“לא על הלחם לבדו”: האם בעזה אוכלים מספוא לבהמות ?

בימים האחרונים יוצאים מרצועת עזה דיווחים על שטוחנים מספוא לבהמות לקמח לאפיית לחם, והיו גם דיווחים על שטוחנים קמח מגרעיני תירס.

אז אם נתעלם מהעובדה שתירס מהווה אחד מהיסודות החשובים בתזונה העולמית, ונחשב לאחד משלושת המזונות הבסיסיים בעולם (יחד עם אורז וחיטה) ורבים בעולם אוכלים מאכלים שונים המבוססים על קמח תירס, כולל לחמי תירס, נתייחס רק לידיעות על שבעזה טוחנים מספוא לבהמות לצורך אפיית לחם.

אתם יודעים מה, גם לזה לא אתייחס, אלא פשוט אשאל שאלה פשוטה: לאיפה נעלמים שקי הקמח שנכנסים לרצועת עזה יחד עם שאר משלוחי המזון, מים, תרופות, תחליפי חלב לתינוקות, ושאר האספקה שנשלחת לרצועת עזה?

הרי בכל יום נכנסות משאיות רבות מאוד של אספקה, שכוללת כמויות רבות של קמח, אז לאיפה הקמח הזה נעלם, שהעזתים צריכים לטחון מספוא לבהמות כדי לאפות לחם?

יש שתי אפשרויות, האחת שאין באמת מחסור כל כך חריף בקמח ובמוצרי מזון בסיסיים ברצועה, ואז מדובר בסרטונים שמוכנים במיוחד לצורכי תעמולה, ולהראות לעולם את המסכנות הפלסטינית המפורסמת, שהם עד כדי כך מסכנים ורעבים, ובגלל “האויב הציוני האכזר” הם נאלצים לטחון מספוא כדי להאכיל את ילדיהם…

האפשרות השנייה היא שחלק לא קטן מהקמח שנתרם ע”י מדינות העולם, לא מגיע לעזתי הפשוט, שחלקו נבזז מהעזתים ע”י חמאס לשימושו ולחלוקה למקורביו, וכמובן כמו החלק הנוסף שנבזז ע”י סוחרים מקושרים לגורמי הכוח העזתים, נמכר לעזתים במחירים מופקעים (מאוד).

ואז, העזתי הפשוט שאינו יכול להרשות לעצמו לקנות במחירים מופקעים מאוד, את הקמח שמדינות בעולם תרמו לו בחינם, נאלץ להסתפק בטחינת מספוא לבהמות כדי להכין פיתות לילדיו…

אני לא יודע לומר מה משתי האפשרויות נכונה, ובהחלט ייתכן שמדובר בשילוב של שתי האפשרויות גם יחד, וכבר ראינו לאורך שנים ארוכות את ההתמחות הפלסטינית לניצול מצוקה של הפלסטיני הפשוט, ליצירת תעמולה לסחיטה רגשית של האידיוטים השימושיים בעולם, שתפתח את ליבם ואת כיסים לתרומות למסכנים הפלסטינים, המעשירות את ראשי ארגוני הטרור הפלסטיני, מחמאס ועד לרש”פ.

מעניין מתי העזתים יתחילו לשאול את חמאס למה הם לא מקבלים את מה שהעולם שולח להם בחינם כסיוע הומניטרי? למה הם צריכים לשלם על קמח שהתקבל כתרומה? למה עם צריכים לקנות אוהל כדי שיהיה להם מחסה לאחר שבזכות חמאס ביתם נהרס? וישאלו את חמס מדוע מנהיגי הארגון אומרים בכל פעם מחדש, שהם מוכנים להקריב את בני עמם, ושהם מוכנים לסבול עד הניצחון, ואת כל האמירות האלה, הם אומרים ממלונות פאר במדינות המארחות אותם, כלשהם – לעזתים, אין בית לחזור אליו, וכשכיסי המנהיגים שגורל עמם לא מעניין אותם, מלאים בכספי התרומות הנבזזות מהעזתים.

ולסיום אספר לכם שזו אינה הפעם הראשונה שאנו רואים בשכונה הקטנה שלנו סיפור של טחינת מספוא לבהמות לצורך הכנת לחם, ואזכיר לכם את השערורייה שהתפוצצה במצרים (https://www.almasryalyoum.com/news/details/83594) בשנת 2008, לאחר שאלפי מצרים במחוז אל-קליוביה (القليوبية) הנמצא בדלתה של הנילוס, התלוננו על איכות ירודה של הלחם המסובסד שקנו, ורבים התלוננו על בעיות בריאות בעקבות הלחם הבעייתי.

לאחר חקירה נמרצת שנפתחה בעקבות דרישת מושל המחוז, התגלה שמספר חברות יבאו חיטה באיכות נמוכה מרוסיה ומאוקראינה, המיועדת רק למאכל בהמות, שגם הייתה נגועה בחרקים רבים בהרבה מהמותר לפי התקן לחיטה למאכל אדם, ומכרו אותה לטחנות הקמח, וכן התברר שהיו לא מעט פקידים במשרדי הממשלה הרלוונטיים, שידעו על היבוא של חיטה למספוא, ושהחיטה הייתה מאיכות ירודה ונגועה בחרקים רבים, ובכל זאת שיתפו פעולה עם היבואנים המושחתים.

קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון      קרדיט לתמונות: חיל האוויר הקטארי