היריבות בין ארה”ב לרוסיה במזרח התיכון גולשת כעת לים התיכון

מרבית מומחי הנפט והגז מסכימים כי פרוייקט צינור הגז בין ישראל לאיטליה, הנקרא פרויקט: “east-med“, הוא חלום על הנחת מערכת של צינורות גז, שלא תוכל להתחרות בגז הרוסי הזול.

אם כך, מדוע התמיכה הנלהבת של ארה”ב בכך? מטרתה של ארה”ב בתמיכה בפרוייקט, היא יותר יישור ובנייה מחדש של סדר הבריתות, וכן גם אבטחת אספקת האנרגיה לבנות הברית של וושינגטון, כך כתבה העתונאית, נור סמאהה.

• נור סמאהה היא חוקרת, אנליסטית ועיתונאית עצמאית שבסיסה עובר בין ביירות ללונדון. היא דיווחה על אזור המזרח התיכון למעלה מעשור, ושימשה גם כחברה לשעבר במועצה האירופאית ליחסי חוץ. היא תרמה את הסיקור הזה עבור לשכת הסינדיקציה, שהוא שירות סינדיקט סיקורים, חוות דעת וניתוח המתמקד אך ורק במזרח התיכון.

בחודש מרץ השנה חתמו קפריסין, יוון וישראל על הצהרה תלת-צדדית שתגדיל, בין היתר, את שיתוף הפעולה בביטחון האזורי, תתמקד בעצמאות אנרגטית, וכן תעבוד יחד על פרויקט להביא גז טבעי ממזרח הים התיכון לאירופה, ובכך למעשה תפחית את התלות ברוסיה.

מזכיר המדינה האמריקאי, מייק פומפייאו, כינה את ההסכם: “זמנים מדהימים”, ושום דבר אינו ממחיש טוב יותר מההסכם שנוצר, כיצד המאבק בין אמריקה לרוסיה בעיצוב המזרח התיכון גולש כעת גם לים התיכון.

המהלך הבא במשחקי הכוח הגיאו-פוליטיים האלו, הגיע לאחר חודש מאז חתימת ההסכם במזרח התיכון, כאשר ארה”ב קיבלה הצעת החוק לשותפות לביטחון ואנרגיה בים התיכון בשנת 2019.

הצעת החוק הדו-מפלגתית מציעה תמיכה מלאה בצינור הגז וכן גם שיתוף פעולה ביטחוני גדול יותר עם שלוש המדינות, קפריסין, יוון וישראל, (היוזמה מכונה גם יוזמה לשיתוף פעולה3+1).

בחודש יוני השנה העביר הסנאט האמריקאי תיקון לחוק הרשאת ההגנה הלאומית, ובכך הסיר אמברגו נשק בן עשרות שנים מעל קפריסין.

חודש לאחר המהלך של ארצות הברית, הגיעה מהלך “יריית הפתיחה” מצידה של רוסיה, בכך שבאמצעות התקשורת הטורקית, נאמר על פוטנציאל שיתוף פעולה בין חברות רוסיות וטורקיות בשדות הגז, הנמצאים במזרח הים התיכון.

רוב מומחי הנפט והגז מסכימים כי פרויקט צינור הגז “east-med”, שעלותו נעה סביב 7 מיליארד דולר, למעשה עלות השקעה שקפריסין, יוון וישראל אינן יכולות לקוות להחזיר באמצעות מכירת גז לאירופה, וזאת מכיוון שהן לא תוכלנה להתחרות ברוסיה על המחיר.

בנוסף לזאת, המתחים המתפתחים בין קפריסין לטורקיה שעדיין לא נפתרים, ובחלקם נוצרים מהאינטרס הרוסי, גורמים לחברות הגז הפרטיות להימנע ולא להשקיע באזור, מה שהופך את הפרוייקט כלא אמין מבחינה מסחרית.

מכאן, כי מטרת התמיכה הנלהבת של ארצות הברית בפרוייקט, היא אינה בפיתוח הצינור על מנת לגרוף הון כלכלי, אלא מטרותיה של ארה”ב חותרות לעיצוב מחדש של הבריתות, יצירת השפעה אזורית, וכן הבטחת אספקת אנרגיה לבנות הברית.

בחודש מרץ הזהיר פומפייאו מפני:

“מעצמות רוויזיוניסטיות כמו איראן ורוסיה וסין שכולן מנסות להשיג דריסת רגל משמעותית במזרח ובמערב”.

עבור ארה”ב – ישראל, קפריסין ויוון הן: “שותפות מרכזיות לביטחון ושגשוג”, הוסיף פומפייאו.

ארה”ב כבר מבצעת מהלכים נוספים בתוך המאבק הגיאו-פוליטי המתפתח ומנסה להגביל את אספקת הגז הרוסי לאירופה, וזאת על ידי איום בסנקציות על חברות אירופאיות, המשתפות פעולה בפיתוח של צינור הגז “נורד סטרים 2“, הצפוי להעביר גז מרוסיה לגרמניה דרך הים הבלטי.

נכון לעכשיו, ארה”ב מנסה לחזר אחר יוון וקפריסין, אשר לשתיהן קשרים עמוקים וארוכי שנים עם רוסיה, ולהכניס אותן תחת תחום ההשפעה האמריקאית באמצעות “יוזמת 3 +1”.

הצעת החוק האמריקאית לשותפות לביטחון ואנרגיה בים התיכון משנת 2019, מוענקת ליוון וקפריסין בדרך של תמריצים, כמו סיוע צבאי של מיליוני דולרים לשתי המדינות וכן הסרת אמברגו הנשק מעל קפריסין.

בתמורה לכך, ארה”ב מעוניינת שקפריסין תפר את ההסכם שלה עם רוסיה משנת 2015, הסכם המאפשר לאניות צבא רוסיות גישה לנמלים בקפריסין.

ארה”ב מחזיקה כיום בסיס צבאי בכרתים, אך רוצה להרחיב את נוכחותה גם בשטח יוון, כמו כן מטוסי הקרב, F-35, כבר הגיעו לבסיס כוחות צבא בריטניה בקפריסין, ומיועדים לפעילות בסוריה.

רוסיה, מצידה, בינתיים, מנהלת חיזורים גיאופוליטיים משלה, רוסיה מחזקת את היחסים עם טורקיה באמצעות, בין היתר, שותפות בצינור הגז, “טורק-סטרים“, שיעביר גז טבעי מרוסיה לטורקיה ודרום אירופה, וכמו כן לאחרונה על ידי מכירת ה- S400, מערכת הגנה מפני טילים לטורקיה.

בלבנון, חברת הגז הרוסית, “נובאטק“, הייתה אחת משלוש חברות שזכו במכרז לזכויות חיפושי גז בחופי לבנון. נכון לינואר, יש ל”נובטאק” חוזה ל -20 שנה עם ממשלת לבנון, כדי לתחזק ולהרחיב מתקני אחסון נפט בעיר טריפולי בצפון לבנון.

רוסיה ממשיכה להציע עסקאות צבאיות וסיוע ללבנון (שטרם אושרו על ידי ממשלת ביירות), ולאחרונה הציעה לתווך בין לבנון לסוריה בנושא תיחום גבול ימי – מהלך המשלים את הנוכחות הדומיננטית של רוסיה בתחום האנרגיה של סוריה.

זאת בנוסף לעסקה של 50 שנה לשימוש בבסיס המטוסים הסורי, הסכם נוסף בן 50 שנה לתחזוקה, הרחבה והפעלה של נמל טרטוס בסוריה, בתוספת עסקאות משתלמות בגישה למחצבים של סוריה.

בנוסף לכל זאת, רוסיה מנהלת שיחות עם מצרים וישראל – שתיהן בעלות ברית אמריקאיות איתנות – רוסיה מעוניינת בחתימת עסקאות נשק מרובות עם מצרים, וכן מבקשת רוסיה שמירה על נוכחות בשדה הגז זוהר, השוכן בשטח המים הטריטוריאליים של מצרים, ונחשב שדה הגז הגדול ביותר שהתגלה עד כה במזרח התיכון.

הקרב הגיאו-פוליטי בין רוסיה לארה”ב חורג גם מעבר ליבשה, הים, הצינורות והעסקאות הצבאיות, המאבק הגיאו-פוליטי בין רוסיה לארה”ב מתמקד גם סביב הכנסייה האורתודוכסית.

אומנם, מבחינה היסטורית הכנסייה האורתודוכסית קשרה את יוון וקפריסין לרוסיה, אך לאחרונה הכנסייה מראה שינוי מובהק לכיוונה של ארה”ב.

לא נותר לנו אלא לראות, איך כל אחד מהצדדים יצליח להרחיב בריתות קיימות ולהשפיע על מדינות אחרות ליצור או לזייף בריתות חדשות, וכל זאת, תוך שמירה מפני מתחרות אחרות בגלובוס שגם להן רצון משלהן להיכנס למאבק הגלובלי המתפתח.

בינתיים, התמרון נמשך.

*- קרדיט:אברהם תמקר-פרדס+ מקבוצת נציב