ברקע “תכנית המאה” של טראמפ (יש יגידו של נתניהו)-נקודה למחשבה

מאז הידיעה על ‘תכנית המאה’ של טראמפ (יש יגידו של נתניהו) הרושם שנוצר הוא שישראל היא שנגררת לסבבים מול עזה ומי שמחליט על גובה הלהבות ועל משכן אלו ארגוני הטרור ובראשן – חמאס / גא”פ.

בפועל, ישראל נוהגת באיפוק מתוך מטרה אחת, להגיע לפרסום תכנית המאה כאשר יש בידיה שני מטענים חשובים:

האחד – הפרדה מוחלטת בין עזה לבין יהודה ושומרון. הפרדה פיזית, אך בעיקר הפרדה ארגונית. מצד אחד הפת”ח ששולט ביהודה ושומרון ומונע מחמאס להשתלט גם על אזור זה (הרבה בעזרת ישראל) ומצד שני החמאס, השליט הבלתי מעורער של עזה. זה שברצותו יקום וייפול דבר ברצועה, גם אם זה אומר להפעיל כוח כלפי אזרחים שהוא טוען שהוא מגינם.

השני – ההכרה שישראל היא זו המעוניינת ברגיעה. היא זו שחותרת לשלום, היא זו המספקת לעזה חשמל, היא זו שדואגת למימון עקיף לאוכלוסייה, היא זו שמסכימה להרחיב את הדייג, היא זו שמספקת מזון לאוכלוסייה בעזה ועושה עוד המון דברים על מנת להגיע ליום הגשת ההסכם כשוחרת שלום וחפצת חיים.

כבר עכשיו ברור שישראל תגיד כן להצעת המאה, גם אם יהיו לה אי-אלו השגות, הרי שבכללי ישראל תאמר כן.
מהצד השני די ברור מי יאמר “לא!”.

מי שיגיד לא אלו הפלסטינים, ולא משנה היכן הם יושבים בעזה או בגדה.

השאלה הגדולה היא מי בנוסף יגיד “כן” להסכם.

כרגע די ברור שאירן תתנגד, כנראה שגם טורקיה. אירופה תתנדנד, חלק מהמדינות יגידו כן, חלק יגידו שטראמפ עושה את דברו של נתניהו.

אך מי שחשוב הם לא שתי המדינות האלו.

מי שבאמת חשוב אלו הן מצרים שלה גבול משותף עם עזה וישראל, ירדן שלה רוב פלסטיני וגם לה יש גבול ארוך מאד עם ישראל ובעיקר מי שחשוב, אלו המפרציות ובראשן סעודיה.

מדינות אלה יושבות על השיבר הראשי שעשוי להעניק לפלסטינים חיים טיפה יותר מאושרים, והן אלו שיכולות להביא את הפלסטינים לחרפת רעב קשה יותר ממה שהם נמצאים בה היום.

המדינות הללו יכולות בהינד עפעף לאזרח את הפלסטינאים הגרים במדינתן, לבטל את המושג פליטות בקרב הפלסטינאים ולהעניק להם מדינה לחיות בה כשווים בזכויות ובחובות.

אם נחזור כמה שנים אחורה ניתקל לא מעט בשיטת השלבים של ערפאת, השיטה שבה נקט כאילו הוא שוחר שלום ובסופה מטרה אחת בלבד, השמדת ישראל.

האם אנו עדים לאותה שיטה הנרקמת על ידי ישראל?

• ההכרה האמריקאית בירושלים כבירת ישראל.
• הקפאת הכספים המועברים לפלסטינים על ידי ארצות הברית.
• העברת השגרירות האמריקאית לירושלים.
• סכסוך בין פת”ח לחמאס והערמת קשיים לכל רצון של פיוס ביניהן, כולל ויתור על הכבוד העצמי וההרתעה כלפי חוץ.
• העברת כסף קטארי לרצועה, על חשבון כספי הפת”ח.
• קיזוז כספי מסים המועברים לראשות, בסכום הכספים אותו הם מעבירים למשפחות שהידים.
• הכרה אמריקאית ברמת הגולן.

האם כל אלו הם מעשי ידיו של טראמפ בלבד, או שמה חלק מתכנית שאותה רוקמים בישראל?

האם החלה תכנית השלבים הישראלית כלפי הבעיה הפלסטינית, או הכל עניין של צירוף מקרים?

ימים יגידו.

קרדיט: סבאבו בטלגרם – @sababotelegram