפועלים גם במדינות העולם “הנאור”, ולמרות שהמדינה האסלאמית כבר אינה מדינה, לא בטוח שמישהו ירצה לקחת את “ייצוב ושיקום” האזורים ששוחררו מציפורני דאעש, כדוגמה ומופת לשיקום, וביני וביניכם, אני מניח שהעזתים לא ירצו “שיקום” כזה.

 

בקואליציה המופלאה חברות 82 מדינות. 36 מדינות אירופאיות (בהן אוקראינה, שוודיה, סלובניה) 19 מדינות מאפריקה (בהן לוב, תוניסיה, וסומליה), 13 מדינות מזרח תיכוניות (בהן מצרים, טורקיה, לבנון, קטר, כווית, עיראק וערב הסעודית) 8 מדינות מאסיה (בהן אפגניסטן ומלזיה) ושלוש מדינות מאוקיאניה.

חמשת השותפים הנוספים הם הארגונים הבאים: הליגה הערבית, האיחוד האירופי, נאט”ו, האינטרפול, וגם את קהילת מדינות הסאהל-סהרה (CEN-SAD).

למען מי שלא מכיר את ה CEN-SAD אסביר שמדובר בארגון של מדינות מצפון אפריקה, הסאהל, מרכז ומערב אפריקה, שהוקם ב 1988 לצורך שת”פ כלכלי, סחר חופשי, כולל מעבר חופשי של אזרחי המדינות, לצורכי מגורים ועבודה, פיתוח עסקי, ועידוד הסחר והיצוא של המדינות.

 

רק שהארגון לא מתפקד כבר שנים, לא רק בגלל יריבויות בין מדינות חברות בארגון אלא גם בגלל תנאים גאופוליטיים אזוריים ועולמיים שהשתנו, ובין היתר גם “האביב הערבי”, שגרמו לחוסר תפקוד של הארגון, ואציין שמפגש הפסגה האחרון של הארגון היה ב 2013, מושב העבודה הסדיר האחרון של נשיאות הארגון היה ב 2003, וישיבת הוועד  המנהל האחרונה הייתה ב 2002, ותרשו לי לא להזכיר את ניסיונות “השכנת שלום” של הארגון, בין חברות הארגון עצמו…

גם חלק מהמדינות החברות וגם ארגוני או”ם שונים מנסים להפיח חיים בארגון, והצליחו להגיע להסכמה בשנת 2019 להעברת מטה הארגון שהיה בטריפולי, בירת לוב, מאז הקמת הארגון, אל נג’מנה, בירת צ’אד, אבל מעבר לארגון תחרויות ספורט משותפות, המשך מעבר תושבי היבשת דרך מדינות הארגון, בדרכם להסתנן בהגירה לא חוקית למדינות אירופה, קשה להצביע על הצלחה כלשהי או מימוש מטרות הארגון.

קרדיט: רשתות חברתיות

 

ולסיום – נקודה למחשבה

אחרי שסיפרתי לכם את כל זה, תחשבו לבד, האם אתם הייתם רוצים שחברי הקואליציה הגדולה ולא ממש מוצלחת הזו, תשלח חיילים להילחם בטרור הפלסטיני?

אפשר להניח שאוקראינה לא תשלח חיילים, כי הם טיפה עסוקים במלחמה משלהם בעקבות הפלישה הרוסית לפני כשנתיים, ולא כל חברות ה CEN-SAD השקועות בצרות משל עצמן ישלחו חיילים שעסוקים בלחימה בתוך מדינתם בדאעש, בלוחמי קבוצת וגנר הרוסית, או בחיילי המדינות השכנות.

האם הייתם שמחים לראות מדינות כמו לוב או תוניסיה שולחות לכאן חיילים? האם ניתן לסמוך על חיילים שוודים או סלובנים שיעשו את העבודה? או נרצה לארח לחופשת התרעננות חיילים מאפגניסטן של הטליבאן? או חיילים לבנונים? או אולי מי שיילחם בחמאס יהיו חיילים מקטר וטורקיה – מדינות אחים מוסלמים שתומכות בחמאס באופן גלוי?

אני מניח שגם לכם ברור שההצעה שהקואליציה הבינ”ל נגד דאעש תילחם בחמאס במקום חיילי צה”ל היא הזויה, ואני מקווה שמקבלי ההחלטות ינקטו משנה זהירות כשהם נאלצים לשקול הצעות שונות ומשונות שמנסים לדחוף לנו בגרון, כי חלקן עלולות להיות הזויות ומסוכנות לא פחות.

קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון    קרדיט לתמונות: אלאיחבאריה