האם החמאס יודה בכישלון מדיניותו בעזה?
הקמתה של תנועת ההתנגדות האיסלאמית “חמאס”, הוכרזה בסוף 1987, בסעיף השני של האמנה שלה נקבע כי היא “אגף בארגון הבינלאומי של האחים המוסלמים, התנועה האסלאמית הגדולה ביותר, בעידן המודרני “. התנועה הודיעה מיד לאחר הקמתה, כי היא אינה מאמינה כי קיימת זכות ל”יהודים, “על הארץ ההיסטורית של פלסטין, שהיא” חסות “אסלאמית.
התנועה מאמינה שפלסטין היא סוגיה דתית, מכיוון שהיא כוללת אתרים קדושים באיסלאם, ושחרורה יכול להתקיים, רק עם הג’יהאד, שהוא הטלת עול על כל מוסלמי. מנהיג חמאס, מחמוד אל-זהאר, אמר כי “שחרורה של פלסטין, היא עובדה מוקנת שתתממש בקרוב. הדור הנוכחי יתפלל במסגד אל אקצא כשישוחרר.”
מהצד השני של המטבע ,שליטת תנועת החמאס ברצועת עזה, הביאה רק סבל לתושביה, וירידה ברמת החיים, עד פחות ממחצית, מרמתו בגדה המערבית.
תמהיל זה של מיתוסים וחלומות בהקיץ הוא התוכנית הפוליטית של חמאס, שאינה כוללת מנגנונים או אמצעים ריאליסטיים ליישומה. התנועה יכולה לעשות את המקסימום בשטח, להוציא גינויים וגינויים, לארגן צעדות מחאה באירועים דתיים ולאומיים, ולבנות סדנאות לייצור רקטות פרימיטיביות. אין זה מפתיע שאנשיה מסווגים כטרוריסטים מכיוון שהם משתמשים בנשק עיוור, לא מדויק, והם אינם יכולים לעשות את ההבדל בערך האיזון. הן בכוחות צבא,והן בפער הטכנולוגיה עם ישראל שהוא עצום.
עם הקושי ההולך וגובר בשיווק תוכנית כזו, התנועה הוציאה מסמך בשנת 2017, בו היא החליפה חלק מאוצר המילים של האמנה, בלי לעשות הבדלים מהותיים בתכניתה. ונשארה רק עם סיסמת “הכיבוש”.
עם זאת, עילה של הכיבוש אינה מסבירה מדוע נוצרים רבים עזבו את עזה, לאחר שישראל נסוגה, וחמאס שלטה בה, למרות שהחמאס אמר, כי הוא אינו עוסק בנוצרים על בסיס דתי, אולם חלק מחברי החמאס, כתבו על קירות בתים של נוצרים, באותה עת, “אחרי שבת מגיע יום ראשון”, בהתייחס לרצון להיפטר מנוצרי עזה, וזה גרם בהפחתת מספרם, מאלפים בודדים באותה תקופה לכמה מאות כיום. בעקבות האיסלאמיזציה של החברה הפלסטינית בכלל, גם מספר הנוצרים בגדה המערבית פחת, עד שבשנת 2017 הגיע ל -45,000 איש, 2 אחוז מהם בעזה.
אם הכיבוש היה הסיבה, מספר הנוצרים לא היה גדל בישראל עצמה, מ- 34,000 בשנת 1949 ל- 177,000 בשנת 2019, כך שישראל תהיה המדינה היחידה במזרח התיכון, בה גדל מספר הנוצרים, אלא שהנוצרים של ישראל נבדלים בכך שהם משכילים כמו היהודים ויותר מהמוסלמים, ויש להם אחוז יותר גבוה של רופאים ובוגרי אוניברסיטאות,
כלומר, התוכנית של תנועה זאת העמידה את הפלסטינים לפני מבוי סתום. הם לא מסוגלים להשיג ניצחון, ואף אינם מעוניינים בשלום, רק התסכול והכעס שמשקיעה התנועה, בגיוס דור חדש של אנשים נואשים בשורותיה נותר, אך החמאס כיום, עם המורכבות הגוברת של המצב האזורי והבינלאומי, הגיעה לצומת דרכים: או לוותר על הכוח ולהכיר בכישלון התוכנית שלה,או לחלופין, להתעקש להמשיך באופציה השגויה שלה ולדחוף את עזה לקראת “גיור” רשמי, לאמירות אסלאמית שלא שונה בהרבה, ממקביליה בסומליה ובאפגניסטן.
קרדיט: עמרם אלמליח מקבוצת נציב