ברקע שיקולי מנהיגי ישראל לצאת למכת מנע נגד חיזבאללה

הרבה דובר לאחרונה על מכת מנע ישראלית נגד ארגון הטרור חיזבאללה לאור לקחי פלישת כוחות חמאס ב-7 לאוקטובר והטבח רחב ההיקף שהם ביצעו בתושבי עוטף עזה, ולאור העובדה כי אלפי לוחמי נוח’בה של חיזבאללה פרושים כמטווחי קשת מישובי צפון ישראל והחשש כי ינסו לבצע שוב את מתווה ה-7 באוקטובר.

 אז מה הם, לפחות חלק , השיקולים אצל הדרג המחליט בצמרת הממשל הישראלי בבואם להחליט על יציאה למכת מנע או להשאר במערך מגננתי מול חיזבאללה בצפון עם כל ההשלכות של כך.

הרבה לפני פלישה קרקעית שאיבדה את המומנט מפני ש”חמאס גנב את ההצגה” יש לארגון הטרור מגוון כלים בסל שבחלקם הוא עושה שימוש כבר עכשיו, וממחישים למערכת הביטחון את היכולות ובעיקר את החדירות והפגיעות העמוקה שהארגון מסוגל לייצר (!).

קרדיט: רשתות חברתיות

זו המציאות שעמה הדרג המדיני אמור להתמודד בבואו לקבל את ההחלטות – האם ישראל יכולה לחיות ולנהל שגרת-התגוננות תחת איום אסטרטגי מתמשך שמכרסם אנושות בריבונות ותחושת הביטחון ומאיין את הכלכלה?

התשובה היא לא, ומסיבה זו, ושיקולים נוספים, ישראל מבקשת לתחם את המו”מ על הרחקת כוחות חיזבאללה מאזורי הגבול עם ישראל אל מעבר לנהר הליטני ,  לחודשיים לכל היותר. ולאחריהם ישראל תפעל בכוח להרחקת כוחות הנוח’בה מגבולה הצפוני.

להבנתי, מערכת הביטחון הציבה בפני מקבלי ההחלטות מנעד מקרים ותגובות גם למצב בו ארגון הטרור יבקש להסלים עד כדי מלחמה מלאה ומעורבות של גורמים וזירות.

קרדיט: אסבאבו מקבוצת נציב        קרדיט לתמונה: ויקיפדיה