חג' גדול ושטן קטן – עלייה לרגל בין משברים.

יהודים מצווים לעלות לרגל שלוש פעמים בשנה. לעומת זאת, המוסלמים מצווים לעלות לרגל לעיר מכה פעם אחת בחיי המאמין המוסלמי . עלייה לרגל מזכה את המאמין בתואר חאג’ (כן, כמו המופתי הירושלמי חאג’ אמין אלחֻסֵינִי). השבוע חלה מצוות החג’, העלייה לרגל לעיר מכה, שהיא אחת מחמשת עמודי האסלאם. בהמשכה ישנו החג הגדול, חג הקורבן (נקרא בערבית עִיד אלאַדְחַא, בתעתיק: אצ’חא), עליו ארחיב בהמשך.

מטרת העלייה לרגל היא חיזוק השוויון בין בני האדם בפני האל. כלומר בעלייה לרגל אין זה חשוב אם אתה מלך, נשיא או אדם מן השורה – כולם שווים בפני האל, דבר שבא לידי ביטוי בלבוש השווה לכולם – בגד האִחְרָאם. מטרה נוספת היא ביטוי הכניעה המוחלטת לאל, המקבילה אולי ל”אֲנָא עַבְדָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא” מתפילת בריך-שמיה ביהדות.

עוד מטרה של העלייה לרגל היא האחדות האסלאמית, שהיתה מוחלטת בתחילת האסלאם, אך אחר מהר מאוד החלו הפיצולים, כשהמוכר מכולם הוא הסושי – הפיצול בין הסונה והשיעה. כיום נכנס גם התבלין הלאומי שמרחיק עוד יותר בין המאמינים. בנוסף, העלייה לרגל היא הזדמנות מצוינת למארח, מלך סעודיה, לחזק את מעמדו כ”מגן הערים הקדושות” מול מתחריו על ההגמוניה המוסלמית, דוגמת “הרפובליקה האסלאמית איראן”.

העיר מכה נמצאת באזור הגאוגרפי של חצי האי ערב, בממלכה הערבית הסעודית. ישנן מספר משימות שעל המאמין המוסלמי לעשות בזמן השהות שלו, בעיר מכה. לדוגמא, מצות ה”רמי” שהיא זריקת האבנים על שלושה עמודים גדולים במקום בשם מינא. טקס זה נעשה כזכר לסקילת “השטן הרגום”, שניסה להסית את אבראהים (אברהם אבינו) למנוע את עקידת איסמאעיל (ישמעאל).

אך הטקס המוכר לרוב הישראלים הוא הקפת הכעבה, המקדש המוסלמי, שבע פעמים. זו הזדמנות טובה לחדד נושא שרבים מתבלבלים בו – הכעבה היא המבנה המכוסה בבד שחור עם קישוטי זהב ובתוך הכעבה בפינה הדרום מזרחית, קבועה האבן השחורה. כלומר האבן השחורה היא בתוך המבנה ולא שם המבנה עצמו.

ברקע המדיני של העלייה לרגל השנה אנו נמצא את שחרור עראק מידי “המדינה האסלאמית” הנחלשת וההתקרבות בין עראק לסעודיה, דבר שכלל אפילו פגישות רשמיות של נציגי שתי המדינות. אך עם כל הכבוד לנעשה בעראק, החג’ השנה הוא בעיקר בסימן סיום “המשבר הישן” והמשך “המשבר החדש”.

שיא המשבר הישן, היה בחג’ דאשתקד כאשר הצהיר עלי ח’מינאי, המנהיג העליון האיראני, להחרים את החג’. החרם האיראני בא בעקבות האסון שאירע בחג’ של 2015 שבו נהרגו כ-2,300 איש, מתוכם 464 איראנים. בתגובה האשימו האיראנים את הסעודים באסון. על אסון זה ואחרים הרחבתי ב- http://bit.ly/2wLIEQ1. כמובן שהאסון הוא רק חלק מהיחסים המורכבים והקשים בין הממלכה הערבית הסונית לשלטון חכמי ההלכה הפרסית השיעית.

בסוף אותה שנה הוציאו הסעודים להורג את נימר באקר א-נימר, שיח’ שיעי, באשמת הסתה נגד המשטר המלוכני הסעודי. בתגובה, הקונסוליה והשגרירות של סעודיה בטהרן הועלו באש, דבר שהביא לניתוק היחסים של סעודיה עם איראן. במהלך החרם של 2016 היו גורמים איראניים, אך גם שיעים נוספים, שהגדילו לעשות כשדרשו להעביר את האחריות על החג’ לגורם כלל-אסלאמי, ובעצם להדיח את סעודיה מתפקידו היוקרתי.

השנה, מתוך מכסה של כשני מיליון עולים לרגל כ-86 אלף מתוכם הם איראנים, דבר המעיד על רגיעה מסוימת ביחסים עם סעודיה. לאחרונה, אף הפתיעו שרי החוץ האיראני זריף (Zarif), והסעודי אלגֻ’בֵּיר (Al-Jubeir) בלחיצת ידיים ב-1 באוגוסט, במהלך פסגת “הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי” באיסטנבול, אך אין מדובר בהתקרבות משמעותית בין המדינות שנלחמות שנים רבות על ההגמוניה של העולם המוסלמי בכלל והמפרץ (ערבי או פרסי, תלוי לדעת מי) בפרט.

לעומת החרם האיראני של השנה שעברה, מעניין לראות שדווקא נעשה מאמץ סעודי לשחק את המשחק ולהזמין את הקטרים לעלייה לרגל כאילו אין שום משבר חמור בין המדינות. המלך אף הציע להזמין שבעה מטוסי באוינג 777 על חשבונו על מנת להביא את העולים הקטרים.

תזכורת קטנה – עדיין מתקיים חרם ערבי בראשות סעודיה על הנסיכות הקטרית, שכולל ניתוק היחסים עם קטר כשהסיבה שלה היא בשל התמיכה שלה בטרור הדאע”שי והחמא”סי (כפי שהרחבתי ב-http://bit.ly/2wjBMGg למעוניינים).

ברקע החרם עליה, קטר חידשה את יחסיה הדיפלומטיים עם איראן. הדבר כמובן עומד בניגוד גמור לדרישות של “מדינות המצור” – הכינוי שאלג’זירה הקטרית מגדירה את מדינות ערב, המחרימות. אחת הסיבות לקשר הקרוב בין המדינות היא קשרי המסחר של המדינות שחולקות שדה גז ימי עצום. כידוע, כסף אינו הבעיה של הנסיכות הקטרית אך איראן מסייעת בעיקר במשלוחים של מזון.

היום, (שישי) יחל “החג הגדול”, חג הקורבן. חוץ מהתזכורת שלי אליכם לקנות את הבשרים גם להמשך השבוע אספר כי המקור לחג הוא העקידה שמוזכרת בסורה (פרק) 37 בקוראן. כפי שהרחבתי בעבר (http://bit.ly/2cSwJ8R למעוניינים) בקוראן לא מוזכר באופן חד משמעי מיהו הבן הנעקד, אך לאחר דיונים ארוכי שנים בין הפרשנים, כיום אין חולק על הסברה שמדובר בבנו הבכור של איבראהים (אברהם אבינו), איסמאעיל (ישמעאל).

אסיים בברכה לחג הקורבן –
“כל עאם ואנת בח’יר” (Kull Am Uinte Bkhir)
תרגום מילולי: כל שנה ואתה בטוב, המשמעות היא: שכל שנה תהיה בטוב.