השבוע שבין ה-30.7.21 ל- 5.8.21 אצל שכנינו הפלסטינים

עיקרי הסקירה-

*- ירי באויר, זיקוקין, תהלוכות שמחה ושחיטת כבשים, בעקבות פרסום תוצאות מבחני הבגרות באיו”ש וברצועת עזה. ברצועה הצליחו אנשי החמא”ס לצמצם את הירי באויר, ובאיו”ש נתפס הדבר גם כחלק מהמאבק ב”כיבוש”.
*- התפרעויות קשות והרוג בעיירה בית אומר בעימותים מול כוחות צה”ל. המשך נסיונות תושבי הכפר ביתא לפגוע במאחז המפונה אביתר, וירי לעבר כוח צבאי שפעל באזור ג’נין. ברקע, מתיחות סביב הדיון בבג”ץ בתביעה לפנות פולשים ערבים לבתי יהודים בשכונת שמעון הצדיק (שיח’ ג’ראח) בירושלים.
*- ישראל מעניקה שורה של הקלות לרצועה, וע”פ דיווח בתקשורת הישראלית שטרם אומת גם הסכימה למתווה לחידוש הכנסת הכסף הקטרי לרצועה. בחמא”ס מנגד, מסרבים לכל מחווה בנושא השבויים והנעדרים, ורק הפסיקו זמנית את שיגור בלוני התבערה.
*- הסכם שביתת נשק זמני (עטוה בין משפחות ג’עברי ועויוי בחברון לאחר רצח בן משפחת ג’עברי בשבוע שעבר, בתיווך ועדה שהקים יו”ר הרש”פ, ובראשה פעיל הפת”ח ג’בריל רג’וב. גם בעעירה טמון שבאזור ג’נין מתיחות לאחר רצח נער בסכסוך חמולות.
*- הרש”פ ממשיכה להפיץ דיווחים מנופחים על מצוקה כלכלית כדי לנסות ולגייס סיוע בינלאומי וישראלי.

ובהרחבה:

זר לא יבין זאת. לא המצב בעזה, לא ההתפרעויות האלימות באיו”ש, שהביאו להרוג אחד, ולא מעט פצועים, לא כמעט מלחמת חמולות בחברון, לא הקורונה, לא המצב הכלכלי. דעת הקהל באיו”ש, ובאזח”ע עצרה את נשימתה לרגע אחד בשעה תשע בבוקר של יום שלישי, אז שוחררו למרשתת תוצאות מבחני הבגרות, שהסתיימו חודש קודם לכן. בחלק קטן מהבתים נרשמה אוירת אבל, אבל ברוב המכריע (59 אלף מתוך 82 אלף, המהוים 71%) החלו חגיגות ללא שליטה. מטחי זיקוקין לא פוסקים שנמשכו גם עמוק אל שעות הלילה, ירי באויר, תהלוכות רכבים, בלונים, צהלולי שמחה, וגם לא מעט כבשים שנשחטו. איש עסקים בולט העניק לאחיינו שי בדמות מכונית BMW יוקרתית לרגל הצלחתו בבחינות, ואחר, כנראה פחות עשיר הסתפק בג’יפ יונדאי שרכש לבתו.
לחגיגות גם נלוו לא מעט ארועים כמו פיצוץ מחסנית זיקוקין בידו של צעיר משכם, שאיבד מספר אצבעות, בטול כרם נפצעו 4 חוגגים מירי באויר, ובדרך למעיינות בידאן שממזרח לשכם התפתחה תאונת דרכים, במהלך תהלוכת רכבים של חוגגים.
קודם לכן, הזהירו השלטונות בעזה את חוגגי הבגרות, מכל ירי באויר, ולטענת הרשויות נרשמה באזור רק תקרית ירי אחת, כאשר כדור טועה פגע בחלון בית בצפון הרצועה. ירי זיקוקין לא חסר, למרות שגם זאת ניסו אנשי החמא”ס למנוע. באיו”ש, היה המאמץ למנוע ירי באויר בעיקר הסברתי. גם אנשי דת גויסו למטרה זו, וכאמור הנסיון כאן היה הרבה פחות מוצלח. ירי מנשק, וירי זיקוקין בהיקף נרחב נרשם בכל רחבי איו”ש, אבל במיוחד סמוך לישובים יהודיים, שם ראו זאת החוגגים, גם כחלק מהמאבק הלאומי. כך לדוגמא, ציינו תושבי ביתא, שחגיגות הבגרות שלהם התבטאו בירי זיקוקין מאסיבי לכיוון המאחז המפונה אביתר. בתקשורת הפלסטינית הבליטו לצד סיפורי המצטיינים במיוחד, את בני ה”שהידים” והאסירים שצלחו את המבחנים. בכירי החמא”ס בעזה, למשל הגיעו לברך את משפחת הד”ר האני זבדה, שחוסל יחד עם בנו במבצע “שומר החומות”, לאחר שהבת והאחות השיגה ממוצע גבוה בבגרות. בכפר תורמוסעיא, הצטלם בנו של מנתצר שלבי, הרוצח מצומת תפוח על הריסות בית המשפחה, כביכול להתריס מול ישראל, שהצעד הזה לא שבר את המשפחה.
לישראלים, כל החגיגות הללו נראות אולי כ”סוג של שיגעון”, כולה תעודת בגרות, שלכל היותר מעניקה אפשרות ללמוד באוניברסיטה, אבל מי שמכיר מקרוב, מבין שלמרות השגעונות והיריות, החגיגות האלה משדרות לנוער הפלסטיני מסר שעובר מדור לדור, מסר של הכרה בחשיבות החינוך, בחשיבות השאיפה להצלחה, ולא בכדי, היו פלסטינים מי שהובילו את מערכות החינוך במדינות הנפט הערביות, וגם בחלק ממדינות המערב, מהגרים פלסטינים קוצרים הצלחה של ממש, ורק כאן באזור, ההצלחות לרוב פחות מרשימות.
הנה תמונות של אחת מתהלוכות החוגגים באזור ראמאללה:

אחת הסיבות לכך שבאזור הפלסטינים פחות מצליחים מאשר בחו”ל, הנה המשך ההתמקדות באלימות חסרת תוחלת וחסרת מיקוד. השבוע בלט הכפר בית אומר שמצפון לחברון, כאשר לאחר שילד בן 13 נורה למוות מאש צה”ל לעבר רכב חשוד, התפתחו במקום הפרות סדר אלימות, ובהן נהרג אחד הפורעים.

הנה תמונות מארועי הכפר:

לצד זאת, נמשכות התפרעויות תושבי הכפר ביתא בסמוך למאחז המפונה אביתר, תוך נסיון בלתי פוסק להעלות את המבנים במקום באש, בכל דרך אפשרית. התפרעויות אלו, היו לא רק בזמן חגיגות הבגרות, אלא נעשות כמעט מדי ערב, ובמיוחד בימי שישי. במקביל, נמשכות תקריות של ירי לעבר כוחות ישראלים הפועלים באזור ג’נין. השבוע בחרו המחבלים להתעסק עם כח של הימ”מ, ועד מהרה נפצעו ונעצרו שישה מהם, אחד מהם באורח בינוני קשה.
בתוך כך, נמתחה ברשתות החברתיות ביקורת קשה על מנגנוני הרש”פ שחילצו והוציאו מאזור ואדי אלהריה בחברון אוטובוס עמוס בחיילים שנקלע לשכונה בטעות. הליו וי הצמוד של מנגנוני הרש”פ לא מנע יידוי אבנים לעבר האוטובוס, לקול מצהלות ההמון.
במוקד השבוע עמד גם הדיון בבית המשפט העליון בסוגיית פינוי התושבים הערבים מבתי ההקדש היהודי בשכונת שיח’ ג’ראח, הלא היא שכונת שמעון הצדיק בירושלים. מדובר בבתים שהיו בבעלות יהודית עד מלחמת השחרור ונמסרו לפליטים פלסטיני ע”י הירדנים. על פי פסיקה קודמת היו הדיירים הפלסטינים רשאים להמשיך ולגור בבתים בתמורה לתשלום דמי שכירות מוגנת להקדש, אך לאחר שהם סרבו לשלם את הכסף, תבע ההקדש לפנותם. בדיון השבוע, כמעט התחנן השופט יצחק עמית מהערבים להסכים לפשרה ולשלם את דמי השכירות הסמליים, אך אלה סירבו, כשמסביב שבו ונשמעו איומי החמא”ס להגיב בתקיפה אלימה כמו לפני מבצע “שומר החומות”. בהמשך טענה העתונות הפלסטינית שגורמים בישראל פנו לאמריקאים כדי לשכנע את הערבים להסכים לפשרה אותה כבר הפרו בעבר.
ובמקביל, ישראל מתחילה לנקוט בשורה של מחוות כלפי הפלסטינים בעזה, ומודיעה על הגדלת מרחב הדיג מחדש ל- 12 מייל ימי, הגדלת היקף הסחורות המורשות להיכנס לרצועה, היתר להוצאת חולים מעזה לאיו”ש באמבולנסים של הרש”פ והסהר האדום, וגם הסכמה עקרונית ליציאת קבוצה מצומצמת של סוחרים לישראל.
במקביל, מדווח בעתונות הישראלית, אך ללא אישור רשמי משום צד על הסכם לחידוש הכנסת הכסף הקטרי, וזאת באמצעות הבנקים ובחסות רשמית של הרש”פ. בינתיים לא ניכרת תמורה כלשהי בעמדת החמא”ס בשום נושא, בודאי שלא בנושא השבויים והנעדרים, שם מדגישים דוברי החמא”ס, שלא יסכימו לשום מחווה ללא שחרור מחבלים.
מחווה נוספת עשתה ישראל באיו”ש כששיחררה לקבורה גופת מחבל מהכפר קוצרה שנהרג לפני כחודש במהלך עימותים עם כח צה”ל. מנגד, נמשכות הפגנות באבו דיס, בשל אי שחרור גופת המחבלת מיי עפאנה שנורתה בנסיון לביצוע פיגוע דריסה ליד הכפר חזמא, ובסלואד, בשל אי שחרור גופת המחבל מחמד רוחי חמאד שניסה לבצע פיגוע דריסה ודקירה כנגד מאבטח בסיס צה”ל ליד עפרה ב- 14 מאי.
ובמישור הפנימי, לאחר ימים מתוחים במיוחד בחברון, בעקבות רצח בן משפחת ג’עברי בידי חמושים ממשפחת עויוי, ואיומי בני ג’עברי לנקום “בדם ובאש”, הושגה הפסקת אש זמנית “עטוה”, בתיווך ועדה שהקים יו”ר הרש”פ, ובראשה ג’בריל רג’וב. זאת לאחר נכבדים מהנגב הגיעו כדי לתווך, וגם מזכ”ל הגא”פ זיאד נח’אלה דיבר בטלפון עם נכבדים משתי החמולות.

הנה תמונות מטקס ה”עטוה”:

סכסוך חמולות אלים נרשם גם בעיירה טמון שמצפון מזרח לג’נין, ובמהלכו נרצח נער ממשפחת בשאראת, בתגובה, בני משפחת הנרצח הציתו בית ורכבים של משפחת הרוצח.
ובהקשר אחר השבוע צויינו 40 יום להריגת פעיל האופוזיציה ניזאר בנאת במהלך מעצרו ע”י אנשי מנגנוני הרש”פ. בראמאללה התקיימה הפגנה לציון הארוע, אשר למרות שעודנו זוכה לעניין ציבורי, ניכר שהמחאה בגינו איבדה גובה. בהקשר זה בלטו דברים שהשמיע ג’ברילרג’וב חבר הנהגת הפת”ח במסיבת עתונאים בחברון. לדבריו: הרש”פ נושאת באחריות הכוללת ומי שהיה מעורב בהריגת ניזאר בנאת יענש. אבל הוא לא ממליץ למשפחתו להפוך את הסוגיה לפוליטית, או לערב בה גורמים זרים. דברי רג’וב הוצגו בתקשורת כנסיון להלך אימים על בני משפחת בנאת.

הנה תמונות מההפגנה בראמאללה:

במישור הכלכלי, הרש”פ ממשיכה להפיץ ידיעות על מצוקה כלכלית וקשיים בשל חובות לבנקים. בין היתר מוסברת המצוקה בירידה מהכנסות ממיסים, כמו גם ירידה בתרומות הבינלאומיות. כפי שציינו, לא מדובר במצוקת אמת, אלא בדיווחים מנופחים שמטרתם ללחוץ על הקהיליה הבינלאומית להזרים סיוע, ועל ישראל להמנע מביצוע החוק לקיזוז כספי התמיכה של הרש”פ במשפחות המחבלים.
מצוקה שכן ישנה, הינה בכל הנוגע לאספקת המים והחשמל, לא רק בעזה, שם מדובר במשבר מתמשך, אלא גם באיו”ש. בכפר שויכה שליד טול כרם, חסמו מפגינים את הרחובות במחאה על הפסקות המים והחשמל התכופות, ובעיר המחוז טול כרם הודיע ראש העיר סוהיל סלמאן על התפטרותו במחאה על אי מתן פתרון אמיתי למצוקת החשמל מצד הממשלה.
ובהקשר אחר, החמא”ס הכריזה השבוע רשמית על סיום הליך הבחירות הפנימיות. התוצאות כפי שכבר פורסמו בעבר הינן המשך כהונת אסמאעיל הניה כיו”ר הלשכה המדינית. צלאח עארורי, סגנו ויו”ר חמא”ס איו”ש (זאהר ג’בארין סגנו), ח’אלד משעל, ראש חמא”ס בחו”ל, ויחיא סנואר, ראש חמא”ס בעזה. כאמור, לא מדובר בבחירות אמיתיות, אלא יותר בהסכמות כלליות, למעט בעזה, ששם כן התקיים הליך כלשהו של בחירות, שבו כמעט וסנואר איבד את מקומו לטובת ניזאר עודאאלה.
בתוך כך, הגיע הניה, בראש משלחת של החמא”ס לטהראן לטקס השבעת אבראהים ראיסי, התליין מטהראן לנשיא הרפובליקה האסלאמית. “לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב”.
ולסיום ביום שני הקרוב 09 אוגוסט, יחול ראש השנה ההג’רית, ותחל שנת 1443 למעברו של הנביא מחמד ממכה למדינה. לפי הלוח הגרגוריאני חלפו רק 1399 שנים לארוע שהתרחש בשנת 622 לספירה הנוצרית, והפער נובע מהשוני בין שנת הירח המוסלמית לשנת השמש, לפי ספירת הנוצרים. בכל מקרה יום זה נקבע כשבתון במוסדות השלטון ובבתי הספר. לרוב התושבים זהו עוד יום של חול חסר משמעות.

יהי רצון שתהיה זו שנת שלום לכולנו: كل عام وانتم بالخير.

עד כאן להשבוע, שבת שלום.

קרדיט: יעקב סבג – לשעבר יועץ לענייני ערבים ביחידות המנהל האזרחי בעזה ואיו”ש