קצרצר לפרשת ויקהל: שבת לפני המשכן – מה המסר?

בתחילת פרשתנו נזכרת בקצרה חובת השביתה בשבת, וכל שאר פסוקי הפרשה הארוכה (וגם זו שאחריה) מוקדשים לתיאור הקמת המִשְכָּן, בעיקר הביצוע.

בחיבור כזה של שני הנושאים כבר נתקלנו – לקטע על השבת בפרשת כי תישא קדמו (מפרשת תרומה) עשרות פסוקים של הציווי להקמת המשכן וכליו. אולם יש הבדל: בפעם הראשונה המשכן מוצג לפני השבת, ואילו בפעם השנייה, בפרשתנו, השבת קודמת.

איך ניתן להסבירו?
הרב זקס מציע הסבר מאלף: הסדר הראשון שהזכרנו, בציווי, מייצג את נקודת הראות הא-לוהית (שבת לאחר ששת ימי המעשה, כסדר בריאת העולם), ואילו הסדר השני המהופך, של הביצוע – את זו האנושית (שבת עכשיו, ואחריה ימי המעשה, כסדר שחווה אדם הראשון, שנברא ביום שישי).
הקדמת השבת לדיווח על יצירת "העולם" שלנו, המשכן, ובניגוד לסדר ההיסטורי, היא מסר של היהדות "לטעום מן הסוף כבר בהתחלה… השבת היא חזרה גנרלית לכינונה של חברה אידיאלית שעדיין לא נהייתה, אך עוד תהיה, כי אנחנו יודעים את יעדנו; כי אנו חווים אותו עוד מתחילת הדרך".

כמו קורא מסוקרן בסיפור מתח המציץ אל סוף העלילה, גם אנו זוכים מדי שבוע לטעום בשגרת חיינו את טעמו של "שלום העולמים שיחליף באחרית הימים את חיי היגע". (ראו: הרב י' זקס, שיג ושיח, א, עמ' 263-260.)

בברכת שבת שלום וחודש טוב ומלא שמחה, 

קרדיט: פרופסור (אמריטוס) עמוס פריש – לשעבר ראש החוג לתנ"ך – אוניברסיטת בר אילן

קרדיט לתמונה: שער ברסלב