איראן: האם הדינמיקה של גל המחאה תביא רוחות של שינוי?

מעניין לעקוב אחרי התפתחות גל המחאה הנוכחי.
אמנם כבר אמרתי לכם שהמחאה הפעם שונה מגלי מחאות הפגנות שהיו בעבר, אבל לא מדובר רק בהיקף המחאה שגורפת את כל חלקי העם האיראני, כל המעמדות, כל המוצאים האתניים ומיעוטים, מכל המגזרים בכל רחבי איראן, ולא רק שהפעם לא מדובר על נושא נקודתי שבגינו יצאו האיראנים להפגין באזור מסוים, ואוסיף שהפעם רואים יתר ויותר איגודים מקצועיים מצטרפים למחאה, ועובדים מגזרים שונים שיוצאים להפגין, החל מעובדי מגזר הנפט, בתי זיקוק, דרך נהגי משאיות ומובילים, מבעלי חנויות וסוחרים, ועד למורים, עורכי דין, ולרופאים.

לגל המחאה הנוכחי יש דינמיקה שונה מכל מה שראינו בעבר, ולא רק מבחינת התנהגות האיראנים, אלא גם בהתנהלות המשטר, שמצד אחד היה מוכן למחאה וההפגנות, עם פריסה רחבה יותר מבעבר, הכנת אתרים לריכוזי כוחות של בריוני המשטר ממשמרות המהפכה, לא רק בבסיסים חדשים בכל מחוזות איראן, אלא גם במרכזי הערים, שהמשטר הפקיע אתרים של הרשויות העירוניות, לשימוש הבריונים שנשלחו לדכא את ההפגנות, ומצד שני למרות הכנות של כמעט שלוש שנים, נראה כי לא היה מוכן לסוג המחאה שהתפתח, ומשדר בלבול ולחץ.

שופרות המשטר משמשים כתמיד ככלי העברת מסרים מטעם משטר האייתוללות, השולח שלל דוברים בעלי תפקידים שונים, מפקידים זותרים וחברי מג’לס לא מוכרים, ועד לאנשי משטר מהבכירים ביותר, שכולם מנסים “למכור” לציבור האיראני את “ההסברים” של המשטר להתרחשויות, הן לגבי מקרה ספציפי שמעורר סערה ציבורית, כמו במקרה של ארמיתא עבאסי  (آرمیتا عباسی = Armita Abbasi) שנאמר שהמשטר הנחה את הרופאים והמשפחה לומר שאושפזה בבית החלים כי “חלתה בדיזנטריה, שגרמה לשלשולים עם דימום…” ועד לגרסאות שונות ומשונות לסיבה שבגינה החל גל המחאה, ולא – מבחינת המשטר לא מדובר ברציחתה של מהסא אמיני, אלא סיפורים שהמוטיב המרכזי בהם מסביר שאויבי איראן, הם אלה שהוציאו את העם לרחוב… כפי שאפשר לראות לדוגמה בדבריו של מחמוד נבוביאן (محمود نبویان = Mahmoud Nabavian) חבר המג’לס השמרן והקיצוני, שאמר: “ההצלחות החוזרות ונשנות של איראן בתחומים שונים גרמו לאויבים לכעוס ולהתחיל במלחמה תקשורתית עולמית נגד איראן…” והוא הוסיף ואמר שהאויבים “שילמו לאנשים כדי למחות נגד המשטר…”

נראה שנוסף לדינמיקה של האירועים ברחוב והשיח ברשתות החברתיות האיראניות, שהובילו לשינוי בטרמינולוגיה והסיסמאות שמובילות את המחאה וההפגנות, גם המעשים של בריוני המשטר שרוצחים ואונסים את נשות איראן שיוצאות להביע מחאה וקוראות קריאות למען החופש, מובילים לשינוי בשיח ברחוב האיראני ומובילים לא רק להוספת סיסמאות ותיוגים עם שמות הנרצחות והנרצחים, אלא גם מחריפים את הטון בהתבטאויות נגד המשטר, ואם בשבועות האחרונים האיראנים אמרו שהם כבר לא מפחדים, עכשיו רואים ברשתות קריאות האומרת למשטר: “הגיע הזמן שתפחדו מאיתנו…” (وقتشه از ما بترسید)

איראנים רבים חושבים שהמשטר משדר בלבול ולחץ, ואמרים שככל שהמשטר ירצח, יעצור ויענה יותר אנשים, כך המחאה תגבר, וככל שהמשטר ינסה לדכא באלימות את העם, כך הא יקרב את קיצו ואת קץ השלטון האסלאמי במדינה.

הדינמיקה של האירועים ברשתות החברתיות וברחוב, הובילה את העם האיראני החל לקרוא למהפכה, לא בקריאה אקראית פה ושם, אלא באופן עקבי וגלוי.

האיראנים קוראים להפלת המשטר, והם מבקשים ממדינות העולם להפסיק לדבר עם המשטר, ולהפסיק לנהל עם נציגי המשטר מו”מ בנושא הגרעין. וכן דורשים שלא להסיר את הסנקציות או להסכים להעברת כסף לידי המשטר, היות והכסף ישמש את המשטר כדי להמשיך לדכא את העם ולרצוח מפגינים שבסך הכל רוצים חופש.

האיראנים מבקשים ממדינות העולם להפסיק לעשות עסקים עם המשטר המושחת והרצחני, כי הרווחים המופקים מכל עסקה מסחרית, לא מגיעים לעם ולא מושקעים בפיתוח תשתיות, אלא לכיסי בכירי המשטר ולכיסי המקורבים, ולפיתוח נשק שמאיים על השלום והביטחון בעולם.

לא אוכל לומר לכם איך ומתי יסתיים גל המחאה, והאם ההפגנות יובילו להפלת המשטר השנוא ע”י כה רבים בעם האיראני, אבל אני יכול לומר שרואים סימנים לרוחות של שינוי, וגם אם בפעם הזו, האיראנים לא יצליחו לגרום להפלת המשטר, גם אם זה יימשך עוד זמן, זרעי השינוי כבר נבטו, ולא נראה שהמשטר יצליח לעקור מלב העם, את הרעיון והתקווה לשינוי שיוביל להפלת המשטר של המהפכה האסלאמית, אז אם לא הפעם, אם לא במחאה הבאה, זה יגיע יקרה באחת הפעמים הבאות.

קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון    קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות