"אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ" – יום העָאשוּרָאא' . "המוסלמים צמים בכיפור?"

“אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ” – יום העָאשוּרָאא’
=======================

“המוסלמים צמים בכיפור?”

קוראים יהודים יקרים, לא רק אתם מתכוננים ליום העשירי של החודש הראשון (מקראית מדובר כמובן בחודש השביעי, כי ניסן הוא הראשון בתורה), גם המוסלמים. יום זה נקרא יום העָאשוּרָאא’.

בראשית ימי האסלאם היו מספר הנהגות שהנהיג הנביא הצעיר מֻחַמַּד. יש הרואים בהן ניסיון שלו לקרב ולצרף אליו את היהודים, המכירים כבר ברעיון הנבואה והאמונה באל אחד.

הדוגמה המוכרת ביותר היא כיוון התפילה הראשון באסלאם – ירושלים. ההחלטה נראית תמוהה יחסית בהתחשב בכך שהקשר היחיד של אנשי העיר מכה לאזור “סוריה רבתי”, שם נמצאת ירושלים, היה המסחר באותה תקופה.

דוגמה שאולי פחות מוכרת היא הצום הזמני – העָאשוּרָאא’ (Ashura). הנביא מֻחַמַּד קבע את היום העשירי של חודש מֻחַרַּם, החודש הראשון, כיום צום. על פי המסורת יום זה הוא מיוחד לבקש מהאל בקשות על הפרנסה ושאר חלומות המאמין. על פי החדית’, המקביל (יחסית) לתורה שבעל פה היהודית, נאמר כי זהו “יום של חסד שבו הציל אללה את משה ובני ישראל מאויביהם. לפיכך צם בו משה”. יש לזכור כי האסלאם רואה במשה כנביא מוסלמי.

עם ההגירה (אלהִגְ’רַה, Hijrah) ממכה לאלמדינה (שנת 622, אירוע מכונן מבחינת האסלאם) שם היו יהודים שדחו את נבואתו, ביצע הנביא מֻחַמַּד מספר שינויים. אחד השינויים היה העברת כיוון התפילה מירושלים למכה. אך בהקשר שלנו השינוי המשמעותי הוא הפיכת יום העָאשוּרָאא’ לצום רשות וקביעת כל חודש הרמדאן (Ramadan, תעתיק מדויק: רמצ’אן) כצום חובה.

צום העָאשוּרָאא’ הוא אמנם רשות, אך צריך לזכור שבעיני המאמין המוסלמי הנביא מֻחַמַּד הוא מודל לחיקוי, והנביא מֻחַמַּד צם את הצום הזה, כך שיש מיעוט שצם בו, על אף היותו רשות.

וכאן נכנס לנו אחד מעיקרי “הסושי”, המאבק הסוני-שיעי. לעומת הסונים (כ-85% מהאסלאם) שיציינו השבת את העָאשוּרָאא’ בלבד, השיעים יציינו את יום זה ויחיו איתו כאילו הם חיים בשנת 680. בשנה זו, בעשירי לחודש מֻחַרַּם, אירע האירוע המכונן בשיעה – “טבח כַּרְבַּלַאא'” (Karbala), בו נהרג חֻסֵין בן עלי (Hussein ibn Ali), נכדו של הנביא וראשו נשלח אל ארמון הח’ליפות (השלטון) האֻמַיי בדמשק.

מותו זעזע את העולם המוסלמי והשפיע מאוד על האמונה השיעית, שמאמינה כי חֻסֵין הלך לקרב אבוד מראש ובעצם בחר למות כביטוי לאהבתו לאסלאם ולאללה. בכך הפך לחֻסֵין להיות סמל להקרבה העצמית בשיעה ומכונה “אדון השהידים”.

עוד על קרב כַּרְבַּלַאא’ אפשר להעמיק מעט בטורי דאשתקד – https://www.facebook.com/aravimislam/photos/a.1340011282695136.1073741827.525245857505020/1346867165342881/?type=3&theater

קרדיט: נעם בנעט – חלון למזרח התיכון המתחדש.