תקיפות ישראל בסוריה בראי הפוליטיקה המקומית – דעה ותגובה

חודשים חלפו מהיום שמועמד “כחול לבן” – בני גנץ נכשל בניסיונו להרכיב ממשלה והשרביט עבר לנתניהו, מה היה לנו מאז?

אם עד לאותו יום התרגלנו לתקיפה בסוריה מדי מספר ימים ומאז קבלת השרביט ע”י נתניהו עברנו לתקיפה אחת בודדת (גלויה) במשך חדשיים, מה הסיבות?

האם הסכנה מאיראן והחיזבאללה התפוגגה? האם האיראנים נסוגו, האם פרויקט דיוק הטילים התפרק, האם הברחות הנשק לסוריה פסקו? או שאולי הסיבה ה לתקיפות שהתמעטו הייתה אחרת ולאו דווקא ביטחונית אלא פוליטית כי מרגע שברור היה שהולכים לאחדות כנראה לא היה צורך פוליטי לתקיפות יומיומיות למרות שאיראן והחיזבאללה לא התגיירו או חזרו בתשובה
לסיכום לאחר ש-2 הצדדים הפוליטיים קיבלו את מבוקשם, גובים כיבודים ותפקידי סגן שר/שר הם יקפיאו את המצב ולא ילכו ל”הרפתקאות שיסכנו את כיסאם כך שהממשלה תהיה מסונדלת ולא תוכל לטפל בדברים החשובים כמו המלחמה בקורונה (שזו הסיבה” הרשמית” להקמת ממשלת האחדות) הגרעין האיראני, הנשק המדויק, התקציב, הרפורמה במערכת המשפט וכמובן לא יצליחו להעביר את נושא עסקת המאה כשני הצדדים שבשלטון לא יגיעו להסכמות מה שיחיש את כי סיום הקדנציה של הממשלה ה מסונדלת הזו שבה ראש ממשלה לא יכול להמתיק את הקפה שלא ללא אישור ממחליפו באם המתקת הקפה תעשה עם סוכר או סוכרזית.(קרדיט: אלי מקבוצת נציב)

הפרשן הצבאי של האתר מגיב :

בהקשר תקיפות המב״מ בסוריה בנק המטרות נחלק לשתיים – מטרות קבועות ונכסים של הציר אותם תוקפים אחת לכמה זמן במסגרת קיצוץ הדשא ותגובות לפעילות הציר, סוג שני הוא מטרות ניידות וזמניות שצצות בתזמון שלא בשליטת ישראל כמו העברות אמל”ח, הגעת ציוד, הכנות לתגובה וכו’. אלא לרוב מתקפות שיוצאות ע״פ חומרת ודחיפות הצורך בסיכול. חלקן יהפכו למטרת נכס לדוגמא טיל שמגיע במשלוח ניתן לסיכול בנחיתה תוך העברת מסר או במחסן שבו הוא יאוחסן לזמן ממושך. השיקולים משתנים בהתאם למגוון אירועים.

יש מגוון סיבות בהן יש לכאןרה הפסקה של תקיפות. הראשונה והכי מובהקת לאורך השנים היא הבנה של הציר שיש חדירה מודיעינית ויכולת של ישראל לסכל ערוץ מסוים. בדרך כלל זה מוביל לעצירה ובחינת המצב ולשינוי במאפייני הפעולה.
בנוסף יש אירועים נסיבתיים הגיוניים שבהחלט עוצרים פעילות בדגש על סל המטרות הקבוע. ביקור פומפאו, השבעת ממשלה חדשה, החלפת שר ביטחון. כל אלא הגיוני שעוצרים תקיפות מב״מ שגרתיות. הן לרוב לא יהיו סיבות למניעת תקיפת צורך (סיכול תגובה, חוליה, אמל”ח בעייתי שחלון הסיכול שלו מוגבל)

הממשלה הוקמה ואושרה ב-17 למאי השנה. בדיוק חודש. מאז היו לפחות שתי תקיפות, אחת בסוף מאי במרחב אבו כמאל והשנייה משמעותית יותר במפעל טילים במציאף. שתי תקיפות בחודש זה בהחלט ממוצע ואף למעלה מזה במב״מ.

כל ניסיון לחבר תקיפות חיל האוויר לצרכים פוליטיים מבוססת פוזיציה פוליטית ובעיקר חוסר הבנה של מנגנון חילול היעדים והאישורים, בעיקר מציגה זלזול בצה”ל המוצג כפיון במשחק לא לו.

התקיפה המשמעותית במציאף הייתה כבר תחת גנץ כשר ביטחון כך שגם תקופת הלמידה והכניסה לתפקיד עברה. האיראנים לא מפגרים ואחרי תקיפה ממוקדת עושים תחקיר עמוק להבנת ציר הדלף והכשלים שהביאו לחשיפת הפעילות (במקרה הזה העיתוי היה כואב במיוחד). בזמן התחקיר הם עוצרים פעילות דומה ומחשבים את צעדיהם. זו הסיבה היחידה שלא נדרשה תקיפת צורך בסוריה בשבועיים האחרונים. בלבנון ואיראן אין כרגע כוונות לתקיפה למרות האיום המצטבר הנשקף מהן וממשיך בהתפתחותו ולכן אין מה להכניס אותן למשוואת ״ התקיפות הפוליטיות ״ מאחר כמו שלא היו תקיפות כאלה בשנה החולפת לא צפויות כנראה גם בשנה הבאה.