במסגרת המעקב שאני מנהל אחרי המתרחש במצרים, אני “שם עין” גם על תופעות סוציולוגיות שונות, כגון בניית בתי כלא לאסירים פוליטיים, תופעת ריבוי המסגדים בצבא ובניית מסגדים בערים החדשות הנבנות במצרים שבהן המסגדים הם חלק מרכזי בתכנית המתאר העירונית.

לפני כחמישה חודשים פרסמתי מאמר בשם “המתעשרים החדשים במצרים” ובו ציינתי שבערי הלוויין הסובבות את קהיר (ולא רק בהן), נבנות שכונות המיועדות לאנשים שהפרוטה מצויה בכיסם וידם משגת לבנות וילה עם בריכת שחייה על מגרש המשתרע על שטח של דונם (1,000 מ”ר).

מעיון בצילומי לוויין גיליתי כי במצרים ישנם אנשים בעלי אמצעים רבים יותר, שאינם מסתפקים בווילה על מגרש של כדונם. קבוצת אוכלוסייה זו בונה לעצמה אחוזות כפריות המשתרעות על שטח של 25 דונם (25,000 מ”ר) כפי שיתואר להלן.

כ־27 ק”מ צפונית מזרחית ממרכז העיר קהיר, במדבר שמדרום לשדה התעופה הצבאי באינשץ, הוחל בראשית שנות ה־80 של המאה ה־20, להכשיר שטח של כ־46 מיליון מ”ר לעיבודים חקלאיים. השטח חולק לחלקות של כ־25,000 מטר מרובע כל אחת. בצילום משנת 2,000 נראה שניטעו במקום פרדסים ומטעים של עצי פרי שונים. ממערב לשטח החקלאי ובצמוד לו, החלה להיבנות העיר אל־אובור שהיא אחת מערי הלוויין שנבנו סביב קהיר אחרי מלחמת יום הכיפורים. העיר אל־אובור היא עיר מודרנית ובה מבני מגורים לבעלי רמות שונות של הכנסה, החל משיכונים עם מבנים רבי קומות וכלה בשכונת המתעשרים החדשים ובה מבני מגורים צמודי קרקע הבנויים על מגרש של כדונם.

לאחר שנת 2,000, מסיבה שאינה ברורה לי, החל השטח החקלאי שממזרח לעיר אל־אובור לשנות אט-אט את ייעודו הבסיסי, קרי חקלאות. בהרבה מן החלקות החקלאיות החלו להיבנות בתי אחוזה גדולים וחלקם אף ארמונות של ממש. היום, בחלק ניכר מן החלקות בנות 25 דונם ניצב מבנה אחוזה או ארמון. לעיתים חולקה החלקה לשניים או לשלושה חלקים ובכל אחד מהם נבנתה אחוזה. במתחם יש עדיין חלקות לא מנוצלות, ממתינות למשפחות החפצות לגור בסביבה כפרית.

שינוי הייעוד מחקלאות בלבד לאחוזות בניחוח כפרי עם מטע או פרדס של כ־20 דונם, לא קיבל עדיין ביטוי בבניית מבני ציבור, כגון בתי ספר, מסגדים או מרכזי קניות, ותושבי המקום הנזקקים לשירותים אלה צריכים לכתת רגליהם לעיר הסמוכה אל־אובור.

להערכתי, תופעה זו של “ארמון בכפר” אינה חדשה וקיימת עוד מימי המלך פארוק. החידוש הוא בריכוז הגדול של אלפי משפחות עשירות המתבדלות מההמון הפשוט. אני סבור שלא ירחק היום ובמקום ייבנו גם מבני ציבור לרווחת התושבים.

סיכום

השכונות של ה”מתעשרים החדשים” והארמונות בכפר, על הרווחה המנקרת עיניים שבחוצותיהן, מבליטות ביתר שאת את העוני של מרבית תושבי מצרים. פער זה בין עשירים לעניים הוא מוקש חברתי, שאיני יודע כיצד הממשל במצרים מתכונן לטפל בו. אורח החיים הראוותני של עשירי מצרים מקרין גם על המעמד הבינוני ובעיקר על המשרתים בצבא הקבע, שאינם רוצים להישאר מאחור. ממשלת מצרים מנסה לרצות חוגים אלו על ידי בניית קניונים ומרכזי ספורט מפוארים, הנבנים כיום הן במחנות הצבא והן בשכונות של מעמד הביניים.

קרדיט: סא”ל (בדימוס) אלי דקל – חוקר מערכות תשתית בארצות ערב