הדרכים להתמודדות עם מתקפת המל”טים המתאבדים

נכון לעכשיו נסתבר כי לסוג האמל”ח המדויק הזה, לאחר השימוש המסיבי והמוצלח מאוד שנעשה בו במלחמת רוסיה אוקראינה, היא המלחמה המשמעותית ביותר מאז מלחמת העולם השניה, יש יתרון גדול בשדה הקרב.

במלחמה הנוכחית הצדדים הלוחמים תוקפים זה את זה בעומק השטח באמצעות עשרות מל”טים מתאבדים ליום.

כל צבאות העולם ולהערכתי גם ארגוני הטרור מפתחים ומצטיידים בסוג האמל”ח היעיל הזה.

 

אחזור על חלק מהיתרונות של המל”ט המתאבד:

1, עלויות הרכש, התחזוקה והתפעול של המל”טים המתאבדים נמוכות מאוד, ממש זניחות ביחס לעלויות המקבילות של הרכש התחזוקה והתפעול של מטוסי הקרב המאויישים והטילים המדויקים מסוג הבליסטיים או השיוט.

לכן ניתן לרכוש מל”טים מתאבדים בכמויות אדירות, לייצר אותם במהירות ולתקוף באמצעות נחילים של מל”טים מתאבדים בעומק השטח של האויב.

לתקוף ולהשיג הצלחה וזאת גם עם מרבית המל”טים המתאבדים מיורטים עוד בטרם הם הצליחו להתנפץ על היעד.

2, את המל”טים המתאבדים חלקם גם זעירים, מגוון של מזל”טים ניתן לשגר בכל עת באמצעות משגרים ניידים וחוליות של חיילים מהשטח, לשגר משדה הקרב, אין צורך להשתמש בשדות תעופה גדולים ופגיעים ולכן גם מרוחקים מקו החזית.

3, יירוט באמצעות טילים נגד טילים/מטוסים יקר מאוד, יקר לפחות פי 10 עד 100 מהעלות של המל”ט המתאבד.

לכן ברור שטילים נגד טילים הם פיתרון לא יעיל ליירוט מאחר ובגלל מספרם הקטן סביר שאם יפעילו אותם נגד נחילי מל”טים הם יתכלו.

כדי לייצר מלאי חדש של טילים נגד טילים שיחליפו את הטילים שהתכלו נדרש ממון רב וזמן המוערך בשנים ומה עד אז…לא נהיה פגיעים? לא מוגנים?.

 

המסקנה:

כדי להצליח ולמנוע את מרבית ההרג והנזק יש להצטייד במערכות יירוט רבות, פשוטות וזולות יחסית.

כעקרון מנחה עלות היירוט חייבת להיות קטנה מעלות המל”ט המתאבד.

 

להלן מס’ שיטות וצריך לשלב את כולן:

1, הגנה על יעדים חיוניים באמצעות תותחי נ”מ מהירי יירי ומוכווני מכ”מ ומחשב.

עלות היירוט כאן ובזכות העלות הקטנה של הפגזים נמוכה יחסית.

החיסרון:
לאמצעי הזה שמשוגר באמצעות הדף מהתותח טווח קצר מאוד, 2-4 ק”מ בלבד.

אך מאחר ומהירות המל”ט המתאבד קטנה מאוד כ 60מ/ש, לכן תותח נ”מ אחד כזה יוכל, אם יהיה זיהוי מוקדם של המתקפה להספיק וליירט כמה מל”טים בטרם יפגעו במטרה.

לצערנו במהלך השנים מרבית הצבאות בעולם פירקו את המערכים של יח’ הנ”מ(המטוסים המאוישים מפציצים ממרחק רב ולכן התותחים לא מסכנים אותם).

כעת אין להם ברירה, תותחי הנ”מ מוחזרים לשימוש אבל.. לייצר אותם בהיקף גדול צריך זמן רב.

בונוס, תותחי הנ”מ יעילים גם ביירוט טילי שיוט.

 

2, פיתוח והצטיידות במל”טים מיירטים שיהיו מצויידים בראש נפץ עם מנגנון קירבה שמתפוצץ בקירבת המל”ט המתאבד.

האמצעי הזה יקר אך עדיין זול פי 10 עד 100 מטילי ק”א או א”א.

החיסרון:
כעקרון המל”טים איטיים מאוד ולכן גם כאן טווח היירוט יהיה קטן יחסית וזמן היירוט ארוך יחסית.

נצטרך לייצר ולתחזק מל”טים רבים כי המל”ט המיירט מושמד גם הוא בעת ביצוע היירוט.

לחליפין המל”ט המיירט אם לא יצליח יוכל לנחות לשימוש ולתדלק לשימוש חוזר.

 

3, פיתוח והצטיידות בתותחי לייזר.
זה האמצעי היעיל ביותר, נכון שהתותח הלייזר נזקק למס’ שניות כדי ליירט מל”ט המתאבד אחד.
אך אם הלייזר יהיה עוצמתי מספיק הטווח של היירוט יהיה גדול וזה יספיק ליירט מס’ רב של מל”טים.

לליזר מוטס יהיה וזאת בגלל הפיסיקה של האוויר הדליל בגובה רב, טווח כפול ומכופל.

כעת צריך למהר כי המל”טים המתאבדים כבר כאן וכבר מייצרים אותם בכמויות של אלפים לחודש.

קרדיט: אלי בר און – מתמחה בכלכלה, טכנולוגיה של אמל”ח כטילים מדויקים ולייזרים רבי עוצמה, ראש צוות הגנה אקטיבית ואש מנגד של המכון לטרור של אוניברסיטת רייכמן ובחקר ביצועים.       קרדיט לתמונה: חברת אלביט  השער: תעשיה אווירית