ממעצבי הדוקטרינה הבריטית למאבק בהתקוממויות לאחר מלחמת העולם ה-2 הלך לעולמו

הגנרל סר פרנק קיטסון, ממעצבי הדוקטרינה הבריטית למאבק בהתקוממויות לאחר מלחמת העולם השנייה שהיה גם אחד הקצינים המשפיעים ביותר על התגובה של הצבא הבריטי בשנים הראשונות של העימות המזוין בצפון אירלנד, הלך לעולמו בגיל 97.

קיטסון ניצל את הניסיון משירותו הצבאי במהלך ההתקוממויות בקניה ובמלאיה כדי לנסח עקרונות ללחימה בעצימות נמוכה נגד גרילה וטרור. בין השאר, הם כללו תיאום בין הדרג הצבאי והדרג האזרחי, מלחמה על התודעה של האוכלוסייה המקומית ודגש על איסוף מודיעין, כולל באמצעות סוכנים כפולים מתוך שורות המתקוממים.

בספטמבר 1970, הוצב קיטסון בצפון אירלנד כאשר מונה למפקד חטיבה 39 שהייתה אחראית על בלפסט ועל צפון החבל, השנים הראשונות של העימות שזכה לכינוי “הצרות”. כחלק מהמלחמה על התודעה, הקים קיטסון ועדות עם נציגים של הצבא והמשטרה שידונו עם התושבים על בעיות שגרמה הפעילות הביטחונית, אולם החמושים הקתולים הפעילו לחץ על האוכלוסייה שלא לשתף פעולה.

קיטסון גם שם דגש על מלחמה מודיעינית נגד ה-IRA. הצבא הפעיל יחידה סודית בשם “כוח תגובה נייד” (MRF) שאנשיה סיירו במעוזים הקתוליים בבגדים אזרחיים ובכלי רכב בלתי מסומנים והתבססו על מידע ממודיעים בקרב חברי ה-IRA. היחידה הפעילה מכון עיסוי שמשך פעילי IRA אשר ניצלו את המנוחה כדי לחשוף דברים מבלי לדעת שהם תחת האזנה, ובנוסף הופעלה מכבסה ניידת כאשר אנשי המודיעין היו בוחנים את הבגדים כדי למצוא סימנים של חומרי חבלה וראיות מרשיעות נוספות. באוקטובר 1972, ביצע ה-IRA מארב לרכב המכבסה ובעקבות זאת פורקה היחידה.

הלאומנים בצפון אירלנד סימנו את קיטסון כמי שאחראי להפעלת היד הקשה של כוחות הצבא נגד הקתולים בין 1970 ל-1972, ובשנים האחרונות אף הוגשו נגדו תביעות, כולל על אירועים של הרג אזרחים קתולים לאחר שהוא עזב את הפיקוד על החטיבה. כמו כן, פלוגת הסיוע של גדוד 1 של הצנחנים, שהחקירה של הבלאדי סאנדיי ציינה חבריה “השתמשו בכוח פיזי מוגזם”, זכתה לכינוי “הצבא הפרטי של קיטסון” מאחר שהוא השתמש ביחידה כדי להטיל פחד על האוכלוסייה הקתולית ואנשיה גם היו מעורבים בהרג חפים מפשע.

קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט עולמי   קרדיט לתמונה: ויקיפדיה