ילד או כבש?

יִסְעֵד צַבַּאחְכֹּם – يسعد صباحكم – בוקר מאושר!
הנה הגיע יום שני עם ה”תַרְבּוּטִיפּ” השבועי

היום נדבר על מילה קצת מוזרה “עַקִיקַה” – عقيقة. היא נגזרת מהשורש עַק – عقّ – קרע, ביקע תכף תבינו למה…

לפי המסורת של נביא האסלאם, הנביא מֻחַמַד, יש לזבוח/לשחוט כבש ביום השביעי ללידה.
לכבוד הולדת הבן זובחים שני כבשים ולכבוד הבת רק אחד…(בנות, אל תיקחו ללב. זאת רק ההתחלה…)

למה עושים את ה”עַקִיקַה”? לאות תודה לאללה על התינוק. מסתבר שעוד לפני האסלאם היה נהוג לעשות זאת בקרב הערבים.

מספר אחד מחברי הנביא:
كنا في الجاهلية إذا ولد لأحدنا غلام ذبح شاة ولطخ رأسه بدمها ، فلما جاء الله بالإسلام كنا نذبح شاة ونحلق رأسه ونلطخه بزعفران
כנא פי אלג’אהליה אד’א ולד לאחדנא ע’לאם ד’בח שאה ולטח’ ראסה בדמהא, פלמא ג’אא אללה באלאסלאם כנא נד’בח שאה ונחלק ראסה ונלטח’ו בזעפראן.
,בתקופת הגַ’אהִלִיַה – الجاهلية (לפני האסלאם) כאשר נולד למישהו בן הוא היה שוחט כבש ומורח את ראשו של התינוק בדם. כאשר הגיע האסלאם היינו זובחים כבש, מגלחים את ראשו של היילוד ומורחים אותו בזעפרן.

הכבשה צריכה להיות ללא מום והיא מהווה ,בעצם, את הפדיון של הילד – פִדַאא’ אלמַוְלוּד – فداء للمولود – כך פודים את התינוק, כמו שאללה פדה את ישמעאל תמורת כבש (בסיפור העקדה)

לא להיבהל, זאת לא חובה…רק מנהג, או יותר נכון, מסורת – סֻנַה – سنة – של הנביא.

קרדיט: עידית בר (http://www.iditaravit.co.il/)– חוקרת ומרצה על החברה והתרבות הערבית