קצרצר לפרשת בשלח: מלחמה נצחית ברע המוחלט

קצרצר לפרשת בשלח, שבת שירה – אמר ר’ יונתן : מלחמה נצחית ברע המוחלט

בפרשתנו מסופר על הניצחון הגדול על המצרים – הרודפים טובעים בים, ובני ישראל מודים לה’ באמירת שירת הים. בסוף הפרשה צץ אויב חדש – עמלק, ונאמר שה’ יילחם בו “מדֹור דֹור” (ובספר דברים נוספה לנו המצווה “זכור את אשר עשה לך עמלק” וגו’).
נשאלת השאלה: עמלק הרי התקיף פעם אחת, ומאבקנו בו הוא נצחי, ואילו ביחס למצרים שהטילו עלינו גזרות קשות וממושכות, כולל הריגת כל התינוקות הזכרים, התורה מצווה “לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו”.

 

לכאורה היה צריך להיות יחס הפוך! מה פשר ההבדל ביחס אל שני האויבים? הרב זקס מבחין ביניהם לאור קביעת חז”ל: “כל אהבה שהיא תלויה בדבר – בטל דבר, בטלה אהבה, ושאינה תלויה בדבר – אינה בטלה לעולם” (משנה אבות ה’, טז).

כך גם לגבי שנאה: שנאה תלויה בדבר היא רציונלית ויכולה להיפסק, בניגוד לשנאה שאינה תלויה בדבר. לדברי הרב זקס, המצרים היו שחקנים רציונליים, והעמלקים לא; הם היו מוכנים להרוג את עצמם כדי לפגוע בנו. ההיגיון שלהם שונה מההיגיון שלנו….

לי האריס פותח את ספרו “הציביליזציה ואויביה” בהצגת השִכחה ומסיים אותו בשאלה, האם המערב יוכל להתגבר על השכחה. מדוע עלינו לזכור תמיד את שעשה לנו עמלק, כשהוא כבר לא קיים? כדי להבין שיש גם רוע ייחודי, רוע לשם רוע, שמבצעיו הם שחקנים לא רציונליים.

וכך מסיים הרב זקס את דבריו: “החופש תלוי ביכולת שלנו לזכור את ‘הכנופייה הנצחית של האכזרים’, כלשונו של הריס, את פניו של עמלק המלווים את ההיסטוריה מאז ועד היום, ואם צריך – גם להילחם בה”.(ראו: הרב י’ זקס, *שיג ושיח,* א, עמ’ 186–190.)

 

בברכת שבת שלום ובשורות טובות, פרופסור (אמריטוס) עמוס פריש – לשער ראש החוג לתנ”ך באוניברסיטת בר אילן

קרדיט לתמונה: ישיבת עפולה