כותב המאמר: ד”ר עידו זלקוביץ’

קרדיט: מכון מיתווים (קישור)

[img attachment=”1444″ alt=”תמונתו של עידו זלקוביץ'” caption_text=”ד”ר עידו זלקוביץ'”/]

מאז ראשית כהונתו כיו״ר אש״פ, סימן אבו מאזן את המאבק הדיפלומטי כאסטרטגיית ההתנהלות שלו מול מדינת ישראל. ההחלטה האמריקאית לא להטיל וטו במועצת הביטחון ולתמוך בהצעה פלסטינית היא ציון דרך בהיסטוריה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ואולי אף תשמש כמרכיב עיקרי במורשתו של אבו מאזן.

מקורבי אבו מאזן רואים בהחלטה ניצחון גדול לדרכו המדינית. זו הפעם הראשונה מאז הקמת הרשות הפלסטינית שהחלטה פלסטינית זוכה לתמיכת מועצת הביטחון של האו״ם, והדבר מעניק לגיטימציה מדינית לדרישה לריבונות הפלסטינית על שטחי 1967. אין ספק כי הישג זה יועלה על נס ביום הציון ה-52 לייסוד הפת״ח (יום אל-אנטלאקה) בראשית חודש ינואר. ישנה תקוה ברחוב הפלסטיני כי מועצת הביטחון תטיל סנקציות על ישראל במידה שהיא תרחיב את הבניה בהתנחלויות.

ההחלטה להטיל דופי בהתנחלויות התקבלה בחום רב לא רק בקרב אנשי אש״פ, אלא גם על ידי אנשי החמאס והג׳יהאד האסלאמי. זאת, על אף העובדה כי ההחלטה תומכת ברעיון שתי-המדינות לשני עמים, ועל אף החשש בקרב מתנגדי פתרון שתי-המדינות מהקריאה בהחלטה להמשך התיאום הביטחוני בין ישראל לרשות הפלסטינית, ומחוסר-הבהירות לגבי השאלה האם וכיצד יופעל הלכה למעשה לחץ על ישראל.

הקרע בשכפ״ץ המדיני שהעניקו האמריקאים למדינת ישראל יכול להתרחב ולייצר מאמצים בינלאומיים נרחבים יותר מצד הפלסטינים. סימון ההתנחלויות כבלתי-חוקיות יעניק נקודות זכות גם לגורמים רדיקליים התומכים בחרם על ישראל כולה, תוך טשטוש הקו הירוק וההבדל בין מדינת ישראל לבין ההתנחלויות.

ד״ר עידו זלקוביץ׳-ראש חטיבת לימודי המזרח התיכון באקדמית עמק יזרעאל ועמית מדיניות במכון “מיתווים”, מומחה לחברה ופוליטיקה פלסטינית.