פרטים מעניינים וחדשים על אלי כהן בדמשק .. מה הקשר עם המודיעין הרוסי?

הגילוי ברוסיה של פרטים חדשים אודות המרגל הישראלי אלי כהן, המכונה “קאמל אמין תאבת”, כולל תמונות נדירות שלו ברחובות דמשק, והריגול וההוצאה להורג שלו “חפפו” עם נוכחותו של סוכן המודיעין הסובייטי, הסוכנות (ק.ג.ב), בבירת סוריה, ועזיבתו בשנת הוצאתו להורג של כהן בשנת 1965, מעורר שאלות לגבי התפקיד שממלאת כיום מוסקווה בהחזרת שרידי המרגל מדמשק, לבקשתו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מהנשיא ולדימיר פוטין.

ידוע כי אלי כהן הכיר את הנספח הצבאי בשגרירות סוריה בארגנטינה, אמין אל-חאפז, שחזר לדמשק בשנת 1962 והיה לנשיא לאחר עליית מפלגת “בעת'” בשנת 1963. (אל-חאפז הכחיש לפני כמה שנים שהתקיימה פגישה ביניהם). כהן נכנס לארץ עם דרכון על שם כאמל תאבת אמין לפני שובו של אל-חאפז, והוא התגורר בשכונה בה נמצאות השגריריות בדמשק , וטווה רשת קשרים עם האליטה הסורית, שהיתה מחלוקת על עומקה וחשיבותה, עד שנחשף והוצא לפועל פקודתו באמצע 1965.

כהן, שאותו נהג סוכנות הביון הישראלית (המוסד) לכנות “האיש שלנו בדמשק”, שזר סביב תפקידו סיפורים רבים שעסקו בחשיבות ה”מידע “אודות התנועות הצבאיות של צבא סוריה בחזית שהעביר לתל אביב, באמצעות העברת שידורים מקודדים מביתו בסמוך למפקדת כוחות חיל האוויר הסורי במרכז דמשק, בנוסף לתפקידו במרדף אחר “נאצים” שהתגוררו בבירת סוריה.

היו גם סיפורים רבים על אופן חשיפתו, כולל הגעת מידע מהמודיעין המצרי או תלונות משגרירויות שליד ביתו עקב ההפרעה לתקשורות שלהן. מומחים סורים הדגישו את תפקיד האלוף אחמד אל-סווידאני (בחשיפת אלי כהן) , הרמטכ”ל מאוחר יותר, במיוחד מכיוון שהוא “פקפק בכהן מהיום הראשון, והיה לו תפקיד מרכזי במעצרו ובגילוי זהותו.” אחרים חלקו גם סיפורים על תפקידו של מומחה אותות סובייטי ורכב מעקב סובייטי ב”תפיסתו של אלי כהן”.

רבות נכתב על כהן בעשורים האחרונים, וחברת “נטפליקס ” אף הפיקה סדרה עליו בשם ” המרגל “, אך אתר החדשות ” רוסיה היום ” בשפה האנגלית, הציגה סרט שכלל אלמנטים חדשים שהתפרסמו לראשונה. הסרט כולל הרבה מסמכים ותמונות, והסיפור מתחיל בקבלת סרט מחנות עתיקות בסנט פטרסבורג, כולל תמונות של רחובות דמשק.

המפתח לסיפור הוא שהסרט כלל תמונות של אדם שהולך ברחוב דמשק, ככל הנראה “רחוב 29 במאי”, שהפך לימים למפקדת מרכז התרבות הסובייטי / הרוסי. האדם הזה היה אלי כהן. מכאן מתחיל הסיפור המרגש, במיוחד כשמנסים לגלות את מי שצילם את הסרט תוך כדי חיפוש בקרב מקרוביו.

מסתבר שהאדם שצילם את הסרט היה בוריס באקין, כך מספר אחד מבני דודיו, שמכרו את דירתו וריהוטיו כולל המצלמה והסרט (לאחר מותו). לאחר בדיקת רישומי משרד הביטחון הרוסי התברר כי באקין זכה בשלוש מדליות מ”הכוכב האדום ” וכי הוא בוגר המכללה הצבאית הסובייטית, במגמת איתות ותקשורת.

היה מדהים שבוריס ואלי כהן הגיעו לדמשק באותה תקופה. הדבר המעניין הוא שבין דיווחי הריגול שכהן שלח באמצעות קוד סודי, אחד מהם דיווח על הגעתם של 150 מומחים צבאיים סובייטים ברגע בו הסכסוך המערבי-סובייטי סביב סוריה היה בעיצומו. מעניין גם שלמוסד נודע כי בוריס הגיע לדמשק. כאן רדפו שני הצדדים אחר הנאצים בחשכת בירת סוריה.

הסרט כלל גם ראיון עם סרגיי מדבדקו, בנו של ליאוניד, שהיה “עיתונאי, ואולי גם מרגל ברחובות דמשק”. הסרט מציג צילומי הוצאתו להורג של כהן והצבת גופתו בתכריכים מזוויות שצולמו מגג בניין המשקיף על האזור, אולי לראשונה, כשסרגיי נזכר כיצד אחד מהם רץ לביתם בדמשק כדי לומר שכהן “הוצא להורג, הוצא להורג.”

כהן נעצר לאחר שרכב מיוחד מברית המועצות עקב אחרי שידוריו המקודדים. לא ידוע אם בוריס מילא תפקיד בחשיפתו. אבל הדבר המעניין הוא שמשימתו בדמשק הסתיימה בהוצאתו להורג של המרגל הישראלי … והוא שב למוסקבה. לאחר מכן, סוריה נותרה נאמנה לציר הסובייטי למרות השינויים במוסקבה.

בעשורים הקודמים דמשק הייתה באיזון בין המערב לצד הסובייטי-הרוסי. בסוף 2015 התערב הצבא הרוסי בסוריה והקים שני בסיסים צבאיים. נכון לעכשיו, מוסקבה מאזנת בין דמשק לבירות אחרות ומתווכת בתיקים רבים. לפוטין יש מערכת יחסים מיוחדת עם ישראל. נתניהו מעוניין להשתמש בהם להחזרת שרידי כהן, כפי שקרה עם חייל ישראלי שנהרג בלבנון ב -1982 ושרידיו הוחזרו על ידי נשיא רוסיה בתחילת 2019.

קצין בכיר לשעבר בדמשק צוטט באומרו כי שרידי גופתו של כהן “הוזזו מדי שבוע”. באשר לאל-דאלי, השופט הראשי, הוא אמר לי ב- 22 במרץ 2004 כי כהן “נקבר לאחר הוצאתו להורג במערה בדרך לדימאס – الديماس אך לאחר זמן מה נלקחו השרידים ונקברו במקום לא ידוע אחר. רוב אלו שידעו היכן אלי נקבר ” שוחררו מהצבא או הלכו או עזבו את תפקידם “.