הפלישה הרצחנית של החמאס: השורשים העמוקים של הכישלון המודיעיני הישראלי

1. ייתכן שמנהיגים ישראלים זלזלו ביכולותיו של חמאס ולא הבינו את כוונותיו.
2. ייתכן שהמודיעין הישראלי הוטעה בסודיות של חמאס, והיה חסר סימנים לכך שהוא תכנן והכשיר.
3. ייתכן שראשי שרותי המודיעין הישראלים היו כל כך שבויים בקונספציה הקודמת שלהם, שחמאס לא מווה איום גדול, עד שהם דחו עדויות מצטברות לכך שהוא מתכונן למלחמה.

גילויים חדשים מהסיקור התקשורתי האחרון שופכים אור נוסף על מה שקרה, המאששים בעיקר את תפקידן של הערכות איומים שגויות ושיפור הביטחון המבצעי של חמאס .

ב-29 באוקטובר, ה”ניו יורק טיימס” דיווח כי מאז מאי 2021, ראשי המודיעין הצבאי של ישראל (אמ”ן) והמועצה לביטחון לאומי העריכו רשמית כי “לחמאס אין כל עניין לפתוח במתקפה מעזה שעלולה להזמין תגובה הרסנית מישראל”.

כתוצאה מכך, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו וראשי סוכנויות הביטחון הסיטו את תשומת הלב והמשאבים הרחק מחמאס ואל מה שהם ראו כאיומים קיומיים יותר: איראן וחיזבאללה.

לדוגמה, בשנת 2021, הצבא הישראלי קיצץ כוח אדם ומימון ליחידה 8200, יחידת מעקב צבאית מרכזית שמאזינה לעזה. ב-2022 הפסיקה היחידה להאזין לתקשורת הרדיו של חמושים של חמאס , אם כי ככל הנראה אספה מידע מודיעיני אחר.

ארה”ב ביצעה שינוי דומה, והתמקדה בארגון “המדינה האסלאמית” וחמושים אחרים , והותירה את איסוף המודיעין על חמאס לישראל.

קרדיט: רשתות חברתיות