האינטרסים הגלובליים מאחורי סירוב איראן להיכנס למו”מ עם ארה”ב

טהראן החליטה, לא לנהל משא ומתן עם וושינגטון לפחות עד לבחירות ארה”ב, ולכן ממשלתו של הנשיא דונלד טראמפ, הפסידה בהימור שלה להביא את איראן לשולחן המשא ומתן ,תחת לחץ של סנקציות קשות – כך טוען אתר החדשות “אלגומהוריה” הלבנוני.
שר החוץ לשעבר של ארה”ב, ג’ון קרי, יעץ לשר החוץ האמריקאי – מוחמד ג’וואד זריף, לא להתכופף ללחץ טראמפ ולחכות לבחירות בארה”ב, מכיוון שבחירתו של המועמד הדמוקרטי תסובב את הדברים ,ותחזיר אותם לבית הלבן.
אולם המעבר של טהרן לעימות ולא למשא ומתן התבסס, לא רק על פי עצתו של קרי, אלא על קריאה מעמיקה יותר של התמונה כולה. האסטרטגיה האמריקאית שהוכרזה במהלך נשיאותו של ברק אובמה התמקדה בעדיפות ,של העלאת סין על הבמה העולמית, כמעצמה כלכלית אדירה הנלחמת בהשפעה אמריקאית בעולם.
אסטרטגיה זו ,לא השתנתה עם הגעתו של טראמפ לבית הלבן, אך מה שהשתנה הוא הסגנון. הדבר ניכר בטיפול בטילים צפון קוריאנים, הנתמכים באופן מלא על ידי סין, והסכם עם איראן או עימות, נופל בגדר ההסדר להכיל את סין.
ממשל אובמה בחר להסכים עם טהראן, ולהתעלם מהאינטרסים שלה, בתמורה לתיק סיני במשרה מלאה ,בתקווה שטהראן תשיב לארה”ב תמיכה במהלך. ממשל טראמפ אמר כי העסקה לא הושלמה, תוך הבנות ברורות כיצד לסייע לוושינגטון להתעמת עם סין. זה שבר את ההסכם, והעלה את רמת הלחץ, בתקווה להגיע להבנות פוליטיות ברורות, שלא התרחשו, ולא נראה שזה קורה, לפחות עד למועד הבחירות האמריקני.
כשם שאיראן מחשבת בקפידה את הסכסוך שלה עם ממשל טראמפ, סין ורוסיה גם מחשבות את המטרות האמיתיות של וושינגטון, וכיצד לנטרל אותם.
ההנהגה הסינית רואה את העיסוק של וושינגטון במצב הקשה באיראן, בכך שהיא פועלת כדי לעזור לאיראן לשרוד, אך מבלי להתגרות בוושינגטון,וזהו האינטרס הגדול ביותר של סין בשלב זה. רוסיה ואפילו טורקיה. במקום לחנוק את כלכלת איראן לאחר הכרזה על הסנקציות, בייג’ינג פתחה את שוקיה לנפט איראני, גם אם בכמויות מוגבלות, בטענה שהיא זקוקה נואשות , בגלל הכלכלה הצומחת שלה. רוסיה קנתה גם חלק נוסף של נפט איראני, במחירים נוחים, ואז מכרה אותו במחירי שוק לאירופה. טורקיה לקחה חלק נוסף.
צעדים אלה צמצמו את המשבר הכלכלי באיראן, ואיפשרו לה להילחם בוושינגטון. נכון שיש משבר כלכלי באיראן, אך הוא אינו חמור כמו שמוצג, בהתייחס לשביעות רצונה של טהרן מאירופה, וממטבע האירו שלה. כתוצאה מכך, סין מקווה לקנות זמן, ולעכב את המטרה האמריקאית. עד כדי כך שמרכז הלימודים האוסטרלי דיווח, על ירידה באמון ביוקרת ארה”ב באזור האוקיאנוס השקט, ואמר כי יש לכך השלכות קשות על בנות בריתה של וושינגטון ,כמו אוסטרליה, טייוואן ויפן. על פי אותו דו”ח, התקציב הצבאי של סין עלה ל -178 מיליארד דולר בשנה, אם כי ההערכה כי הנתון האמתי גבוה בהרבה.
לפיכך, המתחים בין וושינגטון לטהראן בנושאי המזרח התיכון, אינם נושאים את התוכן האמתי והמעשי של הסכסוך. נהפוך הוא, זה מיטיב עם עסקאות צבא אמריקאיות. איראן נערכת להתמודד עם לחץ אמריקאי, באמצעות מדיניות פוגענית, כפי שהיה ניכר בפעילותה . ואכן, על פי מידע מדויק, המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, הורה לצבא האיראני לפגוע מיד בספינות  ישראליות  אם תופענה  במפרץ הפרסי . אך ברור כי איראן, המתמודדת בהתנהגות אגרסיבית, אינה רוצה מלחמה , אך שני הצדדים נמצאים בקצה, מסלול קשה, הטומן בחובו סיכונים רבים.
התנהגות פוגענית איראנית, הזעיקה את איחוד האמירויות, אשר שלחה את ראש המודיעין שלה לאיראן, כדי להסדיר את חילוקי הדעות בין שתי המדינות, ולפתוח ערוץ תקשורת , על כל תקלה שעלולה להתרחש בגלל חומרת המצב. ברור שלאיחוד האמירויות ובחריין מעמד מיוחד. בהדגשת התנהגותה הפוגענית,בחירת הפלת המל”ט האמריקני הגיעה בגלל שאיראן רצתה להימנע מפגיעה בחיילים של ארה”ב, כדי שלא להחריף את התגובה האמריקאית.
עוד חושף המידע , שהחיזבאללה העביר את הטילים שלו לדרום לבנון, שבוודאי התגלו על ידי מכשיר הניטור הישראלי, ואף יותר מכך, המידע אומר כי קבוצות חיזבאללה שבסיסם בדרום החליפו הודעות שהוצפנו באמצעות משדרים, המלמדות על מוכנות להתמודד, ויודעות שישראל צופה בכל זה. , המסר היה ברור. ואולם וושינגטון, שהגיבה לאתגרים האיראניים סיפקה לישראל את מטוסי ה- F-35 המתקדמים בעולם, בחרה להפגין את כוחה בעיראק, שם הפציצה עמדות מליציות איראניות. היא בחרה להימנע מלבנון ואפילו מסוריה ולשלוח את המסרים הלוהטים שלה לעיראקים, על בסיס ניתוק התקשורת בין איראן לחיזבאללה דרך עיראק. כל זה אומר שהאזור יחיה במתחים מעכשיו ועד למועד הבחירות האמריקני, וכי המתחים הללו עשויים לכלול את לבנון, אולי לא ביטחונית, אלא פוליטית וכלכלית.
בנוסף, הבחירות בישראל עשויות להסתיים בהפתעות אפשריות שיחמירו את המצב. מצבו של נתניהו הוא קריטי. אולי לזה התכוון הנשיא מישל עאון כשדיבר על נתונים חדשים ששמו את תיק האסטרטגיה בצד.

קרדיט:עמרם אל מקבוצת נציב