הפעם נדבר על השפעת האחים המוסלמים על אל-קאעידה, דאעש ואיראן.

לפני שעלה על העמדות הגבוהות של ISIS ואל-קאעידה, אבו בכר אל-בגדאדי (Abu Bakr al-Baghdadi), אוסאמה בן לאדן (Osama bin Laden), ואיימן אל-זוואהירי (Ayman al-Zawahiri) קיים משהו אידיאולוגי משותף, האחים המוסלמים . המסלולים שעשו שלושת המנהיגים קיצוניים האלה המדגישות את החפיפה האידיאולוגי והמשמעותית בין המדינה האיסלאמית הידועה לשמצה ביותר בעידן שלנו ואל-קאעידה – ואז תנועת האחים המוסלמים ברחבי העולם.

בהנצחת 70 שנה לאחווה כתב יוסף אל-קראדאווי (Yusuf al-Qaradawi) כי האחים הם “לא רק התנועה האיסלאמיסטית הגדולה ביותר. היא גם אם לכל התנועות האיסלאמיסטיות” (כהשוואה למשפט “מצרים היא אם כל המדינות הערביות”). כאבות התנועה האיסלאמיסטית המודרנית, לאחים המוסלמים (כלומר לאחווה) הייתה השפעה עמוקה על מערכת האמונות המזינה את אל-קאעידה, דאעש והרפובליקה האסלאמית של איראן. למרות חילוקי הדעות ביניהן, קבוצות אלה חולקות יסודות אידיאולוגיים המבוססים על כתבי האידיאולוג של האחים סייד קוטב (Sayyid Qutb) וסופרים אחרים של האחים, שעיצבו  את הישויות האלה למה שהן כיום.

Sayyid Qutb

האחים המוסלמים שימשו גם גשר לצעירים אסלאמיסטים-כולל בן לאדן, אל-בגדאדי ואל- זוואהירי – לקבוצות ג’יהאדיסטיות אלימות יותר. למרות שאסטרטגיות ההוצאה להורג שלהן עשויות להיות שונות, ביסודן, שלוש הקבוצות שומרות על חזון איסלאמיסטי משותף של הקמת ח’ליפות גלובלית. הליבה שלהם היא סונית מטבעה, למרות הרפובליקה האיסלאמית השיעית באיראן. אף על פי כן, לאחים – ובמיוחד לקוטב – הייתה השפעה עמוקה על התפתחותה של איראן. (Inside the Brotherhood, p. 146).

האחים אינם מקיימים קשרים רשמיים עם דאעש ועם אל-קאעידה, ועל פני השטח שלוש הקבוצות עשויות להיראות שונות, שכן אל-קאעידה ודאעש דוגלות הג’יהאדיזם האלים, בעוד האחים מנסים להיראות הומניים מבפנים. “האחים מורטאד (The Murtadd) [הכופרים]”, סיפור השער של מרץ 2016 של דאעש, במגזין דאביק” המוקיע את הכפירה לכאורה של האחים, הוא דוגמה לאי-הסכמה פומבית של דאעש באחים המוסלמים. אולם הקבוצות הביעו לעתים תמיכה זה בזה. ביוני 2017 פרסם הסניף התימני של אל-קאעידה הודעה התומכת בקטאר לאחר שהמדינה נתונה באש בין השאר על תמיכה באחים המוסלמים. על פי הדיווחים, מנהיגים רבים של אל-קאעידה בתימן נקשרו בעבר לתנועת האחים שם, ושתי הקבוצות נלחמו מדי פעם זו מול זו נגד החות’ים. איראן, בינתיים, תמכה בחמאס הנידון לאחיות וביצעה פתיחות כלפי האחים נגד אויבים הדדיים. (Dabiq, Al Arabiya, Intercept).

ואכן, פרויקט הקיצוניות הלוחמה (CEP) ברשת מצא כי קבוצות אלה-האחים המוסלמים, אל-קאעידה, דאעש ואיראן-חולקות יותר מאשר יסודות אידיאולוגיים עמוקים, ודמיונם עולה בהרבה על ההבדלים ביניהם. מטרות אזוריות ארוכות טווח עוררו גם צורות שונות של שיתוף פעולה בין קבוצות אלה-למשל, בין סניף דאעש בסיני המזוהה עם האחים לחמאס, או בין איראן לאחים נגד סעודיה-כאשר כמה ממשלות במזרח התיכון מתגייסות נגד האיסלאמיזם או קבוצות ג’יהאדיסטיות בהשראת האחים המוסלמים או ISIS. אף שקבוצות אלה נבדלות לעתים קרובות באסטרטגיות שהן מתמודדות עם הציבור, הן בסופו של דבר כרוכות יחד באידיאולוגיה המשותפת שלהן ובחזון שלהן למדינה איסלאמית הנשלטת על פי החוק האיסלאמי.

האחים המוסלמים ודאעש

דאעש זלזל בפומבי באחים והמשיל אותם לסרטן, בגלל שהם מקדישים את יכולתם לדת הדמוקרטיה ולא לאללה. למרות ההבדלים הקיימים ביניהם, האחים סיפקו את הפלטפורמה המשמשת לחניכת צעירים לאסלאמיזם וגשר למתגייסים שיסיימו את האסלאמיזם האלים יותר של דאעש. פלגים בתוך הקבוצות תמכו זה בזה גם על סמך מטרות משותפות, אויבים משותפים ותמיכה בחזית אסלאמיסטית מאוחדת.

באופן רשמי, האחים דבקים בצורת סלפיזם לא ג’יהאדיסטית ושומרים על עמדה פומבית של אי-אלימות, עמדה שאימצה הסניף המצרי הראשי בשנות ה-70 בתמורה לאישור להתארגן פוליטית במצרים. למרות עמדה רשמית זו, האחים תמכו בכל זאת במדיניות האלימה של השלוחה הפלסטינית שלה, חמאס. האחים נקשרים גם לאלימות במצרים מאז נפילת הממשלה בראשות האחים שם. מגייסים לקבוצות איסלאמיסטיות אלימות משתמשים לעתים קרובות גם בספרות ובאידיאולוגיה של האחים כחלק מתוכנית האינדוקטרינציה הדתית שלהם למתגייסים פוטנציאליים, שעוברים לאחר מכן בקלות לקבוצות ג’יהאדיסטיות אלימות כמו אל-קאעידה ודאעש. (Gov.UK ).

חלק מאנשי אל-קאעידה ודאעש הוכנסו לראשונה לסוגי סלפיזם אלימים באמצעות האחים לפני שסיימו ועברו לקבוצות איסלאמיסטיות ג’יהאדיסטיות. בין אלה עומד מנהיג דאעש, אבו בכר אל בגדאדי.

אבו בכר אל בגדאדי

הח’ליף המוצהר של דאעש, אבו בכר אל בגדאדי, יוצא דופן בין שלושת הארגונים האיסלאמיסטים. אל-בגדאדי התקדם מהסלפיזם של האחים המוסלמים לסלפיזם האלים של אל-קאעידה, ובסופו של דבר פרץ מאל-קאעידה להקמת דאעש. בהיותו בבית הספר לתארים מתקדמים באוניברסיטת סדאם ללימודי האסלאם בעיראק, אל-בגדאדי הצטרף לאחווה בהוראת דודו מצד אביו, איסמעיל אל-בדרי testosteron tillskott apoteket (Ismail al-Badri). אחיו הבכור של אל-בגדאדי, ג’ומא (Jum’a), השתייך גם הוא לאחים (Brookings Institution).

אף שהאחים לא דגלו באופן רשמי באלימות, אל-בגדאדי ואחיו המשיכו באופן טבעי לגורמים של האחים שהיו יותר בקנה אחד עם פילוסופיה ג’יהאדיסטית אלימה. אל-בגדאדי האמין כי האחים נשלטת על ידי “אנשים של מילים, ולא של מעשים”, אך הוא מצא בקלות רוחות של משפחה בתוך הארגון. בסופו של דבר הוא עזב רשמית את האחים כדי להמשיך בדרך אסלאמיסטית אלימה יותר. (Brookings Institution).

לאחר פלישת ארה”ב לעיראק ב-2003 ייסד אל-בגדאדי את הקבוצה הסונית הלוחמת ג’מאת ג’ייש אהל אל-סונה וואל-ג’מאח (Jamaat Jaysh Ahl al-Sunnah wa-l-Jamaah). בסופו של דבר נכלא אל-בגדאדי במחנה בוקה, מרכז מעצר אמריקאי בעיראק, שם פגש שבויים אחרים שיהוו מאוחר יותר את ההנהגה הבכירה של דאעש. לאחר שחרורו הפך אל-בגדאדי לפקיד בכיר באל-קאעידה בעיראק. בשנת 2010, כינתה עצמה הקבוצה את המדינה האיסלאמית של עיראק (דאעש) והטילה את אל-בגדאדי כמנהיגה. באפריל 2013 הכריז דאעש כי חזית נוסרה הבטיחה את נאמנותה לקבוצה, מהלך חד צדדי שנערך על ידי מנהיג חזית נוסרה אבו מוחמד אל-גולני (Abu Mohammad al-Golani) ומנהיג אל-קאעידה איימן אל-זוואהירי. דאעש שינה את שמו למדינה האיסלאמית בעיראק וסוריה (דאעש), והצהיר על הח’ליפות החדשה ביוני 2014. (BBC News, BBC News, New York Times, MEMRI, Al Jazeera, Agence France-Presse).

אל-בגדאדי בשום אופן לא הקיצוני היחיד שדרכו לרדיקליות אלימה החלה באידיאולוגיה הקיצונית של האחים. לוחמי חוץ לדאעש, דוגמת חוסיין מוסטפא פרי (Huseyin Mustafa Peri), ממחישים את ההשפעה הקיצונית שהאידיאולוגיה של האחים ממשיכה בהובלת צעירים וצעירות בדרך לקיצוניות אלימה.

חוסיין מוסטפא פרי (Huseyin Mustafa Peri)

לאחר הנשירה מהמכללה הטורקית של חוסיין מוסטפא פרי, מגייס דאעש אברהים אוסאמה (Ibrahim Osama) נראה כמו “טיפוס של המדינה האיסלאמית”, עם זקן, שיער ארוך ומכנסיים טקטיות (לפי סיפורו של חוסיין). חודש או חודשיים לאחר פגישתם הראשונה, החל אוסאמה ללמד את פרי ספרות דתית ופוליטית שנכתבה במידה רבה על ידי אידיאולוגים של האחים המוסלמים.

פרי אמר שהוא “אימץ במהירות את הרעיונות של [המחברים], וכי אוסאמה” סיפר לי דברים והקשבתי”.

לאחר כמה חודשים של האינדוקטרינציה הזו, סיפר אוסאמה לפרי על דאעש. פרי אמר שהוא הופתע בתחילה מהנאמנות של אוסאמה לדאעש בגלל ההבדלים האידיאולוגיים בין דאעש לאחים המוסלמים. במיוחד לאחר שנאמר לו כי דאעש “רואה באחים המוסלמים ככופרים”.

בכל זאת פרי הסתקרן ברעיון הג’יהאד האלים. בספטמבר 2014, הוא החליט להצטרף לדאעש. אוסמה דאג לו לאחר מכן ללוגיסטיקה. הוא נתן לפרי מספר טלפון להתקשר וסידר אנשי קשר להבריחו מעבר לגבול.

לאחר שעבר הכשרה צבאית בסוריה, פרי שובץ ליחידה טורקית שנשלחה להילחם ביחידות ההגנה על העם (YPG) בתל עביעד (Tel Abyad), סוריה. הכוחות הטורקים עצרו את פרי ביוני 2015 כאשר הוא ולוחמי דאעש נוספים ניסו לחזור לטורקיה עם פליטים סורים המנסים להימלט מהלחימה כאשר YPG השתלט על דאעש. (Al-Monitor).

דאעש והאחים: מטרות משותפות עוקפות את הדוקטרינה

בעוד האחים ודאעש חלקו האשמות על רקע חילוקי דעות על טקטיקה ואסטרטגיה, אלמנטים בתוך כל קבוצה מצאו בסיס משותף ושיתפו פעולה באופן לוגיסטי ובדרכים אחרות.

מצרים

דאעש והאחים חולקים אויב משותף בדמות ממשלת מצרים מאז הדחת ממשלת מרכז האחים במצרים ביולי 2013. מצרים הוציאה את האחים מחוץ לחוק מאוחר יותר בשנת 2013, וכינתה אותה ארגון טרור. מאז, האחים היו מעורבים במספר פיגועים שנערכו נגד כוחות מצריים.

לדוגמה, האחים הואשמו, בשיתוף פעולה עם חמאס, בתקיפת מכונית תופת ביוני 2015 שהרגה את התובע המצרי מצרים, הישאם ברקת (Hisham Barakat). בחודש שלאחר מכן פשטו כוחות הביטחון על דירה בקהיר בה חשדו כי האחים מתכננים פיגועי טרור. תשעה חברי האחים, כולל פרלמנטרית לשעבר, מתו בפשיטה. האחים, בתורם, כינו את האירוע “נקודת מפנה” וקראו למרד ארצי. (Counter Extremism Project, Associated Press, Wall Street Journal, New York Times, Guardian).

דאעש הכריז גם על התנגדותו לממשלת מצרים ונטל אחריות על התרסקות טיסת רוסיה 9268 בסיני, בה נהרגו 224 בני אדם ב -31 באוקטובר 2015. (CNN, BBC News, Independent, BBC News, Al Jazeera).

דאעש מחזיקה שלוחה בחצי האי סיני שבמצרים, ווילאית סיני (מחוז סיני) (Wilayat Sinai), נותן לקבוצה דריסת רגל במצרים ומאפשר לה להוציא התקפות נגד המדינה. ארגון הטרור, שהיה ידוע בעבר בשם אנסאר בית אל-מקדיס (Ansar Beit al-Maqdis), התחייב בנאמנות לדאעש בנובמבר 2014 ושינה את שמו לווילאית סיני (Wilayat Sinai). על פי הדיווחים, הקבוצה מונה בין 1,000 ל-1,500 חברים. ווילאית סיני ביצעה פיגועים מדממים יותר ויותר נגד הצבא המצרי מאז יולי 2015. מצרים פתחה במסע צבאי גדול נגד ווילאית סיני בשנת 2018, והרגה מאות חמושים, על פי ממשלת מצרים. עם זאת, הקבוצה ממשיכה לבצע פיגועים גם בשטח המדינה. באפריל 2019 הודיעה ווילאית סיני כי תרחיב את התקפותיה לדרום חצי האי סיני, שם יש למצרים נוכחות ביטחונית חזקה יותר. (CNN, BBC News, Independent, BBC News, Al Jazeera, Reuters, Mada).

בינואר 2016 קרא דאעש לאחים המוסלמים במצרים לנטוש את הפילוסופיה הלא אלימה שלו ולהתחיל לנשק בפומבי נגד הממשלה המצרית. סרטון של דאעש שפורסם ב-23 בינואר קרא אל “האחים המוסלמים” במצרים “לנצל את הניסיון שצברת מהדחת המשטר הקודם של חוסני מובארק” כדי להפיל את “משטרו הנוכחי של הנשיא א-סיסי”. כמה משקיפים מצריים רואים עדויות ברורות לכך שחברי האחים צעירים יותר ויותר פונים לאלימות נוכח התנגדות של הממשלה על הארגון שלהם. הם מצביעים על פשיטות אלימות על הנשיא לשעבר מוחמד מורסי וגזר דינו המוות של כשולחים את המסר כי עמדת הקבוצה נגד אלימות אינה יעילה. תומך דאעש אבו עזאם אל-אנסארי (Abu Azzam al-Ansari) אולי דיבר עבור רבים כאשר צייץ ביוני 2015: “השלווה של האחים, שעליה היא עדיין מתעקשת, הובילה את מנהיגיה למוות ואפשרה לאויביה לצאת תמימים לחלוטין. חיות אינן מקובלות על שלווה”. (Jerusalem Post, Al-Monitor).

דאעש ניצל גם את האלימות המצרית כדי לפתות מצרים צעירים למטרה שלו. כשהאלימות הולכת ומתגברת במצרים, כמה מחברי האחים פונים לקבוצות ג’יהאדיסטיות כדי לנקום בממשלה ובצבא. שייח’ משבט סווארקה (Sawarka) שבחצי האי סיני במצרים טוען כי האלימות המתמשכת הופכת את חברי האחים הצעירים המתגוררים בסיני “למשאבי אנוש המשמשים את דאעש לפעולותיה בסיני”. השייח’ מאמין שהלחימה תוליד תאים חדשים של דאעש במצרים וקובע כי “אי אפשר להפריד בין האחים לבין דאעש”. (Al-Monitor)

על פי פעיל האחים לשעבר מוסטפא אל-נמר (Mustafa el-Nemr), ליותר מ-100,000 משפחות יש סיבה לפנות לנקמה נגד נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי. אל-נמר מתגורר כעת בטורקיה לאחר שריצה עונש מאסר במצרים. אל-נמר ציין כי חברי האחים הצעירים יותר נכנסים לתפקידי מנהיגות במצרים. חברים צעירים אלה מאמינים ב”אלימות הגנתית”, לדברי שאדי חמיד (Shadi Hamid) ממכון ברוקינגס. בהיות שהקבוצה הג’יהאדיסטית הבולטת ביותר הפועלת בסיני, הארגון “ווילאית סיני” של דאעש מוצב היטב כדי לנצל צעירים מצרים המבקשים לנקום בממשלת מצרים. (Time).

חמאס ווילאית סיני

חצי האי סיני עשוי להוות את הדוגמה הטובה ביותר לשיתוף פעולה ישיר בין האחים המוסלמים לדאעש. לאחר נפילת ממשלת האחים במצרים בשנת 2013, שולחים האחים המוסלמים את חמאס ווילאית סיני לביצוע פעולות נגד צבא מצרים, שהגבירה את הפעולות הצבאיות נגד שתי הקבוצות מאז 2013.

מצרים הציפה עשרות מנהרות הברחה של חמאס מתחת לגבול עזה-מצרים, ובתי משפט במצרים התלבטו בהכרזה על חמאס כארגון טרור. לאחר פגישות בין הנהגת חמאס לממשלת מצרים במרץ 2016 הכחיש חמאס כל קשר לאחים. (Al Jazeera, Reuters, Haaretz).

למרות המאמצים הציבוריים של חמאס לתקן את יחסיו עם מצרים, הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל קסאם, הגבירה את שיתוף הפעולה החוצה את גבולותיה עם ווילאת סיני כתוצאה מהלחץ מצד ממצרים. על פי הדיווחים, מנהיגי ווילאית סיני נפגשו עם חמאס כדי לדון בתיאום הצבאי. חמאס השתמשה כביכול בתוכנית המל”טים הצעירה שלו כדי לרגל אחר עמדות צבאיות מצריות מטעם ווילאית סיני. על פי החשד, חמאס העניק לווילאית סיני גישה לרשת המנהרות התת-קרקעיות שלה מתחת לגבול עזה-מצרים. על פי דיווח של ynet, חמאס שילם לווילאית סיני עשרות אלפי דולרים בחודש עד 2015 כדי להבריח נשק מסיני לעזה, בעוד חמאס גם הבריח נשק לסיני. על פי הדיווחים, לוחמי ווילאית סיני קיבלו טיפול רפואי בעזה. (Times of Israel, Algemeiner, Ynet News).

היחסים בין חמאס לווילאית סיני החלו לעלות על שירטון בשנת 2017. חמאס הסכים להגביר את נוכחותו הביטחונית לאורך גבול סיני-עזה כחלק מהסכם פיוס עם ממשלת מצרים. בחודש יוני החל חמאס לבנות אזור חיץ לאורך הגבול כדי להפחית את ההברחות בתמורה לכך שמצרים תשחרר את סגירת גבול עזה ותספק חשמל לרצועה. באוגוסט, מחבל מתאבד של דאעש נהרג ע”י כוח של משמר הגבול של חמאס ברצועת עזה בפיגוע ההתאבדות הראשון שכוון לחמאס. בינואר 2018 פרסמה ווילאית סיני סרטון שבו הוציאה להורג את אחד מחבריה שהואשם בהברחת נשק לחמאס. יליד עזה ואיש הדת של דאעש בסיני המזוהה כאבו קאסם אל-מקדיסי (Abu Kazem al-Maqdisi) קרא לחסידי דאעש לתקוף את חמאס בשל כישלונותיו למנוע את הכרת ארה”ב בירושלים כבירת ישראל. (United Press International, Times of Israel, Times of Israel).

לוב

חברי האחים בלוב פי הדיווחים, הצטרפו למחנות האימונים של דאעש ואל-קאעידה. על פי דו”ח חדשות של ינואר 2016, צעירים של האחים מקבלים בין 150 ל-250 דולר ליום כדי לקחת חלק במחנות האימונים בלוב. (Al-Bawaba).

האחים המוסלמים ואל-קאעידה

תפקידה של האחים כגשר לארגונים הג’יהאדיים נראה אולי הכי בולט בקשרי הקבוצה לאל-קאעידה. ארצות הברית דיווחה על  השייח’ עבד אל-מג’עד אל-זינדאני (Abd al-Majeed al-Zindani) בשנת 2004, למשל, את על “היסטוריה ארוכה של עבודה עם בן לאדן, המשמש כאחד ממנהיגיו הרוחניים”. אל-זינדאני הוביל גם את המפלגה הפוליטית של האחים אל-איסלאה (al-Islah) בתימן. (U.S. Congress, U.S. Department of the Treasury).

Abd al-Majeed al-Zindani

הרשויות האמריקאיות עצרו את מוחמד ג’מאל ח’ליפה (Mohammad Jamal Khalifa) בשנת 1994 בקשר לפיגוע מרכז הסחר העולמי ב-1993. לדברי ממשלת ארה”ב, הוא גם היה מנהיג בכיר באחים. מאוחר יותר הוא הפעיל ארגון צדקה בפיליפינים שהוציא לכאורה כסף לקבוצת אבו סייאף (Abu Sayyaf) וגם הלבין כספים עבור בן לאדן. הוא חוסל בשנת 2007. (U.S. Congress).

Mohammad Jamal Khalifa

האחים תמכו גם ביצירת בנק אל טאקווה (Al Taqwa) באיי בהאמה בשנת 1988. ממשלת ארה”ב חשפה כי הבנק תמך בארגוני טרור כמו חמאס, חזית ההצלה האיסלאמית ואל-קאעידה. על פי האוצר האמריקאי, הבנק סיפק “מסגרת אשראי חשאית” למקורב של בן לאדן. הממשלה האשימה את מנהל הבנק, יוסף נאדה (Youssef Nada), במתן סיוע כספי לאל-קאעידה ולבן לאדן. (U.S. Department of the Treasury).

מוחמד באדי (Mohammed Badie), המדריך הרוחני העליון של האחים, נתן דרשה בשנת 2010 המקבילה להצהרת אל-קאעידה משנת 1996 המכוונת למערב. ספציפית, באדי הכריז שהתנגדות באמצעות “ג’יהאד והקרבה ועל ידי גידול דור ג’יהאדי שרודף מוות בדיוק כפי שהאויבים רודפים חיים” היא “הפתרון היחיד נגד היהירות והעריצות הציו-אמריקאית”. עוד הכריז כי ארצות הברית “חווה כעת את תחילת סופה, ומתקדמת לקראת מותה”. בית משפט במצרים גזר על בדיו מוות בשנת 2015 על תכנון פיגועים נגד מצרים, אם כי גזר הדין בוטל מאוחר יותר. (U.S. Congress, BBC News, Business Standard).

Mohammed Badie

דוגמאות אלו הובילו בנובמבר 2015 להעלאת חוק המכניס את האחים המוסלמים כארגון טרור בשני בתי הקונגרס. הצעת החוק קראה לארצות הברית להכריז על האחים כארגון טרור ופורטו בו חברי האחים לשעבר שהמשיכו להצטרף לאל-קאעידה ואחר כך הוגדרו כטרוריסטים על ידי ארצות הברית. (U.S. Congress).

כמה מהמנהיגים המפורסמים ביותר של אל-קאעידה עברו גם הם דרך האחים.

אוסאמה בן לאדן (Osama bin Laden)

חבר האחים לשעבר המפורסם ביותר שהצטרף לאל-קאעידה הוא מייסד הארגון, אוסאמה בן לאדן. בן לאדן השתייך לקבוצת האחים בחצי האי ערב, יחד עם  השותף של אל-קאעידה איימן אל-זוואהירי.

בהודעה מאפריל 2011 שנשלחה שבוע לפני מותו, אמר בן לאדן כי קבוצות כמו האחים קוראות רק ל”חצי פתרונות”, אך ישנם זרמים סלפיים בתוך הקבוצה המכירים את האמת. בן לאדן ניבא כי האחים יתיישר את עצמם עם הג’יהאדיזם האלים של אל-קאעידה, ואמר כי “חזרת האחים ודומיהם לאסלאם האמיתי היא עניין של זמן”. (Long War Journal).

לאחר מותו של בן לאדן בשנת 2011, פרסמה האחים במצרים הודעה המתייחסת לבן לאדן את התואר “השייח” המכובד. האחים שיבחו גם את “ההתנגדות” באפגניסטן ובעיראק, וזיכו את בן לאדן. (Atlantic, Long War Journal).

איימן אל-זוואהירי (Ayman al-Zawahiri)

איימן אל-זוואהירי ייסד יחד עם אוסאמה בן לאדן את אל-קאעידה בשנת 1988. כמה שנים קודם לכן, הצטרף לאחים המוסלמים שהוצאו אז מחוץ לחוק כשהיה נער במצרים, שבגינו הוא נעצר בגיל 15. אל-זוואהירי המשיך להיות חבר באחים המוסלמים. לאחר מכן חבר לג’יהאד האסלאמי המצרי (EIJ) בשנת 1973, והוא נעצר עם חברים אחרים ג’יהאד האסלאמי המצרי בשנת 1981 בגין רצח הנשיא אנואר א-סאדאת. אל-זוואהירי הוא מנהיג לשעבר של הג’יהאד האסלאמי המצרי, שהתמזגה עם אל-קאעידה בשנת 2001. (U.S. Department of State, BBC News).

אל-זוואהירי גינה את ההתגרות של ממשלת מצרים באחים המוסלמים. העיתון המצרי “אל-ווטן (El-Watan)” דיווח על שיחות בין נשיא מצרים לשעבר מוחמד מורסי לבין אחיו של אל-זוואהירי, מוחמד אל-זוואהירי (Muhammad al-Zawahiri). על פי שיחות אלה, בעוד הנשיא, מורסי על פי החשד שיתף פעולה עם אל-זוואהירי לשחרר מחבלים מבתי הכלא במצרים על מנת לזכות בתמיכה באחים. (Daily News Egypt, Jerusalem Post)

ח’אלד שייח ‘מוחמד (Khalid Sheikh Mohammed)

לאחים הייתה השפעה עמוקה על פעיל אל-קאעידה ועל המוח של  שייח’ ח’אלד מוחמד (Khalid Sheikh Mohammed) ב-11 בספטמבר, כך עולה מפרופיל 2011 ב”ניו יורקר” .

משפחתו של מוחמד עברה לכווית מפקיסטן בשנת 1950. הוא נולד בכווית בשנת 1965. לאחר שאביו נפטר כעבור ארבע שנים, אחיו של מוחמד לקחו אחריות על חינוכו. האחים המוסלמים לא היו חוקיים מבחינה טכנית בכווית, אך הממשלה אפשרה לה לפעול על מנת לשמור על השליטה. מוחמד צפה באחיו הגדול זאהד (Zahed) הופך למנהיג בסטודנטים של האחים באוניברסיטת כווית. בעקבות אחיו החל מוחמד להשתתף במחנות בניהול האחים בגיל 16. שם למד על האידיאולוגיה של הקבוצה ועל אחד האידיאולוגים המפורסמים ביותר שלה, סייד קוטב. על פי הדיווחים, הוא התאהב בתורתו האנטי-מערבית והג’יהאדיסטית של קוטב.

לאחר התיכון, מוחמד בשנת 1984 המשיך ללמוד הנדסה בארצות הברית. על פי הדיווחים, הוא פיתח סלידה מהאמריקאים בזמן לימודיו בצפון קרוליינה, בהתחשב בהם כעם גזעני. לדברי אחד ממוריו של מוחמד בכווית, הוא חזר מארצות הברית בשנת 1986 משוכנע שאמריקה שונאת ערבים בגלל יחסי המדינה עם ישראל.

זמן קצר לאחר שחזר לכווית, הלך מוחמד בעקבות אחיו לפקיסטן שם עבדו על מאמצי סיוע במלחמה. זה היה בפשוואר שבפקיסטן, שם בא מוחמד במגע עם אוסאמה בן לאדן ואיימן אל-זוואהירי, מנהיגי אל-קאעידה העתידיים. דרכיהם התחלקו מאותה נקודה, אך מוחמד ובן לאדן יחדשו את מערכת היחסים שלהם בשנת 1996, שלוש שנים לאחר שאחיינו של מוחמד רמזי יוסף (Ramzi Yousef) הכין את ההתקפה הראשונה על מרכז הסחר העולמי.

יוסף נתן השראה למוחמד לקחת חלק פעיל בתכנון התקפות נגד ארצות הברית. כאשר מוחמד ובן לאדן נפגשו שוב בשנת 1996, הם החלו להניח את התשתית להתקפות ה-11 בספטמבר.(New Yorker, Long War Journal, 9/11 Commission Report, pp. 145-150).

האחים המוסלמים וחזית נוסרה

השותפה לשעבר של אל-קאעידה בסוריה, חזית נוסרה (Nusra Front), היא קבוצת מורדים שקמה במטרה להחליף את ממשלת הנשיא בשאר אל-אסד במשטר אסלאמיסטי. מנהיג חזית נוסרה, אבו מוחמד אל-גולני (Abu Muhammad al-Golani), מתח ביקורת כלפי האחים המוסלמים בשל סטייה מתורות האסלאם המסורתיות, אך חזית הנוסרה הכניסה עקרונות באמצעות חומרים מהאחים בתוכנית האינדוקטרינציה הדתית של הקבוצה. (National).

בשנת 2014 בחרו האחים הסורים את מוחמד חקמת ואליד (Mohammad Hekmat Walid) לכהונה של ארבע שנים כמנהיג הקבוצה. במהלך ראיון במאי 2015 לאל ג’זירה, סירב וואליד לגנות בפומבי את חזית נוסרה או דאעש כקבוצות טרור. הוא כינה את אל-אסד ומשטרו “המחבלים הגדולים ביותר” בסוריה. וואליד גם גינה את העבודה נגד הטרור של הקואליציה הבינלאומית בסוריה כ”סלקטיבית”, כמו גם “חשודה ומבלבלת”. (Al Jazeera).

האחים המוסלמים הגנו על חזית נוסרה בשנת 2012 לאחר שארצות הברית תייגה את הקבוצה כארגון טרור. פארוק טאפור (Farouk Tayfour), אז סגן מנהיג האחים המוסלמים הסורים, כינה את הכינוי “שגוי ונחפז מדי” בהתחשב במה שהוא כינה “האווירה האפורה” באותה תקופה בסוריה. לדברי טייפור, העם הסורי רואה בחזית נוסרה הגנה אמינה נגד “הצבא הסדיר וכנופיות אסד”. (Reuters).

בשנת 2016, חזית נוסרה שינתה רשמית את שמה לג’בהת פתח א-שאם (Jabhat Fatah al-Sham) ויתרה על כל קשר רשמי עם אל-קאעידה. סיעת האחים המוסלמים בסוריה שיבחה את ההחלטה כצעד לקראת הפיכת המהפכה הסורית ל”מקומית באמת”. בשנה שלאחר מכן שיבח גולני את האידיאולוגיה המשותפת של אל-קאעידה והאחים. למרות שהם עשויים להיות שונים בטקטיקה שלהם, שתי הקבוצות שואבות את האידיאולוגיות שלהן מאותם מקורות, אמר גולני לאל ג’זירה. (Ikhwanweb, Arab News).

האחים המוסלמים ואיראן

האחים המוסלמים הסונים והרפובליקה האיסלאמית השיעית באיראן אינם נראים כבני ברית טבעיים במבט ראשון. הם גם לא מקיימים יחסים פורמליים. אמנם לאחים ולממשלת איראן אין קשרים ארגוניים, אך יש להם קשרים אידיאולוגיים. האחים השפיעו על יצירת הרפובליקה האיסלאמית ומנהיגיה.

בשנת 1946, הסטודנט לתיאולוגיה איראנית Mojtaba Mir-Lohi, הלא הוא Navvab Safavi, הקים את ארגון Fedayeen-e-Islam, “ארגון החברה האסלאמית”. הקבוצה ביקשה לטהר את איראן על ידי חיסול מה שנחשב בעיני אנשים לא טהורים. על פי הדיווחים, Fedayeen-e-Islam התבססה על ניזאם אל-ח’אס (Nizam al-Khaas) (“המכשיר הסודי”), הפלג החמוש המחתרתי של האחים במצרים האחראי למספר חיסולים. בשנות החמישים נפגש ספאווי עם אידיאולוג האחים סייד קוטב, שהזמין את ספאווי לביקור במצרים ובירדן. שם פגש ספאווי מנהיגים אחרים של האחים המוסלמים. ספאווי יציג מאוחר יותר את רוחולה חומייני בפני האחים המוסלמים. ספאווי הוצא להורג בשנת 1956, אך הוא השפיע בהצלחה על המהפכה העתידית לפני מותו. מאוחר יותר תמך Fedayeen-e-Islam בהשראת האחים את חזונו של ח’ומייני לגבי רפובליקה אסלאמית באיראן במהלך שנות השבעים, וחבריה הפכו לחיילים של הממשלה לאחר המהפכה האיראנית ב -1979. (Jewish Chronicle, TRAC, Al Arabiya, Al Jazeera, Al Jazeera).

המנהיג העליון הנוכחי של איראן, עלי חמינאי, שמע את ספאווי מדבר בבית הספר שלו כנער. חמינאי ייחס לזכותו של ספאווי את עיסוקו בפוליטיקה כשהחל לתמוך באידיאולוגיה של תנועת Fedayeen-e-Islam. חמינאי המשיך ותרגם שני ספרים של ספרי קוטב לפרסית. (Comparative Strategy, Journal of Islamic and Muslim Studies, Khamenei.ir, European Eye on Radicalization).

למרות חילוקי הדעות בין השיעים והאחים הסונים, האחים המוסלמים תמכו ברעיון המהפכה האיראנית של ח’ומייני ב-1979 כהגשמת מטרתם של מדינה אסלאמית. לקראת חזרתו של ח’ומייני לאיראן, האחים שלחו נציגים מפקידיה העולמיים לפריז כדי לברך אותו על הפופולריות של המהפכה בהצלחה. בשנת 1982 אמר מנהיג האחים עומר טלמסאני (Umar Telmesani) כי האחים תומכים בח’ומייני מבחינה פוליטית, אם כי הסונים והשיעים נותרו חלוקים מבחינה דתית. ממשלתו של חומייני ביצעה קומץ פתיחות כלפי האחים. איראן של חומייני הוציאה ב-1984 בול דואר לציון הוצאתו להורג של קוטב ב-1966. בשנת 1988 שחררה ממשלתו של חומייני באופן חד צדדי שבויי מלחמה מצריים שלחמו לצד עיראק במלחמת איראן-עיראק לבקשת מנהיג האחים שייח’ מוחמד גזאלי (Shaikh Muhammad Ghazzali). (Al Arabiya, TRAC, Khamenei.ir, Washington Institute for Near East Policy, European Eye on Radicalization).

האחים המוסלמים וחומייני אימצו את מרכזיותו של האסלאם לפוליטיקה ולמשל. ובעוד האחים ואיראן נותרו חלוקים לפי קווים של כתות, האחים הכירו בשלב מוקדם בחזונו של ח’ומייני כמימוש המטרה שהם קידמו זה מכבר. האידיאולוג של האחים המוקדמים אבול עלא מודודי (Abul Ala Maududi) הצהיר בשנת 1939 כי “האיסלאם אינו רק אמונה דתית או מתחם… אלא מערכת מקיפה החושבת להשמיד את כל המערכות העריצות והרוע בעולם”. הרעיון של ח’ומייני על ווילאת-א-פאקיה (“אפוטרופסות המשפטן האיסלאמי”), המבוסס על פילוסופיה שיעית מהמאה התשיעית, הציג את הרעיון של משפטן אסלאמי בעל סמכות גבוהה על התחומים הפוליטיים והדתיים של איראן על מנת להבטיח עמידה בדתיים חוֹק. (Al-Islam, Hudson Institute, Brookings Institution, Dawn, Muhammadanism).

אידיאולוגיות משותפות

אל-קאעידה, דאעש והמשטר האיראני קמו בהשראת האידיאולוגיה המרכזית של האחים המוסלמים. דאעש צמח מאל-קאעידה בעיראק ומייסדי אל-קאעידה היו תלמידי אידיאולוגים של האחים המוסלמים הראשונים, כגון התיאורטיקן סייד קוטב. כתוצאה מכך, קבוצות קיצוניות אלימות דוגמת דאעש משתמשות באידיאולוגיה המרכזית של האחים המרכזית, וממנה עשו פרשנויות לטרור שלהם, כך לדברי המצרי מוחמד מוכתר גומא (Mohamed Mokhtar Gomaa). האנליסט הירדני פהמי ג’דאנה (Fehmi Jadaane) סבור גם כי האידיאולוגיות של דאעש והאחים הן ביסודן אותו דבר. בעוד המהפכנים באיראן נקטו טקטיקות שונות מאשר האחים או אל-קאעידה, ההשפעה האידיאולוגית של האחים קיימת גם בקרב מייסדי המהפכה האסלאמית. (Seventh Day, MEMRI, Jerusalem Post, Telegraph).

סייד קוטב (Sayyid Qutb)

סייד קוטב (1906-1966) היה תיאורטיקן מוביל של האחים המוסלמים שיצירותיו עוררו השראה למגוון אסלאמיסטים אלימים, כולל אוסאמה בן לאדן ואיימן אל-זוואהירי. מבקרים מערביים תייגו את קוטב כאבי הפונדמנטליזם האיסלאמי המודרני. על פי דו”ח הוועדה מ-11 בספטמבר, לקוטב היה “השפעה אינטלקטואלית חזקה במיוחד” על בן לאדן. בספרו “האבירים תחת דגל הנביא” שיבח מנהיג אל-קאעידה איימן אל-זוואהירי את קוטב על שהתחיל את התנועה הג’יהאדיסטית. באיראן, קוטב מוזכר בהרחבה על ידי אלה שימשיכו לבנות ולתמוך במהפכה של חומייני. שכתב בכתב העת למחקרים אסלאמיים ומוסלמים יוסוף אונאל (Yusuf Unal), כינה את קוטב כ”דמות משפיעה” בקרב המהפכנים האיראנים. כתביו של קוטב מילאו “תפקיד מכשיר בעיצוב שיח האסלאמיזם באיראן הטרום-מהפכנית”. (New Yorker, Guardian, 9/11 Commission Report, p. 56, Al Arabiya, Journal of Islamic and Muslim Studies).

כתביו של קוטב על האיסלאמיזם הם מהפופולריים ביותר בעולם המוסלמי (הרדיקלי). קוטב כתב כי האיסלאם הוא “מרד נגד כל מצב אנושי שבו ניתנת ריבונות או אלוהות, לבני אדם”. קוטב האמין שהאסלאם פירושו להשיב את סמכותו של אלוהים כלפי האדם. הוא דחה את החילוניות המערבית והאמין שמדינת מצרים המודרנית אינה איסלאמית. במהלך לימודיו באמריקה בין 1948 ל-1950, קוטב נרתע ממה שהוא ראה כגנות אמריקאית. הוא תיאר כנסיות כ”מרכזי בילוי ומתקני שעשועים מיניים”. הוא ראה את כל התרבות האמריקאית מושחתת, בלתי צודקת, גזענית, חומרית ופנויה מבחינה מוסרית. הוא גם תיעב את ההכרה של אמריקה במדינת ישראל החדשה. (Guardian, Jamestown Foundation, 9/11 Commission Report, p. 51).

כתביו של קוטב הרחיבו את מושג הג’יהילייה (jahiliyya), המשמש לתיאור המצב הברברי, הבור לפני גילוי הנביא מוחמד. קוטב האמין שהעולם נמצא במצב של ג’אהיליה חדשה, וכי המוסלמים בכל מקום חיים בעיוורון ובורות כפי שהתרחשה הציוויליזציה בתקופה שלפני מוחמד. הוא טען כי המוסלמים חייבים לחזור לחיות במצב של “איסלאם טהור”, שהם יכולים להשיג רק על ידי ניהול אלים וג’יהאד נגד הלא-מאמינים. שתי יצירותיו המפורסמות ביותר, פי זילאל אל-קוראן (Fi Zilal al-Qur’an) (בצל הקוראן) ומעלים פיל-טאריק (Ma’alim fi’l-Tariq) (אבני דרך), נכתבו שניהם בכלא. השייח’ עומר עבד אל רחמן (Sheikh Omar Abdel Rahman), הידוע גם בשם “השייח העיוור”, השתמש באבני דרך כהשראה להטפתו. רחמן מרצה מאסר עולם בארצות הברית באשמת טרור. (Guardian, Jamestown Foundation, New York Times, 9/11 Commission Report, pp. 51, 72).

קוטב האמין כי לאנושות יש אפשרות לבחור בין ג’אהיליה לאיסלאם. הוא גם האמין שלא תהיה דרך ביניים בין השניים – שהאסלאם מייצג את אלוהים בעוד שג’אהיליה מייצג את השטן. שנים לאחר מכן, בן לאדן יסתכל על דעותיו של קוטב כדי להצדיק את ההתקפות האלימות של אל-קאעידה כהגנה מפני אויבי האסלאם, ובראשן ארצות הברית. (9/11 Commission Report, p. 51).

קוטב נתלה בגלל רטוריקה קיצונית וניסיון חיסולו של נשיא מצרים ג’מל עבד אל נאצר (Gemal Abdel Nasser) ב-29 באוגוסט 1966. תורתו עוררה השראה לחברי האחים שהמשיכו להקים קבוצות כגון אל-גמאעא אסלאמיה (al-Gama’a al-Islamiyya) והג’יהאד האסלאמי המצרי (Egyptian Islamic Jihad) (EIJ) בשנות השבעים והשמונים. ה-EIJ התמזג עם אל-קאעידה בשנת 2001.

את ההשפעה של קוטב אפשר לראות גם מחוץ לתחום האחים המוסלמים. לדברי חבר מייסד באל-גמאעא אל-אסלאמיה, “קוטב השפיע על כל המתעניינים בג’יהאד ברחבי העולם האיסלאמי”. אל-זוואהירי אמר כי “קריאתו של קוטב לנאמנות לאחדותו של אלוהים ולהכיר בסמכותו ובריבונותו הבלעדית של האל היא הניצוץ שהצית את המהפכה האיסלאמית נגד אויבי האסלאם בבית ומחוצה לה. הפרקים העקובים מדם של מהפכה זו ממשיכים להתפתח יום אחר יום”. (New Yorker, Foreign Affairs, Council on Foreign Relations, BBC News, Gov.UK, His Own Words: A Translation of the Writings of Dr. Ayman al Zawahiri, p. 48).

הח’ליפות (The Caliphate)

המרכזי באידיאולוגיה האסלאמיסטית עומד המושג ח’ליפות, מדינה הנשלטת על ידי החוק האיסלאמי ובראשה אדם שנמשח כח’ליף (יורש תרתי משמע), הנחשב לצאצא של הנביא המוסלמי מוחמד. הח’ליפות האסלאמית האחרונה התפרקה בשנת 1924 עם פירוק האימפריה העות’מאנית והופעת מדינות הלאום השונות המרכיבות כיום את המזרח התיכון המודרני. מייסד האחים המוסלמים חסן אל-בנא (Hassan al-Bana) דחה את מדינות הלאום שנוצרו לאחר נפילת האימפריה העות’מאנית. במקום זאת הוא דגל בלאומיות פאן-ערבית ויצירת ח’ליפות אסלאמית אחת.

בעוד האחים, אל-קאעידה ודאעש מאמינים כל אחד בח’ליפות, הם שונים זה מזה בגישותיהם להשגת חזון משותף זה. (Time, Ikhwanweb, Ikhwanweb, Al Jazeera).

האחים המוסלמים מנסים “לבנות בסיס עממי המאמין במערכת האיסלאמית ומודע לרעיונות העיקריים שלה”. הכלים העיקריים של האחים לחולל שינוי הם דעווה (הפצת האסלאם ללא-מוסלמים ברחבי העולם, באמצעים לא אלימים) והשתתפות פוליטית. בבחירות של מצרים בשנת 2012, למשל, האחים המוסלמים נהנו מתמיכה מהעם בגלל הדעווה שנבנה מעשרות שנים של מתן שירותים חברתיים כדי לזכות בנשיאות מצרים. (Ikhwanweb, Ikhwanweb, Middle East Political Science, Al Jazeera).

אל-קאעידה מאמין שח’ליפות אסלאמית עולמית תסייע למוסלמים לחזור לשיטות האיסלאם של הדור הראשון של המנהיגים המוסלמים. אל-קאעידה מאתגרת את מה שהיא רואה בהגמוניה העולמית של המערב באמצעות “ג’יהאד הגנתי”, כדי להגן על אדמות מוסלמיות מפני “מסע הצלב החדש שהובילה אמריקה נגד האומות האיסלאמיות …”. פתווה של אוסאמה בן לאדן מ-1996 תיאר את מטרות אל-קאעידה לאחד את המוסלמים בשריעה, להסיר את הנוכחות האמריקאית מארצות הקודש האסלאמיות ולתקן עוולות של “הברית הציונית-הצלבנית”. (Congressional Research Service, PBS Newshour).

בשנת 2005, מקורות תקשורת חשפו את התוכנית הגדולה של אל-קאעידה ל-20 שנים להשגת מטרה זו. התוכנית החלה ב”שלב ההתעוררות “בין השנים 2000 ל-2003, שקראה להתקפה מאסיבית על ניו יורק כדי לדחוף את ארה”ב להגיב. בשלב הבא יגיע שלב הלחימה הישירה בין 2003 ל-2006, ואחריו הגברת הפעילות של אל-קאעידה במזרח התיכון ומאמצים להפיל משטרים ערבים. לאחר מכן, על פי תכנית זו, אל-קאעידה תכריז על ח’ליפות בין השנים 2013 ל-2016 (Long War Journal, Al-Akhbar English).

אף שאל-קאעידה הצליחה בחלק מהשלבים הללו-כמו פיגועי 11 בספטמבר ועיסוק כוחות ארה”ב באפגניסטן-דאעש עקף את מסגרת הזמן של אל-קאעידה. אל-קאעידה תחת בן לאדן תפס את הקמת מדינה אסלאמית כיעד ארוך טווח משני למטרה המיידית של הפלת אמריקה. (Long War Journal, Al-Akhbar English).

מסמכים שנמצאו ממתחם בן לאדן בפקיסטן מראים כי הוא סבור כי ההפלה של ארצות הברית חשובה יותר מאשר יצירת ח’ליפות אסלאמית. קשיי הממשל היומיומי ושמירה על תמיכה עממית בח’ליפות עניינו בן לאדן. במכתב אחד כתב בן לאדן כי על אל-קאעידה לוודא שהוא יכול לשלוט במדינה לפני שיקים אותה. לשם כך, הוא האמין שאל-קאעידה תחילה צריכה לנצח את האויב הראשי שלה: אמריקה. “למרות שהצלחנו למצות ולחסוך מבחינה צבאית וכלכלית ולהחליש את האויב הגדול ביותר שלנו לפני ואחרי האחת עשרה, האויב ממשיך להחזיק ביכולתו להפיל כל מדינה שאנו מקימים”, כתב. (Bloomberg News, CNN, Office of the Director of National Intelligence).

אל-קאעידה גינתה גם את הכרזת דאעש על ח’ליפות “מבלי להתייעץ עם המוסלמים”. אל-זוואהירי יצא נגד דאעש על כך שלא תיאם את הח’ליפות שלו עם קבוצות ג’יהאדיסטיות אחרות באמצעות בתי משפט שריעים, שאותם כינה “השיטה הנבואית”. (ABC News, Long War Journal).

דאעש הודיע ​​על הקמת הח’ליפות ביוני 2014, והכריז כי ללא מימוש של ח’ליפות “כל הכוח הוא פשוט מלכות, שליטה וממשל עולמי, מלווה בהרס, שחיתות, עוול, כפיה ופחד, והשפלה וירידה של בני אדם. לרמה של בעלי חיים”. למרות שדאעש איבד את האחוז הטריטוריאלי האחרון שלו בעיראק ובסוריה עד מרץ 2019, הקבוצה הקימה את מה שהיא מכנה מחוזות מחוץ לסוריה ועיראק כחלק ממטרתו להרחיב את הח’ליפות. (Foreign Affairs, International Business Times, CNN, Dabiq).

מבחינת איראן, הרעיון של מדינה אסלאמית אינו תיאורטי. חומייני ראה לראשונה מדינה איסלאמית באיראן כבר בשנת 1941 בספרו “חשיפת המסתורין” . רק מדינה “מכוונת ומאורגנת על פי החוק האלוהי” תהיה מקובלת על אלוהים, כתב. שלא כמו במדינות החזות של אל-קאעידה ודאעש, הרפובליקה האיסלאמית של חומייני לא בהכרח הייתה צריכה להיות מנוהלת על ידי אנשי הדת. ובכל זאת, כתב, יהיה צורך בפיקוח פקידותי על מנת להבטיח עמידה בחוק הדתי. (New York Times).

כאן שוב שאב חומייני השפעה מהאחים המוסלמים. הפיקוח הפקידותי שחומייני חזה הדהד את כתביו של קוטב שאסור לאפשר לאנשים לעשות בחירות בניגוד לאלוהי. “אלוהים הקים את הרפובליקה האיסלאמית”, כתב חומייני בחשיפת המסתורין. אז בעוד שהאחים המוסלמים קידמו במידה רבה מתודולוגיה איטית ואסטרטגית להשגת הח’ליפות באמצעות הקלפי במדינות קיימות, ח’ומייני התנה את חסידיו לפעול בנחישות להוצאת מדינה אסלאמית בתוך איראן באמצעות מהפכה. ככל שחומייני ביסס את חזונו בשנות השישים, הוא פיתח מנגנונים לפיקוח פקידותי על השלטון והפך את האמונה הדתית לעיקרון ליבה של כל היבט של המדינה האסלאמית דאז שלו. חומייני גיבש את השליטה הפקידותית בממשלת איראן הצעירה לאחר המהפכה. (New York Times, Inside the Brotherhood, p. 173-174, Islamic Parliamentary Research Center).

פוטנציאל לבריתות

בינואר 2016 העיתון הערבי דיווח בלונדון Asharq al Awsat כי דאעש, אל-קאעידה והאחים המוסלמים דנים בהקמת מועצת השורה (מנהיגות) בלוב. העיתון דיווח כי דיונים על ברית נובעים מכך שהקבוצות רוצות להעביר מסר של התנגדות משותפת של האיסלאמיסטים בלוב לממשלת האחדות הלובית. על פי הדיווחים, חברי האחים המוסלמים בלוב קיבלו משכורות יומיות על הצטרפותם לדאעש ולמחנות האימונים של אל-קאעידה. (Asharq al Awsat).

במאמר של חודש מרץ 2016 שפורסם בForeign Affairs , העלה הסופר ברוס הופמן (Bruce Hoffman) כי אל-קאעידה ודאעש עלולים להתקדם לקראת מיזוג בשל אידיאולוגיות משותפות ושכנוע משותף כי המוסלמים צריכים להתאחד כאשר הם מאוימים. בספטמבר 2015 פרסם איימן אל-זוואהירי הצהרה כי “אם תתקיים לחימה בין הצלבנים, הצרפתים והחילונים, עם כל קבוצה מהמוסלמים ומהמוג’אהדין, כולל קבוצת אבו בכר אל-בגדאדי ואלו עם אלו, אז הבחירה היחידה שלנו היא לעמוד עם המוג’אהדין המוסלמי …” (Foreign Affairs, CNN).

אל-קאעידה הגיע גם אל האחים המוסלמים. על פי הדיווחים, מנהיגי שתי הקבוצות קיימו פגישות באוקטובר 2013 בירדן. הם דנו לכאורה בתוכניות להתחיל להעביר את לוחמי אל-קאעידה הסורים והעיראקים למצרים כדי להתנגד לממשלה החדשה בראשות הצבא, שהדיחה כמה חודשים קודם לכן את האחים המוסלמים שנבחרו בכוח פוליטי. פגישות אלה לא הביאו לקשרים רשמיים בין שתי הקבוצות, אך מנהיג אל-קאעידה איימן אל-זוואהירי-ששבח באופן קבוע את האידיאולוג של האחים המוסלמים סייד קוטב-הגיע להגנת האחים על הבמה הבינלאומית. בשנת 2018, נסיך הכתר הסעודי מוחמד בן סלמאן התחייב לתוכנית החדשות האמריקאית 60 דקות שסעודיה תסלק כל שריד אחרון של אידיאולוגיה של האחים המוסלמים מבתי הספר שלה. אל-זוואהירי הוציא הקלטת שמע המאשימה את סעודיה וארצות הברית בכך שהם פועלים יחד לשכתוב ההיסטוריה האיסלאמית. עוד הוא קרא לכל המוסלמים להתאחד ולמקד את מרצם בלחימה בארצות הברית. (Jerusalem Post, The National).

ביוני 2017 ניתקו סעודיה, בחריין, איחוד האמירויות והמצרים את היחסים עם קטאר, תוך התייחסות לתמיכה קטרית באחים המוסלמים ובקבוצות טרור אחרות. המדינות ייעדו גם כמה אנשים הקשורים לאחים המוסלמים היושבים בקטאר, כולל האידיאולוג של האחים המוסלמים יוסוף אל-קראדאווי (Yusuf al-Qaradawi). בתגובה פרסם אל-קאעידה סרטון בשם “המסכה נפלה”, וגינה את הפעולות נגד קטאר והאחים המוסלמים. עיתון אל-קאעידה אל-מסרה (Al-Masra) האשים את ההפסקה הדיפלומטית ברוגז הערבי בתמיכת קטאר באחים ובמעורבות המדינה בתימן. על פי הדובר של AQAP (אל-קאעידה בחצי האי ערב), ח’אלד בטארפי (Khalid Batarfi) כינה את הסנקציות “מלחמה נגד האיסלאם והמוסלמים” של “עריצים”. (Al Arabiya, India.com).

שר ההקדש המצרי, מוחמד מוכתר גומא (Mohamed Mokhtar Gomaa), סבור כי יש להפריד בין האסלאם לעניינים פוליטיים. גומא כינה את שנת השלטון של האחים המוסלמים “הגרועה ביותר” בהיסטוריה המודרנית של מצרים. הוא הזהיר בשנת 2014 כי דאעש והאחים המוסלמים הולכים לקראת ברית רשמית, וחזה כי מנהיגי האחים המוסלמים ששוחררו לאחרונה מבתי כלא מצריים יקימו קבוצות אלימות אשר “יסיתו מקטאר, ישתפו קשר מלוב, יגייסו את הארגון הבינלאומי [של האחים המוסלמים] בטורקיה ויכרתו ברית עם המדינה האיסלאמית [דאעש] “. (Seventh Day, Arab Daily News, Daily News Egypt).

בהתחשב בעוצמת המחלוקת בין הפילוסופיה הסונית לשיעית, לא סביר שאיראן והאחים המוסלמים יעשו שיתוף פעולה רשמי כלשהו. עם זאת, מנהיגי האחים המוסלמים הפגינו התפעלות מהרעיון של המהפכה האיראנית. בינואר 1982 פירט מנהיג האחים המוסלמים עומר טלמסאני (Umar Telmesani) בתקשורת המצרית “כי על אף שנותרו פערים דוקטרינריים גדולים בין הסונים לשיעים, עדיין האחים המוסלמים תומכים בח’ומייני מבחינה פוליטית, מכיוון שעם מדוכא הצליח להיפטר משליט מדכא ולהשיב לעצמו את חירותו”. בינואר 2009 אמר מנהיג האחים המוסלמים מוחמד מהדי עאקף (Muhammad Mahdi Akef) לסוכנות הידיעות מאהר כי האחים המוסלמים “תומכים ברעיונות ובמחשבות של מייסד הרפובליקה האיסלאמית”. עקף שיבח את “המשך יחסו של האחים המוסלמים כלפי הלחימה בכיבוש”. (Washington Institute for Near East Policy).

גישה משותפת זו הביאה לקשור המבצעי הגדול ביותר של איראן לאחים המוסלמים: תמיכה איראנית בשולחן האחים המוסלמים של חמאס. איראן סיפקה לארגון הטרור העזתי נשק, הכשרה וכסף. למרות שחמאס הוא ארגון סוני בעיקר, התמיכה של איראן חרגה מהפלג השיעי-סוני המבוסס על אויב משותף = ישראל. איראן סיפקה תמיכה כספית וצבאית במהלך מסע פיגועי ההתאבדות של חמאס במהלך האינתיפאדה השנייה ולארסנל הרקטות של חמאס. לאחר ניצחון הבחירות של חמאס בבחירות הפלסטיניות בינואר 2006, איראן ציידה את חמאס בסיוע כלכלי וצבאי של 23 מיליון דולר בחודש, כולל הוצאות ממשל. באוגוסט 2017 המנהיג הפוליטי של חמאס בעזה, יחיא סינוואר כינה , את איראן “התומכת הגדולה ביותר מבחינה כלכלית וצבאית” של חמאס. סינוואר כינה את התמיכה הצבאית האיראנית בחמאס כ”אסטרטגית”, אמר לעיתונאים כי איראן מסייעת לחמאס בבניית “כוחה הצבאי כדי לשחרר את פלסטין”. ייתכן שחמאס ויתר מאז על קשריו עם האחים המוסלמים אך קשרים אלה מעולם לא היוו מכשול לתמיכה האיראנית בקבוצה. (United Against Nuclear Iran, Telegraph, BBC News, Times of Israel).

למרות הפער האידיאולוגי שלהם, איראן והאחים המוסלמים התקרבו עד כדי איחוד. מצרים ואיראן חידשו את המגעים הדיפלומטיים במהלך כהונת הנשיא מוחמד מורסי של האחים 2012-2013. מורסי ביקר באיראן בשנת 2012, לציון ביקור המדינה הראשון של מנהיג מצרי מאז ששתי המדינות ניתקו את היחסים בעקבות הסכם השלום של מצרים עם ישראל ב-1979. מחמוד אחמדינג’אד הפך אז לנשיא האיראני הראשון שביקר במצרים בתחילת 2013. אולם כאשר מורסי הופל מאוחר יותר באותה שנה, האייתוללות של איראן האשימו את הכניעות שלו לארצות הברית וישראל. (Washington Post, Radio Free Europe/Radio Liberty).

בשנת 2014, נציגי האחים המוסלמים וכוח קודס האיראני, הזרוע המבצעית של משה”מ נפגשו בטורקיה כדי לדון בברית נגד סעודיה. על פי גורם האחים המוסלמים שצוטט ברשת האיראנית של משרד המודיעין והביטחון האיראני שהודלף, השניים חלקו שנאה לסעודיה ודנו בהתאחדות נגד אויבם המשותף בתימן. בסופו של דבר התמוטטו השיחות בגלל חילוקי דעות בנוגע לטקטיקה ואסטרטגיה עולמית. הפגישה בטורקיה אולי הסתיימה בכישלון אך היא הוכיחה כי יש רצון – אם לא רצון עז – שהאחים המוסלמים ואיראן יתיישבו. (Intercept, New York Times).

סיכום

בשנת 1978, הקים רוחולה חומייני את הרפובליקה האסלאמית של איראן והגשים מטרה ארוכת שנים של האחים המוסלמים עם הקמת מדינה אסלאמית. למרות השינוי המוצלח של ח’ומייני באיראן באמצעות מהפכה, האחים המוסלמים נשארים מחויבים במידה רבה למימוש מטרתה באמצעות מעבר שליו יותר על ידי שינוי ממשלות וחברות קיימות מבפנים. מטרתו לצבור כוח חברתי ותמיכה נרחבת על מנת לבסס בסופו של דבר דומיננטיות פוליטית. אל-קאעידה מאמין שהמטרה המיידית היא להביס את האויב העיקרי של האיסלאם: אמריקה, שאחריה ניתן ליצור ח’ליפות. לשם כך היא זקוקה לכוח פיזי כדי להתעמת עם ארצות הברית והכוח הדתי – או הסמכות – כדי לעורר אחרים במטרה שלה. דאעש דורש כוח פיזי, פוליטי ודתי – או סמכות – כדי לשמור, להרחיב ולהצדיק את שטחו ולמשוך חסידים חדשים. איראן צברה את שלושתן, ואפשרה לה, בניגוד לדאעש, לשמור על המדינה הדתית המדכאת שלה באמצעות פחד ועוצמה צבאית והכל בפיקוח דתי.

האחים המוסלמים, אל-קאעידה, דאעש ואיראן יכולים לפעמים להיות יריבים נומינליים, המבוססים על חילוקי דעות טקטיים, אסטרטגיים ואידיאולוגיים. אך באמצעות שיתוף של אידיאולוגיה מרכזית, קבוצות אלה נשארות קשורות ביניהן ביסודן. שותפויות ושיתוף פעולה בלתי פורמליים תכופים יכולים להתפתח בקלות לתיאום ברמה גבוהה-בהתחשב באמונותיהם העמוקות ובמטרות המשותפות. איראן והאחים כבר ניסו – ולא הצליחו – להתאחד נגד אויבים הדדיים. ובעוד שהאחים המוסלמים ואיראן צפויים להישאר בנפרד בגלל הבדלים אידיאולוגיים, לא ניתן להתעלם מהשפעת האחים על התפתחותה של איראן המודרנית. אותה אמונה מרכזית משותפת בעליונות האסלאם ובצורך מדינה תיאוקרטית הנשלטת על ידי האיסלאם מהווה את ליבת כל הישויות הללו.