סופו המפוזר של האמיץ מהכפר. דעה

במשך חודשים ניצלה איראן את חולשתה (לכאורה) של ארצות הברית לביצוע פרובוקציות במרחב אם באמצעות שיגור טילים לעבר סעודיה, מעצר מיכליות, שילוח מיכליות נפט מאיראן לסוריה למרות הסנקציות האמריקאיות, הצרת צעדן של מיכליות, איומים כלפי נושאות המטוסים, הפלת כטב”מ אמריקאי והשיא כמובן תקיפת מתקני הנפט בסעודיה.

בצד השני של העולם החליט שליט קוריאה הצפונית להתנער משיחות השלום עם ארצות הברית ולשוב ולאיים על ארצות הברית ובנות בריתה.

הציפייה לתגובה אמריקאית שבוששה לבוא הפכה אט אט לזלזול בהנהגה האמריקאית ובעיקר בטראמפ.

הכינויים נעו בין אריה זקן ומזדקן לקשקשן וצייצן טוויטר. הממשל האמריקאי נתפס כחלש וככזה שאינו מסוגל, או לא רוצה להגיב.

אז מה גרם לאריה לקום מרבצו ולנער את זנבו? או אולי מה בעצם גרם לסולימאני להפוך לגנראל הכי מפוזר בעולם?
האם זו ההבנה שאי תגובה נתפסת בצד השני כחולשה? האם זו ההבנה שצריך להעביר מסר שיהיה ברור לעולם כולו, ולא רק לאיראנים?
האם האזרח האמריקאי ההרוג הוא שהביא להבנה שמעשה צריך להעשות?

יתכן וכל התשובות נכונות.

התעוזה של האיראנים הלכה וגברה ככל שהתגובה האמריקאית בוששה מלהגיע, דבר שתסכל את תומכי ארצות הברית.

בניגוד להבנה שהאיראנים חכמים ובניגוד לתחזיות, הם עשו את הטעות, טעות שאולי תוביל למזרח תיכון חדש. אך אחר מזה שצפה פרס ז”ל.

בעוד שכולם ציפו לתגובה מינורית של תקיפה לא משמעותית, אישר פרזידנט טראמפ בניגוד לכל הציפיות וההמלצות תקיפה של לא פחות מראש הנחש בכבודו ובעצמו.

סיכול האיש שבמו ידיו תפר וחיבר את זרועות התמנון האירני לכל קצוות הגלובוס. האיש שעוד בחייו היה לאגדה (או לסיוט, תלוי את מי שואלים), עבור מיליוני אנשים ברחבי הגלובוס. האיש שבמוחו נרקמו תוכניות ההתרחבות וההתפשטות של אירן.
לכל איש יש מחליף, לפעמים אפילו יותר מאחד, אך נדמה שלאיש הזה אין תחליף.

אין לו תחליף לא רק בגלל יכולותיו ומוחו המבריק, אין לו תחליף כי נתפס כחצי אל, בן אלמוות בעיני תומכי המשטר האירני בעולם.

לא לחינם צעקות וזעקות השבר נשמעות בכל מקום, לא בכדי מליציות שיעיות בכל העולם רבות בינהן מי ינקום את נקמתו.
ביתו ביקשה נקמת דם ממי שרק יכלה ולא פסחה על הדוד מלבנון, הדגל האדום נתלה על החשובים במסגדים השיעים, קורא מעצמו ומצבעו לנקמת דם בארצות הברית ובני בריתה.
חוזה הוצא על ראשו של טראמפ וגובה הלהבות והדיווחים מתחזק מרגע לרגע.

אפשרויות התגובה נעות בין תגובה מינורית והפצצת בסיס או כלי שייט ועד תגובה חסרת פרופורציות ואף חיסול הנשיא שהורה על התקיפה.

דבר אחד לא הובא בחשבון – והוא תגובתה של ארצות הברית למהלך?

האם תהיה הכלה, או שמא שבירת כלים.
במידה והתקיפה תהיה כזו שיצאה מפרופורציה, נדמה שהתגובה האמריקאית תהיה קטלנית למשטר האירני.
מאחר וארצות הברית הציבה רף כה גבוה, כל דבר פרט לחיסול המשטר וחלק גדול מיכולותיו הצבאיות ייחשב כאילו דבר לא נעשה.

לו הייתי היום חלק ממשמרות המהפיכה, הייתי ביום צועק נקמה, ובשקט מתפלל שמנהיגי אירן לא ילכו רחוק מדי, הרי צוואתו של סולימאני היתה להיות שאהיד, דבר שבוצע בחפץ לב על ידי האמריקאים..

יש שיפליגו עוד במחשבות יאמרו שכולם מרוויחים, מי שנתקע בשרשרת הפיקוד מעל 20 שנים, קיבל קידום סוף סוף, ארצות הברית קיבלה את ההרתעה שלה כלפי העולם והוכיחה שאין דבר העומד בפני המעצמה החזקה בעולם, מדינות המפרץ (וישראל) נושמות לרווחה על חיסול אסטרטג בחסד עליון וכמובן סולימאני שהפך לשאהיד, אמנם קצת מפוזר, אבל עדיין שאהיד.

קרדיט: בעל ערוץ סבאבו בטלגרם – @sababotelegram