דרום לבנון וחיזבאללה:''שני פרצופים, שתי לשונות''-ראיון עם קצין צד''ל.

[img attachment=”5924″ /]

קריקטורה הלועגת לפרלמנט הלבנוני. בציור הפרלמנט הלבנוני על רקע תמרור “שים לב! ילדים”.

“אבו אנטון” גדל לתוך מלחמותיה של לבנון, והיה מורגל בקולות הירי, הפצצות וצעקות הילידים והנשים. ובכל זאת, כשהרובים של אנשי אש”ף כוונו לעבר אמו ואחותו באחד מכפרי דרום לבנון בשנות השבעים, הוא רעד בכל גופו והתפלל שהרגע הזה יגמר. הרגע הזה הסתיים רק לאחר שמשפחתו של אבו אנטון מסרה את ביתה למחבלי אש”ף שהשתלטו עליו וניהלו ממנו קרבות מול הפלנגות הנוצריות. חודשים לאחר מכן חזרו לביתם, כשפרט לקירות מחוררים, לא נשאר ממנו דבר.

אבו אנטון הוא נוצרי ששירת בדרגה בכירה מאוד בצבא דרום לבנון מאז סוף שנות השבעים ועד הנסיגה הישראלית מלבנון בשנת 2000. הוא שימש כקצין מודיעין ועמד בקשר שוטף עם הקצינים הישראלים, אך גם עם הדרוזים, השיעים והסונים שבדרום לבנון, ושאב מהם מידע על כוונות האויב. עד מלחמת לבנון הראשונה האויב של צד”ל היה אנשי אש”ף והפלגים הפלסטינים, והחל מאמצע שנות השמונים היו אלה אנשי חזבאללה ואמל.

את אבו אנטון (כינויו, ולא שמו האמיתי) אני מכיר שנים רבות, ולא פעם ישבנו לשיחה על כוס קפה, כשהוא מגלגל סיגריה ומדליק אותה שוב ושוב, עד לסיגריה הבאה. גילו נושק כבר לשבעים, והידע הרחב שלו על לבנון, סוריה והאיזור מתפרש מאז שנות החמישים ועד היום. בכל שיחה עימו אני מבין יותר ויותר עד כמה כלי התקשורת עליהם אנו מסתמכים להבנת הקורה סביבנו, לא יוכלו להשתוות לעולם למאגרי המידע שמחזיק האדם שיושב מולי.

גם הפעם ישבנו שעות ארוכות, לוגמים קפה, כשמידי פעם אחד מנכדיו הקטנים של אבו אנטון קוטע את השיחה, ומשתף את סבו בחוויות המשחק האחרון.
“קשה לשוחח עם בני המשפחה בדרום לבנון, הוא אומר בערבית מתובלת במילים מהשפה העברית, “הם חוששים כשאני מתקשר לשאול לשלומם. הם יודעים שחזבאללה מאזין לשיחות הטלפון, ולכן השיחות קצרות ויבשות. עם האנשים בבירות ובצפון הלבנון קל יותר לשוחח, ומהם אפשר להבין מעט יותר מהמתרחש במדינה”.

דרום לבנון וחזבאללה.

שאלתי את אבו אנטון על פעילות חזבאללה בדרום לבנון, והאם המצב הוא כפי שטוען יוניפיל, ושהחלטה 1701 של האו”ם אכן מפוקחת. אבו אנטון חייך ואמר שאין אף לא כפר אחד בדרום לבנון שחזבאללה אינו נמצא בו, החל מנקורה במערב ועד הגבול עם רמת הגולן במזרח. “אתה לא יכול להיות שיעי בדרום לבנון ולא לתמוך בחזבאללה, לפחות לא כלפי חוץ”, הוא אומר, “חזבאללה נוקט בעשר השנים האחרונות בשיטה מאוד ברורה. מי שמביע התנגדות לארגון, בין אם הוא שיעי, סוני או נוצרי, מגורש מדרום לבנון, לערים הגדולות בצפון, בעיקר לבירות. לחזבאללה אין סבלנות לאלה שאינם תומכים בו. אנשים חיים בפחד 24 שעות ביממה, וחוששים לדבר”. שאלתי אותו מה עם כפרי הנוצרים, וכיצד חזבאללה יודע על המתרחש שם. אבו אנטון ענה כי כפרי הנוצרים כבר מזמן אינם של הנוצרים בלבד. “חזבאללה דאגו להעביר שיעים שנאמנים להם לכל כפרי הנוצרים. יש מי שפתח שם חנות, יש מי שפתח שם מוסך, ויש מי שבנה בפאתי הכפר או קנה בית במרכז ועבר להתגורר שם יחד עם משפחתו”. הנוכחות השיעית תומכת איראן נמצאת בכל מקום.

לדברי אבו אנטון 50% מהשיעים בדרום לבנון מתנגדים לחזבאללה ולשליטה האיראנית, וכמובן שמרבית הנוצרים והסונים, אך אין ביכולתם להתנגד, משום שהנשק מצוי בידי חזבאללה. “חזבאללה “קונה” את השיעים בנשק ובמשכורות. אנשים פשוטים ואף עבריינים מקבלים רישיון לשאת נשק מחזבאללה, וכמה מאות דולרים בחודש, והם מסתובבים בכפרים ומאיימים על אנשים ומשליטים את החוק שלהם באיזור, ואין מי שיפצה פה”.

אבו אנטון אומר שהכינוי של השיעים תומכי חזבאללה בדרום לבנון בערבית הוא “שני פרצופים, שני לשונות”. כלפי יוניפיל הם מפנים את הפנים היפות שלהם, ומדברים בלשון חלקלקה, אך בפועל הפנים שלהם אחרים לגמרי, שוחרי מלחמה והשלטת השיעה האיראנית. “דרום לבנון חפור כולו במנהרות חזבאללה, ובבתים רבים מאחסנים נשק”, אומר אבו אנטון. “דרום לבנון, גם היום, הוא מעוז חזבאללה”.

מלחמה עם ישראל והבחירות בלבנון.

אבו אנטון סבור שחזבאללה לא ימהר לצאת למלחמה עם ישראל. “אין לחזבאללה היום הרבה סיבות לצאת למלחמה עם ישראל. המעורבות שלו בסוריה עדיין לא הסתיימה, וחסן נצראללה מבין את את ההשלכות של מלחמה כזו. חזבאללה ממוקד היום יותר מכל בבחירות לפרלמנט הלבנוני”. אבו אנטון טוען שהארגון מחוייב לשלוט בלבנון, ואינו יכול להרשות לעצמו להפסיד את השליטה בפרלמנט, ועל כן אינו פנוי כעת למלחמה עם ישראל.

קצין המודיעין הותיק שובר מעט את המוסכמות אותן אנו פוגשים בתקשורת הישראלית, ובניתוחי הפרשנים הצבאיים והמזרחנים. “הסיבה המרכזית שבגינה יצא חזבאללה למלחמה עם ישראל, היא לא חוות שבעא, לא סכסוך על המים הטריטוריאלים, ולא חיסול או השמדת שיירת נשק כזו או אחרת. כל אלה יכולים להיות תירוץ, אך הסיבה האמיתית היא לא אחרת מאשר כישלון בהעברת חוק לבחירות לפרלמנט הלבנוני. אם יחוש חזבאללה שהשליטה בלבנון נשמטת תחת רגליו, יהיה חייב “לטרוף את הקלפים”, כהגדרתו, תוך שהוא מדגים בידיו ערבוב חבילת קלפים דימיונית.

מאז 2009 לא התקיימו בחירות לפרלמנט הלבנוני, וכבר פעמיים הוארכה כהונת הפרלמנט ללא בחירות. הבחירות לפרלמנט הלבנוני היו אמורות להתקיים בין ה-21 במאי ל-21 ביוני, אך מחלוקות בשל אופן החלוקה היחסית של הקולות, לא מאפשרות קיום בחירות כאלה. בעוד שחזבאללה מבקש לקיים בחירות על בסיס שיטת היצוג היחסי מה שיתן למוסלמים רוב מייצג, הדרוזים והנוצרים אינם מוכנים לכך, ומבקשים להמשיך בפורמט שנקבע ב-1989 ב”הסכם טאיף”, דהינו חלוקה של 64 חברי פרלמנט נוצרים מול 64 חברי פרלמנט מוסלמים. פלגים אחרים מנסים למצוא פשרה בין השיטות השונות, אך ללא הצלחה.

החשש הלבנוני באמת הוא ממה שהם מכנים “ואקום”, כלומר אי קיום חוק בחירות חדש ואי הארכת כהונת הפרלמנט. מקרה כזה עשוי לזעזע את לבנון, שכן אז גם הלגיטימיות השלטונית של הנשיא וראש הממשלה מוטלים ספק.

“הפוליטיקאים לא אומרים את זה בפה מלא”, אומר אבו אנטון, “אבל כשהם אומרים ואקום, הם מתכוונים לכך שאין ואקום. כל ואקום יתמלא מייד באנרכיה, שאותו ינסה למלא חזבאללה. ואם לא יצליח, יסית את האש נגד ישראל”.

ביום שני הזהיר בכיר חזבאללה השיח’ נביל קאוק כי מצב חוק הבחירות בדרך “מרע לרע יותר, והמצב הולך ונהיה יותר ויותר מסובך ובדרך למשבר”. הוא הוסיף ואמר כי “אנו להוטים להציל את המדינה אשר הולכת לכיוון של סכנות מסויימות, אלא אם יסכימו הלבנונים על חוק בחירות חדש שיבטיח ייצוג נכון והוגן”. הוא הוסיף כי “בימים הקרובים נחשוף את המאמצים, שיהיו ההזדמנות האחרונה”.

“החלום של איראן היום הוא החלום של אחשוורוש, לשלוט מהודו ועד כוש”, סיים אבו אנטון את הראיון, “ובעזרת השם ישראל חזקה ולא תאפשר לחזבאללה להשיג את מטרות איראן”. הוא מסייג את דבריו ואומר שגם איראן עשויה להחליט על מלחמה של חזבאללה מול ישראל, אם תותקף, או תאלץ לצאת מסוריה. “בעוד חודשיים כשתתבהר תמונת הבחירות בלבנון, נוכל להבין האם פנינו למלחמה או להמשך של שקט מתוח”.

המראיין וכותב המאמר:גיל-בוגר לימודי היסטוריה של המזרח התיכון, ובעל רקע מודיעיני וביטחוני עשיר בארץ ובחו”ל, חוקר תקשורת ערבית ומרצה בתחום.